העיקר התכנון

בריחת האסירים מכלא גלבוע עוררה לעג רב בקרב האזרחים, בגלל המחדלים הנוראים שהתגלו שם. בנוסף, גם הבורחים עצמם, שכנראה הפרצה קראה להם, לא ממש הצטיינו. הנה קטע שכתבתי בזמנו על ה"לא יוצלחים" הללו...

הייתה כבר שעת לילה מאוחרת ודיק שקל אם להמשיך להסתובב ברחוב או לגשת לבית מלון.
הוא חשש שבשתי המקומות. עלולות לחכות לו הפתעות לא נעימות.
פתאום בעוברו בסמטה חשוכה, ראה חבורה של אנשים עומדים ליד דלת של בית מסחר למכשירי חשמל, כשבראשה עומד בריון, המנסה לפרוץ את המנעולים!
"מה אתה דוחף!" צעק אדם מסוף שורת חבורת האנשים, שהיו כנראה פורצים.
"חבר'ה, חבר'ה, זה לא תור לסופרמרקט", הסתובב אליהם הבריון שהיה כנראה ראש החבורה. "אנחנו הולכים לבצע עבודה חלקה. זכרו, ראשון פורץ הג'ינג'י, הוא מנטרל את האזעקה, שני נסים, מביא את בלוני הגז ומכשירי הריתוך מהאוטו, חיים מביא את השקים. אנחנו מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצה אחת עם הג'ינג'י מפצחת את הכספת ואוספת את תוכנה, קבוצה שניה עם נסים מכניסה לשקים כל דבר בעל ערך. זכרו, עדיפות ראשונה למכשירי חשמל קטנים!"
"כן המפקד!", בליל של קולות הסכמה נשמעו מהשורה.
"רבותי, לא לדחוף שם אחורה", פנה איש מקדמת התור לאנשים שמאחוריו. "אל תאבדו את הסבלנות, חיים יפתח את מנעולי הדלת הזו כמו כלום, זו הבעיה הקלה ביותר, העיקר שתזכרו את דבריו ותפעלו לפי הסדר שקבע. בדיוק איך שהתאמנו במשך הימים האחרונים. למדנו היטב את תוכן החנות מסיורים בה, ואף היה לנו שרטוט מדויק שניתחנו אותו ביחד. כל אחד יודע את מקומו ותפקידו, אז בבקשה לא לדחוף!"
"אני מת לדעת מה יש בכספת", גנח איש מאחורה, "אני מקנא בך שאתה נמנה על קבוצת הכספת!"
"עזוב", ניחמו חברו, "הלא ראית איזה מציאות יש בחנות גם מחוץ לכספת! ברגע ששמעתי שהם פיטרו את השומר, החנות הייתה בידינו. לא הייתה בעיה להכניס את מרקו במקום השומר לעבודה, ביחוד שידע שאחרי כמה ימים יוכל לנוח מהמאמץ בריוויירה!" שני הגברים שעימם שוחח, פרצו בצחוק.
פתאום ראה דיק אדם יוצא מבניין סמוך וניגש לחבורה. הוא התקרב לפתח החנות. "סליחה", האיש פנה אל הבריון, ראש החבורה, שניסה כל העת לפרוץ את הדלת, "המנעול הזה הוא הראשון שצריך לפתוח, אני גר בסביבה ותמיד רואה את בעל החנות כשהוא פותח. אגב מה מעשיכם פה? "
"אנחנו ממכבי האש", ענה הבריון, "חוששים שפרצה שריפה בפנים."
"בהצלחה", אמר האיש ופנה לדרכו באדישות.
"עוד מעט אני פותח את הדלת", אמר הבריון, "אז זכרו את סדר הפריצות ואת הזמנים. ג'ינג'י רץ מיד ומביא את מכשיר הריתוך וניסים את השקים. אתם..." המפקד חזר והסביר לחבורה את מה שאמר קודם.
"מתחיל להיות פה קריר", פנה לפתע אחד מהאנשים אל דיק.
"אני, אני לא מפה..." גמגם דיק.
"ואני מתחיל להצטער שבאתי לפה", אמר האדם שעמד לידו. "קור כלבים ואנחנו עומדים חסרי מעש".
מישהו נפל פתאום על הקיר והאזעקה התחילה לפעול. ניידת משטרה הגיחה ומתוכה יצא שוטר.
"רבותי", פנה אל הפורצים שעמדו על מקומם מופתעים. "נא לא לדחוף, התורים האלה מתחילים להיווצר יותר ויותר מוקדם לפני החנויות האלו, מאז הכריזו פה על מכירות מיוחדות", פנה אל חברו השוטר שישב במכונית.
השוטר ניגש אל הדלת פתח חריץ שהיה מעליה עם מפתח, ונטרל את האזעקה, ניגש לדיק וטפח על שכמו: "מציאות כמו אצלנו אין אפילו בחוץ לארץ, אה?" אמר ואחר שב למכונית ונסע.
"זהו! התגברנו על המכשול האחרון" אמר ראש החבורה ברגע שהניידת נעלמה. "עוד מעט אנחנו בפנים. זכרו: יונתן, דני יוסי ואלי מצטרפים לג'ינג'י, ומשקיעים את כל מומחיותם בפיצוח הכספת, השאר עם נסים אוספים במהירות, ואני מדגיש, המהירות הכי חשובה פה, את כל הדברים השווים אל השקים שיובאו מהאוטו. רבותי אני רוצה פעולה מהירה, חלקה, נקיה ויסודית!"
עברו עוד דקות ארוכות. בפאתי השמים החל השחר להפציע. הקולות מבין הפורצים העומדים עדיין בשורה, רבו. שיחות יום יום החלו להתגלגל. פתע הופיע בעל החנות.
"רבותי, תנו לי לגשת," אמר בקול סמכותי. הוא פילס את דרכו לדלת, ופתח אותה בשני מפתחות. "אני רואה שהשוטרים צדקו, באמת הקונים הקדימו היום. מי ראשון?"
הבריון דחף את דיק בכוח קדימה: "הוא"...

קשה להיות פושע

אבל במקום להיכנס לחנות, דיק פנה לדרכו. הבריון ראש החבורה, נשאר לבדו, כאשר כל השאר התפזרו. הוא תפס את דיק וביקש ממנו להישר אתו. "תבין", אמר, "אני רק נראה מסוכן, בעצם אני מסכן".
רחמיו של דיק נמכרו על הבריון.
"קשה להיות פושע?" שאל.
"פעם זה עוד היה נסבל", ענה הבריון. "כל מה שהיה צריך זה להתחמק מהמשטרה, שזה תמיד משחק ילדים ממש. אבל כמו בכל תחום בחיינו, התקשורת פגעה בנו אנושות.
קראת בטח בעיתונים שמדי כמה דקות מתבצע בארצנו פשע מסוים.
"העניין הזה הכניס אותי ממש ללחץ, עכשיו כשזה רשום, אני, בתור מי שמחשיב עצמו איש העולם התחתון, מרגיש מחויבות לעמוד בנורמה הרשומה, כל 20 דקות טראח, שוד, כל רבע שעה פריצה לאוטו, אונס, גניבת רכב ורצח. הכל מחושב, והכל זורם סביב השעון נון­סטופ.
"ואני, שעד עכשיו הייתי עבריין חופשי ומאושר, הפכתי עובד ציבור עם מחויבות כלפיו. אני כבר לא יכול לשבת סתם כך להנאתי, מבלי שמיד אציץ בשעון ואחשב כמה זמן עבר מאז הפשע האחרון שביצעי. כן, הפכתי ממש לפקעת עצבים. הרי רקורד של עבריינים אסור לשבור. לנו יש כבוד חביבי, עוד יחשבו שאנחנו פוחדים פתאום, אחרי שכתבו עלינו בעיתון.
"נכון שבהתחלה, כשקראתי את הכתבה, הייתי מבסוט. טלפונים פה ושם בין החבר'ה בבראנז'ה, גאוות יחידה אתה יודע: 'כתבו עלינו בעיתון'.
"אבל כבר באותו ערב, כשאני נשען על זרי דפנה, שואלת אותי אשתי: 'חיים, מה השעה?' פתאום נזכרתי שכבר יומיים לא ביצעתי פשע והזמן בינתיים עובר והשעון גם כן דופק ודופק אותי. אני כבר לא כל כך צעיר. פעם נתנו כבוד לעבריינים ותיקים, אבל עכשיו אני פתאום מרגשי שאני מזדקן ואובד עליי הכלח.
"כן, מאז אני פקעת עצבים: לא מסוגל לישון, לא מתפקד, והכי גרוע: לא מסוגל לתכנן איזה פשע חדש. מרוב לחץ אני ממהר לבצע עבירות פזיזות ולא מחושבות, שרק גורמות לנזקים. אז עכשיו אני על הפנים: אין לי פנים, איך שאומרים אצלנו, להסתכל לאנשים בעיניים. וכששואלים אותי מה אתה עושה, הרי אם פעם יכולתי להחשיב את עצמי פושע, הרי היום כשאני משווה את ההספק שלי לעומת הממוצע, אני כבר לא נחשב בכלל...
"מצד שני אני גם לא יכול להפוך להיות אדם ישר, שהרי אומרים פעם גנב תמיד גנב. אבל עכשיו גם צריך להוסיף: אם אתה לא גונב פעם בפרק זמן מסוים, אז אתה לא נחשב גם לגנב בעצם. נופל בין הכיסאות ומה זה גנב חסר סטטוס מקצועי? סתם פושטק!"
הבריון עצר והביט קדימה כמי שאיבד את דרכו.
"אני צריך ללכת", אמר דיק, "גם לנו האנשים הישרים לא קל. הרי אנחנו במיעוט"...


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל