החיים ממשיכים אך נחמה אין. הפצע הזה לא יגליד.
נפש חרוכה
אוֹתָהּ הַתְּחוּשָׁה כִּתְמוֹל שִׁלְּשּׁוֹם,
אוֹתוֹ הַכְּאֵב כִּבְדֶרֶךְ שִׁגְרָה,
אֲרוּרָה הַיְּדִיעָה, אָרוּר הַיּוֹם,
הָרֶגַע בּוֹ נִתְּנָה הַבְּשׂוֹרָה.
הִרְהוּר יוֹמִי כִּדְפוּס שֶׁל שִׁגְרָה,
מְיָיתֵר אֶת הַצֹּורֶךְ בּ "יִזְכֹּור",
אֵין מִפְלָט מֵאוֹתָהּ מוּעָקָה,
הַכְּאֵב נָטוּעַ, בְּלֹא מָזוֹר.
הַחֶדֶר נוֹתָר כְּשֶׁהָיָה,
מַנְצִיחַ זִיכְרוֹנוֹת וּמַהוּת,
מַעֲלֶה כְּתָמִיד מַחְשָׁבָה,
הַמּוֹתִירָה תְּחוּשַׁת רֵיקָנוּת.
חִיּוּכִים מִתְּמוּנוֹת, הֵבְזֶקֵי שׁוֹבָבוּת,
אֲמִירוֹת עַל עָתִיד שֶׁנָּדַם,
הוּטְבֵּעוּ בְּאַחַת בְּנָּהָר שֶׁל עַצְבוּת,
טָבוּל בְּדִמְדוּמֵי אוֹר שֶהוּעַם.
נוֹתְרָה אַךְ חֶלְקָת קֶבֶר,
בֵּין רִגְבֵי אֲדָמָה מְדַמֶּמֶת,
תְּהִיּוֹת לְמַּכְבִּיר בְּלֹא פֵּשֶׁר,
וְנֶפֶשׁ חֲרוּכָה שֶׁאֵינָהּ שׁוֹקֶטֶת.
יהי זכר הנופלים ברוך
