טיול על רכס רמים: ממנרה למצודת הונין כולל השביל הגיאולוגי מתחת למצוק בלאנש

לפני שמסלולי הטיולים עוברים דרומה, טיילנו על רכס רמים, ממנרה למצודת הונין. ירדנו גם מתחת למצוק בלאנש ועלינו חזרה דרך השביל הגיאולוגי על מנת לראות אבני חול צבעוניות מהקרטיקון התחתון.

פתחנו את עונת הטיולים 2021-2022 עם גלעד בן צבי בטיול בגליל העליון המזרחי לאורך רכס רמים ממנרה עד מצודת הונין.

רקע
רכס רמים מבטא בצורה מובהקת את מבנהו של הגליל. הגליל על שני חלקיו , העליון והתחתון , הוא אולי המורכב והמרתק ביותר מבין
אזורי הארץ מבחינת ההיסטוריה הגיאולוגית שלו . הגליל עבר תקופת קימוט , כמו הר הנגב , יהודה ושומרון , אולם נוסף לכך הוא עבר
שבירה אינטנסיבית , ששיבשה לא מעט את מבני הקמוט . הגליל הוא דוגמה קלסית לקשר החד - ערכי הברור בין מבני שבירה לצורות
נוף . שלוש תכונות גיאולוגיות מאפיינות את הגליל : .1 שלטון ברור של מסלע גירני ( גיר , דולומיט , קרטון וחוואר ) 2. מבנה טקטוני
הקשור בשבירה חזקה ולפיכך חלוקה לרכסים ובקעות.3. תופעת הקארסט , ריבוי חללי המסה , מערות ומעיינות . ישנה זיקה הדדית בין
התכונות השונות . מסלע גירני , תחת השפעת קווי שבירה ומערכות סידוק , יוצר מצוקים תלולים , קניונים ונוף טרשי . תופעת הקארסט
היא פועל יוצא של כמויות גשם גדולות , קיום מסלע גירני ומערכות שבירה וסידוק אינטנסיביות . השבירה המרובה היא תוצאה של
פעולת כוחות טקטוניים ממספר כיוונים. באזור בו טיילנו – צפון מזרח הגליל העליון דומיננטיים כמובן הכוחות מכיוון בקע ים המלח שגרם
ליצירת גרבן עמק החולה באזור זה כתוצאה של "טרנספורם ים המלח" – כלומר תנועת הגזירה האופקית בין לוח ערב ולוח אפריקה שיצר
את מערכת הבקעים הנמשכת מדרום סיני דרך בקע ים המלח ועד לתורכיה. לכיוון צפון מערב , נלחץ תת הלוח סיני (המשתייך ללוח
אפריקה) שישראל היא חלק ממנו לכיוון "הקשת הקפריסאית " – אזור התנגשות בין לוח אפריקה ללוח אירואסיה. תרומה נוספת לשדה
המאמצים שמופעל על הגליל הוא הימצאותו של שדה מגמתי ענק המשתרע אזור החורן בסוריה מתחת לרמת הגולן ואזור הגליל המזרחי
שיצר הן הרי געש (בצפון הגולן ובאזור הגליל התחתון) וכן קילוחי לבה שהעדות להם היא הימצאותם של סלעים בזלתיים בכל האזור.
התוצאה מכל אלה היא שבירה מסיבית, ירידה ואף התרוממות של גושי קרקע גדולים. רכס רמים נמשך מקרן נפתלי בדרום ועד הר צפיה
בצפון . רכס זה הוא המשכו הצפוני של ציר הקמר הראשי , השבור, של הגליל , הנמשך בקו הר - תרען - הר - כמון - הר - מירון - משגב
- עם רכס קמרוני זה , הנטוי במתינות מערבה , לעבר הקער של ואדי א - דבה בלבנון , צונח בקיר עם מדרגות העתק תלולות לעומק כ -
700 מ', אל עמק חולה שבמזרח . למעשה כל אגפו המזרחי של רכס הרי רמים נקטע על ידי הבקע של עמק חולה , והמצוק הגדול - מצוק
רמים - הוא מצוק של קו השבר הגדול שבשולי עמק חולה . צניחתו של רכס רמים מקו פרשת המים - מנרה - יפתח - אל עמק חולה היא
אחד היסודות המורפולוגיים המרשימים בישראל . כאן מתגלה המחשוף הגיאולוגי הקדום ביותר של סלעי הגליל . במורדות הרי רמים ,
מעל קריית שמונה , במצוק בלאנש, נחשפות שכבות מתקופת הקרטיקון התחתון , שהן הקדומות מבין הסלעים המופיעים על פני השטח
בגליל .שכבות הסלע מן הקרטיקון התחתון של הגליל נכללות בחבורת כורנוב , שבנגב עיקרה אבני חול מגוונות , גיר ובזלת . הנוף הטרשי
- מצוקי האופייני לגליל בנוי בעיקרו שכבות דולומיט של חבורת יהודה מגיל הקנומן - טורון . ברוב שטח הגליל נפוצים סלעי הדולומיט ,
ורק בצפון - מזרחו ( מנרה , משגב עם ) ובמערבו ( רכס ראש הנקרה ) מתרבה הקרטון בתצורת דיר חנא , ולעתים מתמעטת בשל כך
תצורת דולומיט סכנין. המסלול התחיל בירידה ממנרה למצפור במצוק בלאנש המכונה "מצפור הבקבוק". ירדנו מהמצוק על מנת לטפס
אותו בחזרה אך דרך השביל הגיאולוגי המסומן שחור. לאורכו ובמיוחד בתחילתו נראים אבני חול צבעוניות כאמור מלפני כ 120 מיליון
שנה. הטיפוס חזרה הביא אותנו אל קטע קצר בשביל לא מסומן לכיוון צפון ממנו התחברנו לשביל – דרך עפר מסומנת באדום שהוא גם
קטע על שביל גולני (גם קטע מתחילת המסלול כלל שביל זה).
הסיום היה במצודת הונין או מבצר "שאטו נוף" או "קסטלום נובום" שפרושו המבצר החדש. מיקומה של המצודה קשור ככל הנראה לתוואי
דרך עתיקה מדמשק, דרך מרגלות החרמון, בואכה נמל צור (הנמצאת כ- 33 ק"מ בלבד בקו אווירי ממערב למצודה). מבחינה מינהלית,
השתייכה המצודה לחבל ארץ שבירתו הייתה העיירה תיבנין (טורון בפי הצלבנים), הממוקמת ברמות הגליל העליון, כ- 15 ק"מ ממערב
לנו בתחומי לבנון. המצודה הוחזקה בידי הצלבנים ובשנת 1176 נכבשה על ידי נור א דין ומגיניה הצלבנים העלו אותה באש במסגרת
מדיניות השארת "אדמה חרוכה" לכובשים. המקום שופץ ע"י ערביי האזור בסוף המאה ה-17 או בראשית המאה ה-18, כחלק מייסוד
הכפר השיעי הונין. השימוש במצודה הופסק ככל הנראה בעקבות רעש האדמה של שנת 1837, אך הכפר המשיך להתקיים בקרבתה.
כפר זה נתפס בידי צה"ל במהלך מבצע "חירם" באוקטובר 1948, ובשנת 1951 הוקם בקרבת מקום מושב מרגליות. המצודה השתמרה
מאז בצורה טובה יחסית כשבחצר הפנימית יש בור מים שהותקן בו סולם כבלים למי שמעוניין לרדת אליו. מול המצודה, נמצא מצפור
מרגליות, לזכרו של הרמטכ"ל ה-15 של צה"ל, רא"ל אמנון ליפקין-שחק. המצפור משקיף לעבר החרמון, קריית שמונה וצפון עמק החולה.

הנה תמונות מהטיול:






















אפשר לכתוב אלי

[email protected]


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל