הרב וכאב הראש

הרב נחום היסס לפנות אל הפסיכולוג מחשש שמא ייאלץ למסור פרטים חסויים הנאמרים בינו ולבין הבאים לקבל את עצתו.


כבר קרוב לחדשיים, שכאב ראש קבוע מטריד את הרב נחום. הכאב חוזר בכל יום באותו אזור בראש ובאותה עָצְמָה. הכאב אינו חזק ואינו גורם לשיבוש בסדר יומו של הרב, אבל הוא כאב מטריד.

רופאו של הרב היפנה אותו לבצע מספר בדיקות וכמ"כ היפנה אותו אל נוירולוג מומחה. הרב נחום ביצע את כל הבדיקות כפי שנדרש, כולל בדיקת C.T. של הראש.

תוצאות הבדיקות כולן היו תקינות ולא נמצא ממצא כלשהו המצריך טיפול מיוחד. רופאו של הרב יעץ לו, לפנות אל פסיכולוג ידוע ולהיוועץ בו.

הרב נחום היסס לפנות אל הפסיכולוג משום שחשש, שמא יאלץ למסור פרטים חסויים הנאמרים בין הרב ובין הבאים לקבל עצתו. הרב שהינו רב בקהילה גדולה, שומע מידי יום את מצוקת אנשי קהילתו, הבאים להיוועץ עמו בענייני הלכה, בעיות כלכליות, בעיות אישות שבינו לבינה, בעיות בריאותיות וענינים שונים הקשורים לפרט ולכלל.

רופאו של הרב הבטיח לו, שלא יאלץ למסור שום פרט העלול להסגיר מישהו, מבין הפונים אל הרב.
הפסיכולוג ביקש להכיר את אורח חייו של הרב ובעיקר הוא ביקש לדעת, האם קרה משהו מיוחד בתקופה שקדמה להופעת תופעת כאב הראש.

הרב נחום נוהג היה לרשום ביומנו מידי יום, את המצוקות ואת השאלות והבעיות שהועלו לפניו. הרב היה נוהג לציין רק את שמו הפרטי של הבא לפניו ולעתים אף גם לא את שמו. אל הרב הגיעו גם אנשים המבקשים יעוץ, ושאינם מתוך קהילתו של הרב.

הרב עיין ביומנו ואמר לפסיכולוג, כי הוא אינו רואה בעיה חריגה בה טיפל. אמנם היו בעיות קשות, אך כאלה כבר יש לו שנים, יש קשות יותר וקשות פחות, אך הן אינן יוצאות דופן והוא טיפל בכשכאלה גם בעבר.
הפסיכולוג שאל את הרב, האם יש בעיה כלשהי, שהרב היה מטפל בה אחרת, מכפי שטיפל ?
האם הרב שלם, עם כל ההחלטות שקיבל ועם כל התשובות שנתן ?
הרב נחום עיין שוב ביומנו והשיב לפסיכולוג, כי פרט לפסק אחד שנתן ושהוא אינו שלם איתו, בכל יתר החלטותיו היה נוהג כך שוב.
 
הרב סיפר לפסיכולוג, כי פנה אליו יהודי בשנות השלושים לחייו, ושאינו נימנה בין חברי קהילתו של הרב. היהודי מתגורר באחד היישובים שמעבר לקו הירוק, ישוב שקט ונטול בעיות בטחוניות. החשש לחדירת מחבלים או להיתקלות בהם בישוב זה, זהה לסיכוי הקיים בת"א, כלומר שאין חשש.
יהודי זה שאל את הרב, האם הוא רשאי בשבתות לחגור את החגורה המיוחדת בה הוא נושא את אקדחו ואת אקדחו ? הוא נושא את אקדחו בכל ימות החולין לצורך הגנתו האישית, הכרוכה בנסיעות הרבות שלו בין הישובים.
הרב הוסיף, ששאל את היהודי, האם קרה שנאלץ להשתמש בעבר באקדחו בשבת ? הוא השיב, כי עקב תפקידו, קוראים אותו מידי פעם ככח עזר בטחוני למקומות אחרים.

הרב סיפר לפסיכולוג כי פָּסַק ליהודי שהוא רשאי לשאת את אקדחו בשבת, אבל ביקש אותו להצניעו עד כמה שניתן ואם אפשר, לשנות את מיקומו מימות החול ולהצמידו אל גופו בשונה מימות החול. היהודי הודה לרב ופנה לדרכו.
הרב נחום אמר לפסכילוג כי הוא אינו שלם עם פסיקתו זו וכי הוא נתנה כדי להשקיט את מנוחתו שלו (של הרב). אני חושב, הוסיף הרב, כי מבחינת ההלכה היה עלי לאסור את נשיאת האקדח. חששתי לקבל החלטה שאולי תגרום לאבדן, אפילו שהסיכוי לכך שאף לאפס, אבל את ההחלטה הזו קבלתי כדי להגן על עצמי ולא כפסיקה הלכתית טהורה. עם פסיקה זו, איני שלם.

הפסיכולוג הציע לרב, שיזמן אליו שוב את אותו יהודי וילבן איתו שנית את הסוגיה.
לרב נחום היה רק את שמו הפרטי של אותו יהודי, שוקי. הרב אף לא זכר בוודאות את שם הישוב ממנו הוא בא. הרב ביקש את אחד מעוזריו הצעירים והנאמנים, שינסה לאתר את שוקי.

כאב הראש המשיך להטריד את הרב. הימים חולפים ושוקי טרם אותר.
באחד הערבים מצלצל הטלפון בביתו של הרב, ומצידו השני של הקו מזדהה, שוקי.
הוא מבקש לבוא לבקר את הרב, משום שיש לו מה לספר לו. הרב משיב לו, כי בשמחה יקבל את פניו.

מיד בהגיעו, חיבק שוקי את הרב נחום בחמימות והחל להודות לו על הצלת חייו. הרב לא הבין את פשר התרגשותו וביקשו להירגע ,לשתות מים ולספר לאט את סיפורו.
סיפר שוקי לרב : בפסיקתך כבוד הרב, שאני רשאי לשאת נשק בשבת ושרצוי שאעשה זאת בשינוי קל,
הצלת את חיי.

ומעשה שהיה כך היה: לפני שבועיים הוזמנתי להתארח בשבת אצל קרובי משפחה בת"א לרגל בר- מצווה של בנם. לאחר תפילת "קבלת שבת" ו"מעריב" בליל שבת, צעדתי לכוון ביתם לסעודת ליל שבת. לפתע נשמעו יריות ובטרם הספקתי לחשוב כראוי, חשתי חבטה עזה בגבי. באופן אינסטינקטיבי הושטתי את ידי כדי לשלוף את האקדח, ונתקלתי בשברי אקדח. האקדח שהיה צמוד אל גבי היה מרוסק לחלוטין. הכדור שנורה לעברי פגע באקדח שהיה צמוד לגבי, במקום בו אני מצמידו מידי שבת ולא במקומו הרגיל בימי חול. מאז פסיקת כבוד הרב, אני נושא את אקדחי מידי שבת, אך מצמידו לגופי שלא כהרגלי בימי חול, בצידי הגוף, אל מאחורי גבי ובכל זאת, עם אפשרות מהירה לשלפו בעת הצורך. פסיקתך כבוד הרב, לשאת את אקדחי בשינוי, הצילה את חיי, אמנם לא ממחבלים ערבים אלא מפושעים יהודים שלא התכוונו כלל אלי.
על כך באתי להודות לך, כבוד הרב.
מאז אותו יום, לא הוסיפו כאבי הראש לפקוד את הרב נחום, הוא ידע כי פסיקתו הייתה פסיקה הלכתית טהורה, פסיקה מצילת חיים.

 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל