ריח הדיו

ריח הדיו החזיר אותי לילדותי, עת תלמיד בית ספר הייתי אני. על השולחן בכיתה, לכל תלמיד קסת דיו הייתה, ריח הדיו שלט בכיתה, עת בציפורן מילה נכתבה.

ריח הדיו החזיר אותי לילדותי,
עת תלמיד בית ספר הייתי אני.
על השולחן בכיתה, 
לכל תלמיד קסת דיו הייתה,
ריח הדיו שלט בכיתה,
עת בציפורן מילה נכתבה.
כן, 40 שנה לאחור עוד אזכור.
ריח הדיו עט הציפורן והקסת,
הכל עכשיו הפכו למדפסת.
כיתה מלאה ילדים ומאחורי הפרופסור הלוח,
אם טעית בתשובה מכה חטפת בטוח.
ריח הדיו, ארץ רחוקה,
זיכרון שעולה כמו אותה המכה.
שאם לא ידעת התשובה כשנקראת ללוח,
אותה חטפת בטוח.
ובחצר המולת הקולות,
והקללות של הגוים "ז'יד" שעד היום לא מרפות.
ריח הדיו הקסת והנייר,
שהכתם שעליו נספג בשעם,
ועכשיו מה הטעם?
המדפסת, המחשב זה לא מה שהיה פעם.
ובכל זאת את ריח הדיו אני יונק,
אל תוכי חזק מחבק.
עם ההתרגשות הגדולה,
עם החוויה של לימוד בכיתה.
עם הפחד ועם התקווה,
שלדברים ראשונים אז התלווה.
ריח הדיו הציפורן והקסת,
זה הדיו שממלאים היום במדפסת.
כי כחומר ביד היוצר,
אני את הדיו לטוב זוכר.
עם השרבוט על הנייר, והתרגול שאינו נגמר.
והרצינות של הלימוד,
הפחד מכישלון מלהיות אבוד.
ועתה בירחון בארץ זרה,
שלי למולדת הפכה.
ריח הדיו הקסת והנייר,
זה ריח החופש של מולדת שלעולם לא נגמר.
זה החופש להתבטא ולכתוב כראות עיני,
טעם חדש למצוא לחיי.
 


תמונה: Kathleen Tyler Conklin
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל