סיתונית מבשרת סתיו

הסיתונית בכירה מקדימה מכולן. אחותה סתונית היורה (תחילה רצו לקרוא לה בר יורה) פורחת אחרי הגשם הראשון. יש להן אחיות הנקראות על שם עיר או אזור כגון: סיתונית ירושלים, סתונית החרמון, סיתונית רמון, סיתונית טוביה וסתונית הנגב (פורחת אחרונה). בארץ יש 10 מיני סתוניות.

מבשרי הסתיו

בעוד הכל יבש ואין סימן לגשם פוצחים חלוצי הגיאופיטים.
בשטח מופיעים החצב, המיתמר לגובה עד 1.5 מטר והסתוונית הנמוכה צמודה לקרקע. צבען של הסתווניות ורוד עז עד כמעט לבן ואפילו לבן.
 

מיון מדעי מקוצר

פעם שויכה למשפחת השושניים Liliaceae אך התעשתו הביולוגים וקבעו מיון חדש המגדיר את הסיתוונית Colchicaceae למשפחת האספרגאים סוג סתווניות.
ייחודם של כל השושניים: 6 עלי כותרת.
המיון החדש כיום של מה שהיה משפחת השושניים, כולל ארבע משפחות המהוות 130 מינים לפחות:
שושנאים (יקנתוניים, קיסוסיים), אספרגאים, שומיים ועצבוניים . כולם רב שנתיים.
 

שרידות

הן צנועות בגודלן אך יש להן יכולת שרידות. למרות זאת , כל הגיאופיטים המוזכרים כאן הינם צמחים מוגנים ואסורים לקטיפה.
נא לזכור, רוב צמחי הבר הם נכס טבע שיש לשמור עליו .
 

אוגרים עמילן ומצייצים ראשונים

החצב והסתוונית פורחים ללא העלים בשלהי הקיץ, כאשר כמעט אין סימן לסתיו. הם מריחים את המים ויש אפילו גורסים שלפי זמן פריחת החצב אפשר לנבא את משקעי החורף.
נתקנאה בהם, מחכה למעט קור, פורחת החלמונית בעלת צבע צהוב זהבי מבהיק וריח מעודן.
החבצלת אינה מביישת את החולות, פורחת בלובן צחור מקסים וריח למרחוק, במיוחד בלילה. פריחתה מתמשכת גם באוקטובר בטיילת ת"א.
 

הסיתוונית צמח רעיל

הסיתונית סמפטית בגלל הצבע הורוד ואהודה בגלל היותה ראשונית לצמיחה בעונה שהיובש עדיין בשטח.
הפקעת של הסתוונית והזרעים רעילים ומכילים אלקולאיד קולכצין. ברפואה העממית מיחסים לה סגולות מרפא ואכן הרפואה המודרנית מטפלת בשיגדון (גאוט) על ידי מתן כדורי כולכצין.
 

שדות של סיתוניות ברומניה

בשיטוטים שלי ברומניה ראיתי שדות שלמים של סיתווניות הצומחות בצפיפות יתרה, על שטח אדמה של מספר דונמים. למרבה הפלא, הפרות "טיילו" בשדה ולא לחכו אותן וזאת לבטח מאותה סיבה שהזכרתי קודם. ההסבר שלי על הריבוי המיוחד בשטח, הוא הדישון שעושות הפרות במקום מבלי לקבל תמורה.
 

גיאופיטים

מה הם גיאופיטים? (בלי להתייחס לשיוך המשפחתי)
קיימים בארץ לפחות 100 מינים ובעולם יותר מ-4,000.
גיאו=אדמה , פיט=צמח , נגזר מן השפה היוונית.
הכוונה היא לכל הצמחים בעלי פקעת, בצל, או קנה שורש מעובה. אלה משמשים כמאגר לעמילן, חלק מהם מתרוקן ומתחדש מדי עונה ויש ביניהם שגדלים מעט מדי שנה.
מיודעינו הצמחים האכילים המוכרים יומיום: בצל, שום, עירית (עלים) אספרגוס (הגבעול בעודו צעיר).
הרבה צמחי בר ונוי הם גיאופיטים, אזכיר מעט מהם ללא מיון מדעי בסדר אלפא-ביתי: אירוס, גביעונית, דבורנית, דודאים, חמציץ, יקינתון, כלנית, לוף, נורית, נץ חלב, נרקיס, צבעוני, סיפן (גלדיאולה), סחלבים, עירית גדולה, רקפת, שושן (ליליום) ועוד רבים וטובים.
כמעט כולם אוגרים חומרים דוחים עד רעילים להגנתם, אך יש בעלי חיים מחוסנים ואינם בוחלים באכילתם.
 

הצבע הורוד

הצד הרוחני של הוורוד מעורר בנו רגש למרכיביו היסודיים: האדום – צבע חם, צבע הדם הזורם בעורקינו. הלבן, צבע קר (צבעי הספקטרום המרכיבים את צבע השמש) המסמל טוהר וניקיון ומשרה אווירה חיובית ותקווה. מכאן מובנת האהדה שלנו לפרח ורוד ולבגד ורוד ועוד יותר המראה של לחי סמוקת ורוד.
 

אזהרות

ידוע מכבר שבעלי חיים כבר רכשו ניסיון שלא לאכול צמח מסוים בגלל רעילותו, אך יש גם בעלי חיים מחוסנים מפני רעלים וארס.
הגמלים והעיזים אינם אוכלים את עלי ההרדוף למשל וכן בני האדם.

 

ומעשה שהיה כך היה:
נער תייר מאנגליה, חובב טבע, ניסה חליטות צמחים שפגש בדרך ובין השאר ניסה חליטה מעלי הרדוף וקבל הרעלה חמורה.
מתועדים עוד שני מקרים חמורים: ב-2008 איש מפסגת זאב עשה לעצמו תה כזה והגיע לטיפול נמרץ בהדסה עין כרם וכן פרה מתה בעמק חפר מאותה סיבה.
אנשים שהיו בסביבת מדורה שהושלכו אליה זרדים של ענפי הרדוף יבשים, חשו ברע ונזקקו לטיפול רפואי.
הזהירות היא מסד חיינו ולעיתים הצבע והיופי הם אשליה מסוכנת.

 

תמונה ראשית: BotBln


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל