תמתינו בבקשה עם השמפניות

בחירתו של חסאן רוחאני לנשיא איראן, תשנה קרוב לוודאי את הסגנון, אך הרבה פחות את המהות

 

במהלך דיון שנערך לפני שנים הרבה בלשכתו של מפקד חיל האוויר האלוף בני פלד ז"ל, ולאחר שהושמעו באוזניו דעות מנוגדות בתכלית, הביט בנו האלוף ואמר: "לא הכל בחיים שחור או לבן ואל תשכחו שצבע אפור, מושג מערוב של שני הצבעים האלו". דומה שגם כיום הישראליות מתאפיינת וכמעט בכל תחומי חיינו, בשני צבעים בלבד. שחור ולבן. גם מצב הרוח הלאומי שלנו משתנה כהרף עיין מדיכאון לאופוריה ולהפך, ודי בהבל פה או בהינף קולמוס סתמי בכדי לגרום לכך. היום נוכחתי בכך שוב, תוך שאני עוקב מחוייך אחר תגובותיהם של בלוגרים מקצועיים או סתם מגיבים אקראיים, לתוצאות הבחירות לנשיאות איראן. היו בהם מהירי מחשבה שכבר באו חשבון עם ראש הממשלה על "שבזבז" 11 מיליון ₪ על הכנות מיותרות לתקיפה באיראן, שהרי לתפיסתם השלום ממש כבר בפתח. אחרים קראו לו בבוז לאתר ומיד המן או היטלר חליפי/חדש, כדי שיוכל לנופף בו ולהמשיך ולהפחיד אותנו. מאידך כמובן שלא נפקד מקומם גם של רואי השחורות הקבועים שכבר מהרו לקבוע שהנשיא האיראני הנבחר, הינו בובה חסרת כח וסמכות, שהרי הים הוא אותו ים והערבים הם אותם ערבים (למרות שבאיראנים ולא בערבים עסקינן).
כמו הרבה דברים בחיים האמת נמצאת איפה שהוא באמצע, בין השחור ללבן. בחירתו של הנשיא רוחאני, היא בפרוש הכנסת אצבע בעינו של המנהיג העליון חתאמי. זוהי התרסה ומחאה נגד שלטון משמרות המהפכה ובעיקר כנגד מדיניותו של הנשיא היוצא והקטסטרופה הכלכלית שהביא על עמו. אגב, יש המעריכים את הנזק הישיר שגרמו העיצומים הבינלאומיים בסכום פנטסטי בן כמאה מיליארד $. מאידך באיראן הנשיא הוא עושה דברו של המנהיג העליון חמנאי וכמובן שגם משמרות המהפכה סרים אך ורק למרותו של חמנאי. להערכתי אכן יחולו אי אלו שינויים באיראן, אך אלו יתייחסו בראש ובראשונה למצב הפנימי במדינה. בתחום יחסי החוץ שבהם כמובן גם אנו נכללים, סביר להניח שאם לא בתוכן, אז לפחות בסגנון יחול שינוי וכנראה מהותי. העולם כולו ייחשף להתבטאויות רכות ופייסניות בעיקר כלפי המערב. סביר שלא נשמע עוד הכחשות שואה ואיומים על "השטן הגדול." את אלו יחליפו כנראה הבעות נכונות לפשרות והכול בשם המטרה הקדושה של הסרת החרם הכלכלי. פה נעוצה למעשה הסכנה האמתית, משום שהדברים והסגנון החדש, ינעמו ללא ספק לאוזניים מערביות, ואלו ובעיקר ארה"ב כבר הוכיחו עד כמה אינם מצויים ברזי המזה"ת. גם אם הצנטריפוגות ימשיכו להסתובב, אין ספק שיגברו הקולות ברחבי הגלובוס שיקראו למצות עד תום את המגעים הדיפלומטיים ולנצל את חלון ההזדמנויות החדש (למרות שכמובן שכל האופציות עדיין על השולחן וכו' וכו').
לסיום מעט נוסטלגיה. בשנת 1974 שהיתי לראשונה בחיי מס' ימים בעיר טהראן. היו אלו ימי שלטונו של השאה מוחמד רזה פהלווי, שלטון שבא אל קיצו המר חמש שנים אחר כך. אני זוכר היטב את הניגודים הכול כך בולטים באוכלוסיה האיראנית ואלו נראו בכל קרן רחוב. בכל מקום בעיר ניתן היה להבחין בנשים מוסלמיות בלבוש מסורתי ולצידן נשים חילוניות מודרניות הלבושות במיטב האופנה העולמית. דומה שבבחירות הנוכחיות לנשיאות, רבים רבים משני צידי המתרס, עשו הפעם יד אחת במחאה כנגד המצב הכלכלי הבלתי נסבל, שהביא הנשיא היוצא על עמו בשמונה שנות שילטונו.

 

 

מקור תמונה: FreeDigitalPhotos.net


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל