פרויקט נרקיס

ניגשתי למטבח והכנתי צלוחית עם בייגלה. אין כמו בצק לבן ומלח כדי לדרבן את התאים האפורים.

סיפור קצר

שעות ארוכות ישבתי מול המסך. אני נועצת בו זוג עיניים והוא מחזיר לי מבט פלורסנטי. המשימה שעמדה לפני הייתה הכנה של מצגת עבור אחד מהפרויקטים שניהלתי, פרויקט שהיה יקר לליבי וכעת דרש גיוס משאבים, או במילה פחות מעודנת, גיוס תרומות, או במילה שמתארת טוב יותר את התחושה שלי: שנורריות. ישבתי וחשבתי איך אפשר להציג את הנושא כך שיגע בלבם של המאזינים, יצור אצלם חיבור רגשי ורצון להיות חלק, יסביר ויפרט את התועלת לשכבות החלשות ומשם יכוון אותם ישירות אל פנקס ההמחאות, כך שאוכל לסיים את הפגישה עם הברכה המיוחלת "הגעת אל היעד".

ניגשתי למטבח והכנתי צלוחית עם בייגלה. אין כמו בצק לבן ומלח כדי לדרבן את התאים האפורים. הצלוחית התרוקנה כהרף עין והמסך שלי התהדר עכשיו בשתי שורות. סיימתי עם הקפה וניגשתי להחזיר את הצלוחית רק כדי לקחת תחתיה צלוחית עם גלידה. עד לסיום שלד המצגת עיטרו את שולחן הכתיבה שלי שפע של צלוחיות, בכל אחת מהן סימנים מחשידים אחרים. בשלב הזה כבר היו לי גם קילו וחצי נוספים סביב אגן הירכיים. עשיתי הפסקה לארוחת צהרים, אחרי הכל אי אפשר להתרכז על בטן ריקה.

חזרתי מהארוחה ונמנמתי מול המסך, תוהה ביני לביני מה לגבי הקינוח והקפה שאחרי. מטרים ספורים הפרידו ביני לבין המקרר ולכן תוך דקות בודדות נחה לצידי פרוסה של עוגת גבינה ועוד קפה כמובן. בשלב הזה כבר שקלתי לחזור לעשן. ויתרתי על העישון (אופי, יש לי אופי!). התקדמתי עם המצגת וההתרגשות החלה לתת את אותותיה, עוד כמה תמונות להמחשה וקצת צבע לכותרות. הייתי חייבת פרי, חתכתי אפרסק. פירות זה בריא ניחמתי את עצמי. לא כמו מלפפון, אבל עדיין בקטגוריה של הלא שוקולד. כמעט, ממש כמעט סיימתי, עכשיו רק לשמור וזהו. המצגת שלי הייתה מוכנה:
הכותרת – "פרויקט נרקיס", ליווי והדרכה לבני נוער בסיכון.
כותרת המשנה - דחיית סיפוקים וצורך בפיצוי זמין בעת התמודדות עם אתגר מנטלי.
 
תמונה ראשית: Brian Kerrigan

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל