ככר האלוף כתמריץ לכושר הגופני שלי

בכל ערב עובר מסלול הריצה שלי במקום שהוא עבורי מיוחד. זוהי ככר האלוף אמיר דרורי בפרדס חנה

הזכרונות המעוררים

כבר שנים שמסלול הריצה שלי מידי ערב, (ששה מתוך שבעה לילות בשבוע) כולל ככר אחת בפרדס חנה, בכניסה לבית הספר החקלאי. אני מגיע עד אליה, מסתובב וחוזר חזרה או עובר אותה וממשיך לקטע נוסף. במסלול הזה בן מספר הקילומטרים, הככר מהווה תמיד את שיא המאמץ, מעין נקודה שבה כמעט נשברים אך משנסים מותניים ושרירים וממשיכים הלאה. והנה ממש לאחרונה, הבחנתי ערב אחד שהככר השתנתה במשהו. מעבר לחלק חזותי השתנה בה דמות עץ גזום שניצב במרכזה מוקף אבנים הנראות כחלוקי נחל, נוספה שם גם כתובת מאירת עיניים (חבל שרק לכיוון אחד).
כשהתקרבתי, נוכחתי לראות ששמה מעתה: "ככר האלוף אמיר דרורי". הזכרונות לא אחרו להגיע והם חוזרים גם כיום, שהרי אני ממשיך לרוץ כמידי ערב.



האלוף אמיר דרורי, בן פרדס חנה, היה מפקד חטיבת גולני בנים 1972 – 1974. לאחר מכן גם היה אלוף פיקוד הצפון וסגן הרמטכ"ל. רבים סברו שהוא ראוי להיות רמטכ"ל אך לבסוף לא התמנה ופרש מצה"ל. אחר כך ייסד את רשות העתיקות לתפארת מדינת ישראל והיה המנכ"ל הראשון שלה
כחייל, אתה פוגש מעת לעת את מפקד החטיבה, שומע אותו בתדריך או בקשר תוך כדי אימון או קרב, אך לא ממש קרוב אליו. אמיר דרורי היה כה מיוחד, שגם חייל פשוט המתרשם ממנו "ממרחק" חש מיד באישיות הבלתי רגילה שלו. סגנון הדיבור לקוני משהו, עיניני בלא שיקולים זרים, חדות, ישירות ומקצוענות היו תכונות שדי מהר כל אחד בין אם קצין בכיר או חייל מן השורה חשו די מהר. הבטחון שהשרה סביבו, המקצוענות, החתירה למטרה בנחישות עד להשגתה איפיינו אותו
גם בהמשך. פגשתי בו כחייל מילואים במלחמת לבנון הראשונה, בגזרה המערבית. אי שם באזור צידון, בהיותו אלוף פיקוד צפון. ברגע של אתנחתא, הוא ירד מהרכב בו הסתובב שם, אמר לנו כמה מילים כדרכו ונסע הלאה. השקט והבטחון שהקרין היוו שינוי בים אי הודאות ששר סביבנו.

לימים, בהיותו אזרח, ייסד אמיר דרורי את רשות העתיקות והיה המנכ"ל הראשון שלה. איפה שהוא באמצע שנות התשעים, הזדמנתי להרצאה בנושא ארכאולוגיה ועתיקות. אמיר לא היה המרצה אלא בא להקשיב כאחד מהקהל. בתום ההרצאה ניגשתי אל מקום מושבו, הצגתי את עצמי ושוחחנו כחצי שעה בערך. שוחחנו מעט על הצבא ומאורעות יום כיפור אך בהרחבה על ארכאולוגיה והסטוריה בכלל. גיליתי אמיר שונה לגמרי מהתדמית שדבקה בו בימיו כאיש צבא. פתוח, נינוח מאד ובעיקר
בעל ידע פנומנאלי בתחום שהופקד עליו ובהסטוריה בכלל. כחובב הסטוריה בעצמי הבחנתי בכך
די מהר. היתה זו שיחה מרתקת עם אדם מדהים. לאחר השיחה התחזקה בי התחושה שקיננה
בי ממילא שנים קודם: מדינת ישראל יכולה היתה להפיק מיכולותיו של האיש הצנוע הזה עוד גדולות ונצורות אך המציאות לצערי היתה אחרת.
והנה , מאז שהככר החלה להקרא על שמו, דומה שהקשיים שלי בריצה הלילית בדיוק בנקודת השיא שלה נעלמו כי הרי " פעם גולנצ'יק תמיד גולנצ'יק"... אני חושב לעצמי שאמיר היה מתבונן בי בעין בוחנת ודי במט זה על מנת לדרבן אותי לעוד מאמץ קטן, והנה עברתי את נקודת השבירה...

בעוד קצת יותר משבועיים, בתחילת חודש יולי, תתקיים עצרת של חטיבת גולני לציון 40 שנה למלחמה. הלוחמים דאז ואני ביניהם הוזמנו לארוע. הזכרונות שצצו עם קריאת שמה של הככר
על שמו של האלוף דרורי הביאו עימם השראה בעיתוי מתאים. כתבתי שיר לכבודו והוא מובא כאן.


ככר האלוף אמיר דרורי

בַּכִּכָּר הַקְרוּיָה עַל שִׁמְךָ,
לְפֶתַע, פָּסְקָה הָרוּחַ מִלֶכֶת.
לְרֶגַע קָט נִצְּבָה דְּמוּתְךָ,
הֲדוּרָה כְּתָמִיד, מְהֻרְהֶרֶת.

הַמַּבָּט הַנָּחוּשׁ, בְּהִיר הָעֵינַיִם,
עוֹדֶנּוּ זָכוּר כִּבְיָּמִים יָמִימָה,
הַמִּלִּים בִּמְּשׂוּרָה, מִשְקָלָן שִׁבְעָתַיִם,
חוֹדְרוֹת אֶל הַנֶּפֶשׁ פְּנִימָה.

אָכֵן, הֵעִיק הַמַּשָּׂא לְאֵין שִׁעוּר,
אַךְ רֹחַב כְּתֵפֶיךָ נָשָׂא בַּעֹל,
בְּצִינְעָת לְבָבְךָ עֶרְכֶּךָ שָׁמוּר
לֹא נֶחְשְפָה אֵיכוּתְךָ לְעֵינֵי כֹּל.

הַמְּאֻחָר גִּילָהּ טֶפַח מֻבְהָק,
כְּשֶפְּגָשְתִיךָ בַּחָלּוֹףְ הָעִתִּים.
זַן נָדִיר, בְּלֹא כְּחָל וְסָרַק,
שֶׁכְּמוֹתוֹ בְּתוֹכֵנוּ דַּלִּים.

נוֹתַר בִּי זִכָּרוֹן קָסוּם,
הִרְהוּרִים טוֹרְדֵי מַחְשָׁבָה,
אֵיכָה הַיָּדוּעַ מוּעָט מֵהֶעָלוּם,
אָפוּףְ בִּתְחוּשַׁת הַחְמָצָה.


 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל