האיש שהפך להיות צעיר

חלק מסיפור שכתבתי בשם "האיש שהפך להיות צעיר", שמספר על תופעה שהיום המדענים סבורים שהיא אפשרית (ראו סדרת הכתבות בערוץ 10 "ביחד נזדקן" כולל מחקר ישראלי שכבר הצליח להאריך (ולשפר) את חיי העכברים במעבדה). בעצם הסיפור שואל: האם אתם מוכנים למהפכה הזאת – והתשובה – די משעשעת....

 


באותו בוקר כשהתעורר התפלא לראות שהפצע שהיה לו אמש על היד הגליד. זיק היה כבר בן 60 ואף שלא היה חולה סוכרת, בדרך כלל לקח לפצע בעומק כזה כמה ימים טובים להגליד.
זה היה רק הסימן הראשון. זיק, רווק מזדקן שגר בגפו בתל אביב, כבר התרגל לשגרת חייו האפורה בתור בודד והפך לחלק מהנוף השכונתי, עם הרגליו היומיומיים. יציאה לעבודה, חזרה, קנייה במכולת, יציאה לסרט או ביקור חברים. ובכל זאת השבוע שאחרי אותו בוקר עבר בקלות. בקלות רבה מדי אפשר לומר, אף שזה נשמע מוזר, הרי זה גם נראה כך. העלייה במדרגות לקומה השלישית בה גר הפכה להיות קלה יותר עבורו. בערב במקום להירדם מול הטלוויזיה אחרי מבט לחדשות, היה צופה עד קרוב לחצות. גם היו הקטעים האלו של הגירוי שיצרו אצלו השמלות הקצרות של הפקידות במשרד… נו, זה לא שלא שם לב לזה קודם, אבל בכל זאת, זה הפך לדבר די מטריד.
 
וזו הייתה רק ההתחלה. בוקר אחד שבועיים מאוחר יותר, מהפעם הראשונה ששם לב למשהו מוזר שקרה לו, הוא התעורר ונחרד לגלות שכבר שבע בבוקר! הוא, שהיה רגיל להתעורר בשעה שתיים בלילה או לכל המאוחר בשלוש, ואחר כך עוד פעם פעמיים לקום לשירותים, העביר את כל הלילה בשינה רצופה! הוא קפץ בבהלה מהמיטה, למרות שלמעשה היה לו די זמן כדי להכין עצמו להגיע בזמן לעבודה. אבל כוחו של הרגל! הרי הוא היה רגיל לקום בשש, שש ורבע לכל היותר, לעיין קצת בעיתון הבוקר ואז בצעדים קטנים לגשת למטבח ולהכין לו משהו לאכול. עכשיו הוא מצא את עצמו (כמו אחד שלא מכיר את עצמו) מכין בזריזות את ארוחת הבוקר ומוכן לצאת לעבודה אפילו לפני הזמן!
 
ובעבודה, כאילו לא די לו באותו בוקר משונה שעבר עליו, בהפסקת הצהריים התקשרה אליו הידידה איתה בילה אמש ובמילים נרגשות הודתה לו על החוויה המינית המופלאה שסיפק לה…
"אה, זה כלום", אמר נבוך, היא לא הייתה מאלו שהמין היה כל כך חשוב להן, והוא גם הרגיש שמשהו אחר מטריד אותה. "מה העניין, משהו מטריד אותך?" שאל.
"כן", הודתה, "אתה תמיד שוכח לכבות את האור בפרוזדור כשאתה יוצא", אמרה, "הפעם קמתי בלילה כדי ללכת לכבות שם את האור וגיליתי שהוא מכובה. האם זה אתה כיבית אותו?"
"כן", ענה מופתע בעצמו מעצמו, הוא זכר היטב שכיבה את האור, דבר שאף פעם לא זכר לפני כן.
"טוב, נרגעתי" אמרה. "אני מתארת לעצמי שאתה עייף אחרי אמש, אז נתראה במוצאי שבת?"
"כן, כן", אמר, מופתע מעצמו, הוא לא הרגיש עייף. כשחזר לעבודה חשב אם יש איזה קשר בין כל הדברים הללו שקרו לו לאחרונה, ומהו לעזאזל?
שאר ימות השבוע, עד מוצאי שבת, עברו עליו די באיטיות. הרגיש בודד, כשההרגלים הישנים דומה שכבר לא הצליחו להרגיע אותו. הוא חש מן חוסר שקט פנימי. הרגיש שהוא רוצה עוד. די מוזר, אחרי שבשנים האחרונות כל פעם הוא הרגיש צורך לוותר על עוד משהו והסתפק בפחות ופחות פעילויות.
 
רופא המשפחה אליו פנה לייעוץ, הביט בו במבט תוהה. "מעולם לא שמעתי תלונה שכזאת הודה, לא מאדם בגילך". הוא עשה לו סדרת בדיקות לאחריה נראה מהורהר מאוד. "התחלת להשתמש בחומרים כימיים כלשהם?", שאל.
"לא, מה פתאום", קפץ זיק, "אתה יודע שאני לא מאמין בשטויות האלו!".
"טוב," אמר הרופא, "אם כך, אין לך מה לדאוג, אמנם יש לך חילוף חומרים מהיר יחסית לגילך, אבל כנראה זה משהו זמני חולף וטבעי, אני מקווה…"
כשיצא מהרופא הרגיש שלא קיבל שום תשובה על שום תופעה מטרידה שקרתה לו. כששוחח בטלפון עם חבר על העניין הרגיעו הלה: "בכל אופן, מה שזה לא יהיה, זה לא משהו ממאיר וסופני. כבר שני ידידים וקרוב משפחה אחד שלי לקו בדבר מה לא סימפטי בזמן האחרון. בכל התיאורים הנרגשים שציירת לי, לא מצאתי ולו קשר קלוש למה שהם עברו".
"נכון" אמר זיק, והרגיש מעודד. "אז לפי דעתך אין צורך שאעשה סדרת בדיקות?"
"בוודאי שלא", הרגיעו חברו, "אתה נשמע לי יותר כמזנק בעליה מאשר מחליק בירידה, ותאמין לי, עם כל הצרות שסביבי, כבר למדתי לזהות את הסימנים הרעים…"
 
בימים הבאים הפסיק זיק להיות מוטרד מכל החידושים שצצו בחייו הפיסיים האישיים והתרכז בעבודה ובבילויים נטו. עד לאותו יום במשרד, שהבוס קרא לו לשיחה.
"זיק, ידידי", אמר לו הבוס, "אתה עובד אצלנו כל כך הרבה שנים, והעובדים האחרים מעריכים אותך על מה שהינך, אז איזה רעיון מטופש בא לך לעשות השתלות שיער וניתוחים פלסטיים?"
"סליחה?" זיק ממש לא הבין על מה הלה מדבר.
"נו באמת, אתה לא יכול להסתיר את זה יותר, הרי רואים שעשית השתלת שיער במקומות הקרחים בראשך ולאן נעלמו הקמטים מהמצח והקפלים בצוואר היכן הם? פרחו עם הרוח?"
"אהם", זיק היה נדהם, הוא זכר אמנם כמה תופעות די מוזרות שראה על פניו, כאשר היה מתגלח בבוקר בראי, אבל לא הקדיש לכך כל מחשבה. אמנם בזמן האחרון הרבה לחתוך את עצמו בזמן הגילוח, מפני שהפרצוף שראה בראי נראה לו כל פעם מוזר ושונה… אולי גם כל הפלסטרים הללו ששם, יצרו אצל מעבידו את הרושם שעבר ניתוחים. כפי שהתרגל להתעלם עם הזמן מהקמטים שצצו אצלו, כך התעלם כנראה הפעם מהיעלמותם… בכל מקרה, הוא הרגיש מיד שבנסיבות הקיימות הכי טוב היה להודות באשמה.
"טוב", אמר, "אתה צודק, באמת נגררתי ועשיתי כנראה כמה שטויות, אתה יודע זה עניין הגיל. אינני צעיר יותר".
"בסדר", הבוס, שהיה בתחילה מתוח נראה רגוע. הושיט לו יד ואיחל לו הצלחה, "רק בעניין העבודה השתדל לא לעשות שטויות, זכור שגיל ההזדקנות הוא מסוכן ממש כמו גיל ההתבגרות", אמר כשנפרדו. כשיצא מחדרו, לא יכול היה זיק להתעלם מהמבט מלא הקנאה והמהורהר בו ליווה אותו הבוס לדלת. אם היו מציעים לו, כמאמר הפתגם, מיליון דולר על המחשבות של הבוס שלו, היה מהמר שהלה שוקל כבר כעת לעבור בעצמו כמה ניתוחים פלסטיים...
 
באותו ערב נפגש עם החברה שלו. "תגידי", אמר לה, "האם לא שמת לב לשינויים בהופעה החיצונית שלי?"
"מה?! אמרת משהו?" החברה שלו, שולה, הופיע בפתח הסלון מהמטבח.
"מדוע את צורחת?" התפלא זיק, "מה לא שמעת אותי?"
"כמובן שלא, אתה תמיד בא לדלת המטבח כדי לדבר איתי".
הוא חזר על שאלתו.
"אה, נכון", אמרה שולה, "באמת כמה ידידים שאלו אותי אם החלפתי חבר. בהתחלה חשבתי שנהיו סניליים, אבל כשהבטתי בך היטב, הבנתי שמשהו השתנה בך, למרות שקשה להבחין בשינוי יומי שחל בך, מי שלא ראה אותך תקופה מבחין במשהו".
אותו לילה חזר זיק והתעורר כמה וכמה פעמים, היו לו סיוטים בהם הוא הופך ליצור מפלצתי, לא אנושי. "אני חייב לגשת לבדיקות דחוף," אמר לעצמו, שוכב במיטה בעיניים פקוחות לרווחה. "משהו לא טבעי קורה פה". למרות זאת ישן אותו לילה שוב בלי להתעורר כלל.
 
כעבור כמה ימים מצא זמן לבקר שוב אצל רופא המשפחה.
"מה חדש?", שאל הלה, מרים עיניו מהדפים שעל שולחנו.
זיק לא ענה אלא התיישב מולו. "אתה לא רואה?" אמר כעבור רגע ארוך.
"רואה מה?" שאל הרופא, "אתה לא מרגיש טוב?"
למרות חילופי הדברים ביניהם, הרופא לא העיף בזיק יותר ממבט שתיים והיה עסוק יותר במחשב שמולו...
"לא, אני מתכוון לכך שכולם אומרים שחלו בי כל מיני שינויים ואני בחרדה, משהו קורה איתי דוקטור".
"אתה נראה לי בסדר גמור", אמר הרופא, מביט שוב פעם יותר במסך המחשב מאשר בזיק, "בן כמה אתה?"
"עוד מעט ימלאו לי 61".
"אהם", הרופא עלעל בניירות שעל שולחנו, "נכון, מוזר, במה אתה עובד?"
"אני פקיד בחברת ביטוח".
"חשבתי שאתה בתחום הבידור, אני יודע שאומנים מקפידים מאוד על הופעה צעירה, כי אסור להם להיראות זקנים, אז כנראה יש משהו גם בעסקי הביטוח", הרופא חייך חיוך רחב. "פעם, כשעוד הייתי סטודנט, עסקתי קצת בבידור, כלומר הופעתי במועדוני סטנד אפ לחובבים, אלו היו ימים!" הרופא שקע במחשבות כל כך עמוקות, שזיק פחד לדבר שמא יפריע לו.
לבסוף, אזר אומץ ואמר כגוער: "זה כל מה שיש לך להגיד? הרי אתה בעצמך רואה שקורה לי משהו חריג!"
"נו טוב, אולי אתה חושב שאתה מזדקן בצורה מהירה יותר מאשר אתה מזדקן באמת. המוח שלך עובד כנראה על מסלול ירידה, כבר היו לי מטופלים בני קרוב למאה, שטענו שאינם מבינים מה הם עושים בעולם הזה בכלל. אתה יודע, בימינו התקשורת משפיעה מאוד על האנשים, והם במקום לחיות חיים טבעיים, חיים את חייהם לפי הציפיות מהם. אני זוכר שכשאני הייתי צעיר, אה, כבר ספרתי לך על הקריירה הקצרה שלי..."
זיק התעצבן. "אתה בכלל לא מבין על מה אני מדבר! חלים אצלי שינויים פיזיים, כל הזמן, לא טבעיים בכלל! צמחו לי שערות, קמטים נעלמו לי, השמיעה שלי התחדדה והראיה השתפרה. בעבודה אני רואה ושומע אנשים מדברים מאחורי גבי, מתוך ביטחון שאין סיכוי שאני רואה ושומע אותם! אני מרגיש שכאילו סדרי בראשית השתנו!"
"טוב" אמר הרופא, "אז אולי אתה בכל זאת סובל מתסמונת הגיל והופך להיות רגיש יתר על המידה. הרי אדם צעיר באמת לא היה מתעצבן בקלות שכזאת..."
"מה, אתה לא הולך לשלוח אותי לשום בדיקות?" התפלא זיק. "שלח אותי לפחות לבדיקות ראייה".
"על מה?" התפלא הרופא, "הרי אתה טוען שראייתך מצוינת".
"כן, אבל…" גמגם זיק.
"נו אתה רואה, אתה בכל זאת סובל מבילבול של גיל הזקנה". הרופא הרים שתי אצבעות, "כמה אצבעות אתה רואה?"
"שתיים"
"ועכשיו" הרופא עשה אצבע משולשת באמצעות שלוש אצבעותיו.
"מה אתה עושה!" הזדעקת זיק למראה התנועה המגונה.
"זהו, בדקתי את העצבים שלך, זה מוכיח שאתה עצבני ורגיש יתר על המידה. אם אתה רוצה אעשה לך גם בדיקת שמיעה".
"בבקשה" אמר זיק מלא תקווה.
"אידיוט", לחש הרופא.
זיק קם מרוגז "שמעתי מה שאמרת וזה רק מוכיח שאין לי פה עם מי לדבר. ולידיעתך, חבל על כל הלימודים שלך, נשארת סטנדאפיסט..." ויצא בזעם….
 
תעלוליו של הרופא לא שיפרו את הרגשתו של זיק. כל אותו יום ישב מהורהר במשרדו ורק כשהגיע השעה ללכת הביתה הרהר בכך שלמרות שלא עשה כמעט דבר אותו יום, הרי מבחינת ההספק החודשי שלו בעבודה, הוא היה דווקא במאזן חיובי... זה כבר כמה וכמה חודשים.
בכל זאת השבועות הבאים עברו עליו בשקט יחסי. השגרה של חיי היום יום לא הותירה לו מקום למחשבות מיותרות, מה עוד שלא היה שום דבר פיסי ממשי שיציק לו. פה ושם פגש אמנם ידידים שסיפרו לו על ידיד משותף שנפטר מכל מיני סיבות ואפילו מישהו הרים גבה כאשר זיק פרץ בקריאה: "אוי! איך הוא מת!"
"מה זאת אומרת, פשוט כמו מוות טבעי", ענה הלה, בטון הכי טבעי שבעולם. זיק נחרד, הוא נכח לדעת שהפחד מהמוות התגבר אצלו מאוד בניגוד לתהליך הפוך שחווה בשנים האחרונות, כשכבר התחיל להתרגל לרעיון המוות. איכשהו המוות האורב בפינה, שכל כך התחיל להתרגל אליו, פתאום נעלם, כמו דמות מסתורית שנמחקה מתת ההכרה שלו. כשחשב על כך נחרד לגלות שהחלומות שלו השתנו גם כן לחלוטין, הוא התחיל לחלום על בחורות ואפילו היו לו כמה חלומות רטובים…
 
רק המחשבה על פרצופו הלועג של הרופא מנעה ממנו לרוץ שוב לבדיקות. "התקשורת, התקשורת" חזר ושינן לעצמו. העולם המודרני הפך להיות כל כך צרכני, שאפילו אצל אדם גוסס שולחים סוכני קבורה שישכנעו אותו לקנות ממרכולתם. זיק נזכר בכל אותם זקנים בני יותר ממאה שמתגלים במקומות נידחים בעולם, שם טרם הגיעה הקדמה ואיש לא מזרז אותך למות ולמלא את חלקם בקידום המכירות של החברה.
באחד הימים פגש חבר שלא ראה כבר יותר מחמש שנים. כאשר הושיט לו הלה את ידו זיק נחרד: כף היד הייתה כולה מצולקת ומקומטת, הוא ממש הרגיש מבוכה ולא הושיט לו את ידו ללחיצה, הרי כף ידו הייתה חלקה לגמרי… במקום זה חייך אליו זיק ואמר: "כמה טוב לראות אותך אחרי כל השנים האלה".
"כן", האיש הביט בו עמוקות ואמר בציניות, "אתה באמת נראה זוהר מאושר, השאלה כמה זה עולה לך…"
זיק צחק, "אה אתה מתכוון לניתוחים הפלסטיים, אני, אני, כן, נו טוב, היום עם הרפואה המודרנית, אני כבר מחכה לפיתוחים החדשים מתחום הדי.אן.אי."
"אהה, אתה עושה רושם שבכוונתך לחזור לרחם במקום לקבר"…
זיק נפרד ממנו בחופזה, החבר לשעבר נראה לו שונה תכלית השינוי, כאילו לא עברו חמש שנים אלא חמישים… בדרכו הרהר במשפט שאמר "אהה, אתה עושה רושם שבכוונתך לחזור לרחם במקום לקבר". איכשהו הוא לא מצא בזה לעג, אלא דווקא חומר להרהר עליו. באמת כשחשב על כך, חל בו שינוי עמוק מאוד, והוא התבטא בעיקר בתפיסת העולם שלו. דומה שבתת ההכרה שלו הוא שינה לגמרי את דרך התפיסה שלו לגבי העתיד. כל מחשבותיו לגבי מציאת בית אבות אחרי הפרישה ודרך חייו השתנו, ואפילו הרגלי היום יום הלכו וקיבלו תפנית: במקום האטה - האצה. הוא התחיל להתאמן יותר בחדר כושר, להרבות בהליכה ואפילו התחיל לפעמים בשעות הפנאי לעשות תרגילים פיסיים כמו שהיה נוהג כשהיה צעיר בהרבה… פעם כשנתפס לו שריר בחדר הכושר, אמר לו המאמן: "תיזהר, אתה לא הופך להיות צעיר יותר, אתה יודע", הוא לא הרהר בכך אז, אבל כשחשב על זה עכשיו נדהם: הרי זה בדיוק מה שהוא עשה, הוא התחיל לעשות תרגילים ופעילות גופנית כאילו שהוא כן הופך להיות צעיר יותר! הופ, כאילו נפל אצל זיק אסימון, הוא עצר מלכת באמצע הרחוב מרוב תדהמה. המשפט הזה הכה בו כמו רעם ביום בהיר: הופך להיות צעיר יותר! האם זה אפשרי, האם ייתכן שמשהו השתבש אצלו, אבל בצורה הפוכה מהרגיל? הוא מוכרח לראות מומחה, כלומר מומחה חייב לראות אותו. או אפילו כמה מומחים, אולי הוא ינסה אפילו להתקבל לוועדה של מומחים לנושא. הוא נזכר בסרטים דוגמת צ'ארלי, שבו הפך צעיר מפגר לגאון והוא הופיע בפני ועדות מומחים שלמדו עליו. אולי גם הוא, זיק, מהווה מן תקדים כזה, משהו ייחודי? הוא ידע שיש מחלה שבה תהליך הזקנה מואץ ביותר וילד בן עשר כבר הופך להיות מבחינה פיסית לזקן בן שבעים. אולי קיים תהליך הפוך בדיוק לזה. אולי המקרה שלו אפילו ישמש לריפוי מחלת הזקנה המואצת ההיא? הפחד שבלבו של זיק פינה את מקומו להתלהבות. מדוע הוא חושש, אולי יש פה משהו חיובי?
 
תמונה ראשית: Tom Hussey

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל