האיש שהפך צעיר - חלק א'

בתוכנית השבת של ליאת רגב, היא הביאה ראיון עם פרופ' אלי קשת, חוקר בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה בירושלים, וחתן פרס ישראל לשנת 2020, זאת בעקבות פרסום מחקר שלו, בירחון היוקרתי SCIENCE. מסתבר שפרופ' קשת פיתח יחד עם דוקטור מרים גרינוולד, תרופה שהצליחה לגרום לעכברים, לעיכוב תהליך ההזדקנות של התאים ואף להצעיר אותם!

באותו בוקר כשהתעורר התפלא לראות שהפצע שהיה לו אמש על היד הגליד. זיק היה כבר בן 60 ואף שלא היה חולה סוכרת, בדרך כלל לקח לפצע בעומק כזה כמה ימים טובים להגליד.
זה היה רק הסימן הראשון. זיק, רווק מזדקן שגר בגפו בתל אביב, כבר התרגל לשגרת חייו האפורה בתור בודד והפך לחלק מהנוף השכונתי, עם הרגליו היומיומיים. יציאה לעבודה, חזרה, קנייה במכולת, יציאה לסרט או ביקור חברים. ובכל זאת השבוע שאחרי אותו בוקר עבר בקלות. בקלות רבה מדי אפשר לומר, אף שזה נשמע מוזר, הרי זה גם נראה כך. העלייה במדרגות לקומה השלישית בה גר הפכה להיות קלה יותר עבורו. בערב במקום להירדם מול הטלוויזיה אחרי מבט לחדשות, היה צופה עד קרוב לחצות. גם היו הקטעים האלו של הגירוי שיצרו אצלו השמלות הקצרות של הפקידות במשרד… נו, זה לא שלא שם לב לזה קודם, אבל בכל זאת, זה הפך לדבר די מטריד.
וזו הייתה רק ההתחלה. בוקר אחד שבועיים מאוחר יותר, מהפעם הראשונה ששם לב למשהו מוזר שקרה לו, הוא התעורר ונחרד לגלות שכבר שבע בבוקר! הוא שהיה רגיל להתעורר בשעה שתיים בלילה לכל המאוחר שלוש, ואחר כך עוד פעם פעמיים לקום לשירותים, העביר את כל הלילה בשינה רצופה! הוא קפץ בבהלה מהמיטה, למרות שלמעשה היה לו די זמן כדי להכין עצמו להגיע בזמן לעבודה. אבל כוחו של הרגל! הרי הוא היה רגיל לקום בשש שש ורבע לכל היותר, לעיין קצת בעיתון הבוקר ואז בצעדים קטנים לגשת למטבח ולהכין לו משהו לאכול. עכשיו הוא מצא את עצמו (כמו אחד שלא מכיר את עצמו) מכין בזריזות את ארוחת הבוקר ומוכן לצאת לעבודה אפילו לפני הזמן!
ובעבודה, כאילו לא די לו באותו בוקר משונה שעבר עליו, בהפסקת הצוהריים התקשרה אליו הידידה אתה בילה אמש ובמילים נרגשות הודתה לו על החוויה המינית המופלאה שסיפק לה…
"אה, זה כלום", אמר נבוך, היא לא הייתה מאלו שהמין היה כל כך חשוב להם, והוא גם הרגיש שמשהו אחר מטריד אותה. "מה העניין, משהו מטריד אותך?" שאל.
"כן", הודתה, "אתה תמיד שוכח לכבות את האור בפרוזדור כשאתה יוצא", אמרה, "הפעם קמתי בלילה כדי ללכת לכבות שם את האור וגיליתי שהוא מכובא. האם זה אתה כיבית אותו?"
"כן", ענה מופתע בעצמו מעצמו, הוא זכר היטב שכיבה את האור, דבר שאף פעם לא זכר לפני כן.
"טוב, נרגעתי" אמרה. "אני מתארת לעצמי שאתה עייף אחרי אמש, אז נתראה במוצאי שבת?"
"כן, כן", אמר, מופתע מעצמו, הוא לא הרגיש עייף. כשחזר לעבודה חשב אם יש איזה קשר בין כל הדברים הללו שקרו לו לאחרונה, ומהו לעזאזל?
שאר ימות השבוע עד מוצאי שבת עברו עליו די באיטיות. בודד, ההרגלים הישנים דומה שכבר לא הצליחו להרגיע אותו. הוא חש מן חוסר שקט פנימי. הרגיש שהוא רוצה עוד. די מוזר, אחרי שבשנים האחרונות כל פעם הוא הרגיש צורך לוותר על עוד משהו והסתפק בפחות ופחות פעילויות.
רופא המשפחה אליו פנה לייעוץ, הביט בו במבט תוהה. "מעולם לא שמעתי תלונה שכזאת הודה, לא מאדם בגילך". הוא עשה לו סדרת בדיקות לאחריה נראה מהורהר מאוד. "התחלת להשתמש בחומרים כימיים כלשהם", שאל.
"לא, מה פתאום", קפץ זיק, "אתה יודע שאני לא מאמין בשטויות האלו!".
"טוב," אמר הרופא, "אם כך, אין לך מה לדאוג, אמנם יש לך חילוף חומרים מהיר יחסית לגילך, אבל כנראה זה משהו זמני חולף וטבעי, אני מקווה…"
כשיצא מהרופא הרגיש שלא קיבל שום תשובה על שום תופעה מטרידה שקרתה לו. כששוחח בטלפון עם חבר על העניין הרגיעו הלה: "בכל אופן מה שזה לא יהיה זה לא משהו ממאיר וסופני. כבר שני ידידים וקרוב משפחה אחד שלי לקו בדבר מה לא סימפטי בזמן האחרון. בכל התיאורים הנרגשים שציירת לי, לא מצאתי ולו קשר קלוש למה שהם עברו".
"נכון" אמר זיק, והרגיש מעודד. "אז לפי דעתך אין צורך שאעשה סדרת בדיקות?"
"בוודאי שלא", הרגיעו חברו, "אתה נשמע לי יותר כמזנק בעליה מאשר מחליק בירידה, ותאמין לי עם כל הצרות שסביבי כבר למדתי לזהות את הסימנים הרעים…"
בימים הבאים הפסיק זיק להיות מוטרד מכל החידושים שצצו בחייו הפיסיים האישיים והתרכז בעבודה ובבילויים נטו. עד באותו יום במשרד הבוס קרא לו לשיחה.
"זיק, ידידי", אמר לו הבוס, "אתה עובד אצלנו כל כך הרבה שנים, והעובדים האחרים מעריכים אותך על מה שהנך, אז איזה רעיון מטופש בא לך לעשות השתלות שיער וניתוחים פלסטיים?"
"סליחה?" זיק ממש לא הבין על מה הלה מדבר.
"נו באמת, אתה לא יכול להסתיר את זה יותר, הרי רואים שעשית השתלת שיער במקומות הקרחים בראשך ולאן נעלמו הקמטים מהמצח והקפלים בצוואר היכן הם? פרחו עם הרוח?"
"אהם", זיק היה נדהם, הוא זכר אמנם כמה תופעות די מוזרות שראה על פניו כאשר היה מתגלח בבוקר בראי, אבל לא הקדיש לכך כל מחשבה. אמנם בזמן האחרון הרבה לחתוך את עצמו בזמן הגילוח, מפני שהפרצוף שראה בראי נראה לו כל פעם מוזר ושונה… אולי גם כל הפלסטרים הללו ששם, יצרו אצל מעבידו את הרושם שעבר ניתוחים. כפי שהתרגל להתעלם עם הזמן מהקמטים שצצו אצלו, כך התעלם כנראה הפעם מהיעלמותם… בכל מקרה, הוא הרגיש מיד שבנסיבות הקיימות הכי טוב היה להודות באשמה.
"טוב", אמר, "אתה צודק, באמת נגררתי ועשיתי כנראה כמה שטויות, אתה יודע זה עניין הגיל. אינני צעיר יותר".
"בסדר", הבוס, שהיה בתחילה מתוח נראה רגוע. הושיט לו יד ואיחל לו הצלחה, "רק בעניין העבודה השתדל לא לעשות שטויות, זכור שגיל ההזדקנות הוא מסוכן ממש כמו גיל ההתבגרות", אמר כשנפרדו. כשיצא מחדרו, לא יכול היה זיק להתעלם מהמבט מלא הקנאה והמהורהר בו ליווה אותו הבוס לדלת. אם היו מציעים לו, כמאמר הפתגם, מיליון דולר על המחשבות של הבוס שלו, היה מהמר שהלה שוקל כבר כעת לעבור בעצמו כמה ניתוחים פלסטיים...
באותו ערב נפגש עם החברה שלו. "תגידי", אמר לה, "האם לא שמת לב לשינויים בהופעה החיצונית שלי?"
"מה?! אמרת משהו?" החברה שלו, שולה, הופיע בפתח הסלון מהמטבח.
"מדוע את צורחת?" התפלא זיק, "מה לא שמעת אותי?"
"כמובן שלא, אתה תמיד בא לדלת המטבח כדי לדבר אתי".
הוא חזר על שאלתו.
"אה, נכון", אמרה שולה, "באמת כמה ידידים שאלו אותי אם החלפתי חבר. בהתחלה חשבתי שנהיו סניליים, אבל כשהבטתי בך היטב הבנתי שמשהו השתנה בך, למרות שקשה להבחין בשינוי יומי שחל בך, מי שלא ראה אותך תקופה מבחין במשהו"...
אותו לילה חזר זיק והתעורר כמה וכמה פעמים, היו לו סיוטים בהם הוא הופך ליצור מפלצתי, לא אנושי. "אני חייב לגשת לבדיקות דחוף," אמר לעצמו, שוכב במיטה בעיניים פקוחות לרווחה. "משהו לא טבעי קורה פה". למרות זאת ישן אותו לילה שוב בלי להתעורר כלל.
כעבור כמה ימים מצא זמן לבקר שוב אצל רופא המשפחה.
"מה חדש?", שאל הלה, מרים עיניו מהדפים שעל שולחנו.
זיק לא ענה אלא התיישב מולו. "אתה לא רואה?" אמר כעבור רגע ארוך.
"רואה מה?" שאל הרופא, "אתה לא מרגיש טוב?"
למרות חילופי הדברים ביניהם, הרופא לא העיף בזיק יותר ממבט שתיים והיה עסוק יותר במחשב שמולו...
"לא, אני מתכוון לכך שכולם אומרים שחלו בי כל מיני שינויים ואני בחרדה, משהו קורה אתי דוקטור".
"אתה נראה לי בסדר גמור", אמר הרופא, מביט שוב פעם יותר במסך המחשב מאשר בזיק, "בן כמה אתה?"
"עוד מעט ימלאו לי 61".
"אהם", הרופא עלעל בניירות שעל שולחנו, "נכון, מוזר, במה אתה עובד?"
"אני פקיד בחברת ביטוח".
"חשבתי שאתה בתחום הבידור, אני יודע שאומנים מקפידים מאוד על הופעה צעירה, כי אסור להם להיראות זקנים, אז כנראה יש משהו גם בעסקי הביטוח", הרופא חייך חיוך רחב. "פעם, כשעוד הייתי סטודנט, עסקתי קצת בבידור, כלומר הופעתי במועדוני סטנד אפ לחובבים, אלו היו ימים!" הרופא שקע במחשבות כל כך עמוקות שזיק פחד לדבר שמא יפריע לו.
לבסוף, עזר אומץ ואמר כגוער: "זה כל מה שיש לך להגיד? הרי אתה בעצמך רואה שקורה לי משהו חריג!"
"נו טוב, אולי אתה חושב שאתה מזדקן בצורה מהירה יותר מאשר אתה מזדקן באמת. המוח שלך עובד כנראה על מסלול ירידה, כבר היו לי מטופלים בני קרוב למאה שטענו שאינם מבינים מה הם עושים בעולם הזה בכלל. אתה יודע בימינו התקשורת משפיע מאוד על האנשים, והם במקום לחיות חיים טבעיים חיים את חייהם לפי הציפיות מהם. אני זוכר שכשאני הייתי צעיר, אה, כבר ספרתי לך על הקריירה הקצרה שלי..."
זיק התעצבן. "אתה בכלל לא מבין על מה אני מדבר! חלים אצלי שינויים פיזיים, כל הזמן, לא טבעיים בכלל! צמחו לי שערות, קמטים נעלמו לי, השמיעה שלי התחדדה והראיה השתפרה. בעבודה אני רואה ושומע אנשים מדברים מאחורי גבי, מתוך ביטחון שאין סיכוי שאני רואה ושומע אותם! אני מרגיש שכאילו סדרי בראשית השתנו!"
"טוב" אמר הרופא, "אז אולי אתה בכל זאת סובל מתסמונת הגיל והופך להיות רגיש יתר על המידה. הרי אדם צעיר באמת לא היה מתעצבן בקלות שכזאת..."
"מה, אתה לא הולך לשלוח אותי לשום בדיקות?" התפלא זיק. "שלח אותי לפחות לבדיקות ראייה".
"על מה?" התפלא הרופא, "הרי אתה טוען שראייתך מצוינת".
"כן, אבל…" גמגם זיק.
"נו אתה רואה, אתה בכל זאת סובל מבלבול של גיל הזקנה". הרופא הרים שתי אצבעות, "כמה אצבעות אתה רואה?"
"שתיים"
"ועכשיו" הרופא עשה אצבע משולשת באמצעות שלוש אצבעותיו.
"מה אתה עושה!" הזדעקת זיק למראה התנועה המגונה.
"זהו, בדקתי את העצבים שלך, זה מוכיח שאתה עצבני ורגיש יתר על המידה. אם אתה רוצה אעשה לך גם בדיקת שמיעה".
"בבקשה" אמר זיק מלא תקווה.
"אידיוט", לחש הרופא.
זיק קם מרוגז "שמעתי מה שאמרת וזה רק מוכיח שאין לי פה עם מי לדבר. ולידיעתך, חבל על כל הלימודים שלך, נשארת סטנדאפיסט..." ויצא בזעם….

המשך יבוא...




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל