פרשת תולדות/ מאת: אהובה קליין.

במה היה שונה- יצחק לעומת שאר האבות?

פרשת תולדות - במה היה שונה יצחק לעומת שאר האבות?
מאת: אהובה קליין.
פרשת זו פותחת במילים: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה..." [בראשית כ"ה, י"ט- כ"א]
בהמשך התורה מתארת את דרך הקשיים - בה עברו יצחק ורבקה - עד שזכו להולדת התאומים: יעקב ועשיו . השוני הגדול בין שני האחים - ועניין הבכורה.
ישיבתם של יצחק ורבקה בארץ נקטעת , על ידי תקופת רעב בארץ ויצחק נאלץ לעבור לגרר - ושם לפגוש את אבימלך – מלך פלישתים – כפי שהתורה מתארת:
"וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים, גְּרָרָה. וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה: שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ: כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹת הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ. וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺותַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי. וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר. וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא: כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי, פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא. וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ..." [בראשית כ"ו, א- י]
השאלות הן:
א] במה היה שונה יצחק משאר האבות: אברהם – אביו ויעקב בנו?
ב] מדוע ה' אסר על יצחק לעזוב את הארץ?
תשובות
יצחק - שונה מיתר האבות.
פרשה זו ראשיתה במילים:
"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. "
זוהי הפרשה היחידה המעמידה את יצחק במרכז העניינים, יצחק נחשב לדמות פאסיבית לעומת אברהם - אביו, יצחק אינו שש למאבקים ולאתגרים , בניגוד לשאר אבות האומה.
כאשר אברהם שמע מפי עוג מלך הבשן - [לפי פשוטו של רש"י] שלוט נשבה - בידי ארבעת המלכים- הוא מיד התגייס להצילו- כפי שהכתוב מתאר:" וַיִּשְׁמע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם". [בראשית י"ד, י"ד- י"ז]
על פי רש"י - צרה זו נפלה על לוט - לפי שישב בסדום הרשעה.
לעומת אברהם, יצחק- בנו, מתרחק מכל ריב ומדון ואינו עומד על זכויותיו לבארות המים שחופרים עבדיו - כדת וכדין.
וכך התורה מתארת את חוסר המעש של יצחק בעניין הבארות:
"וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים; וַיְבָרְכֵהוּ, יְהוָה. וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד. וַיְהִי-לוֹ מִקְנֵה-צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר, וַעֲבֻדָּה רַבָּה; וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ, פְּלִשְׁתִּים. וְכָל- הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו--סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-יִצְחָק: לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, יִצְחָק; וַיִּחַן בְּנַחַל-גְּרָר, וַיֵּשֶׁב שָׁם.." [ להלן, כ"ו, י"ב- י"ז]
גם בביתו, יצחק אינו השולט המרכזי בעניין חינוך ילדיו.
הדבר מתבטא בכך - שיצחק טועה בגדול לגבי עשיו בנו. הוא סבור- שהוא הולך בדרכי אבותיו כפי שכתוב:
"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו.." [להלן, כ"ה, כ"ח]
לפי המדרש שרש"י מביא: יצחק אהב את עשיו שהיה צד את אביו ומרמהו בדבריו: ועל כן הוא החליט כי עשיו זכאי לקבל ממנו את הברכות טרם מותו.
אך רבקה המכירה מקרוב את סגולותיו של יעקב ומנגד את חסרונותיו של עשיו- פועלת מאחורי הקלעים - ודואגת שבסופו של דבר- יעקב יזכה בברכות אביו –בראשונה.
את הפאסיביות של יצחק – ניתן לראות גם כאשר פורץ העימות בין שני הבנים מכך שיעקב התברך בראשונה, עשיו זומם להרגו - מי שלוקח את עניין הסכסוך של הבנים לידיים- לא יצחק- האב, אלא, דווקא רבקה –הפועלת רבות- כדי לסכל את מזימתו של עשיו.
הצעתה ליעקב: לנטוש את ביתם וארצם בדחיפות ועליו לשאת אישה מבנות המשפחה- הנימוק הזה נראה מאד משכנע עד שהדבר משפיע גם על עשיו – והוא נושא אישה מבנות ישמעאל דודו-כפי שהכתוב מתאר:
"וַיַּרְא עֵשָׂו, כִּי-בֵרַךְ יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב, וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם, לָקַחַת-לוֹ מִשָּׁם אִישָּׁה: בְּבָרְכוֹ אֹתוֹ--וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר, לֹא - תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב, אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ; וַיֵּלֶךְ, פַּדֶּנָה אֲרָם. וַיַּרְא עֵשָׂו, כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן, בְּעֵינֵי, יִצְחָק אָבִיו. וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו, אֶל-יִשְׁמָעֵאל; וַיִּקַּח אֶת-מָחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת, עַל-נָשָׁיו--לוֹ לְאִשָּׁה". [ להלן: כ"ח, ו- ט]
מן הראוי לציין: כי יצחק בהשוואה ליתר האבות - האריך ימים יותר, סך הכול: מאה ושמונים שנה. חמש שנים יותר מאשר- אברהם אביו - ושלושים ושניים שנים - יותר מיעקב - בנו.
מעניין לשים לב- כי תולדותיו של יצחק היו קצרות - לעומת תולדותיהם של שאר האבות.
מה גם ששמו של יצחק לא השתנה אף פעם. לעומת יתר האבות. יצחק נחקק בתודעת האומה כדמות בעל- מסירות נפש אדירה שהתגלתה אצלו דווקא בניסיון העקדה- כאשר הלך עם אביו לקראת הניסיון הגדול במיוחד. לכן ,טבעי הדבר שחכמים פסקו: שאברהם, יצחק ויעקב- שלושתם שקולים זה בזה - כדברי ההסבר בבראשית רבה.
רש"י מסביר את הכפילות בפסוק הבא:
"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק".
באמצעות שני פירושים:
א] לפי הפשט: לאחר שה' קרא לאברם -אברהם רק אז הוא הוליד את יצחק בנו.
ב] לפי הדרש: היות וליצני הדור היו אומרים ששרה נתעברה מאבימלך ,שהרי שנים רבות קודם לכן הייתה נשואה לאברהם ולא נתעברה, על כן הקב"ה דאג שיצחק יהיה דומה בקלסתר פניו לאביו - אברהם.
כמה מחכמי ישראל מתפלאים על כך, מדוע נקראים אותם אנשים הלועגים לשרה - ליצנים, הרי הם נחשבים לרשעים?
אלא התשובה לכך היא: שאותם ליצנים כוונתם הייתה: שעל ידי שאברהם התפלל על אבימלך ונשותיו שנענשו ולא הביאו ילדים לעולם - פקד ה' את אברהם בהולדת יצחק, כפי שנאמר במסכת בבא קמא [צ"ב, ע"א]: "כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה"
ר' יצחק אברבנאל אומר על המילים:
"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק"- שני אבות האומה- אברהם ויצחק- היו דווקא דומים במאורעות שעברו עליהם במהלך חייהם:
א] אברהם נשא אישה ממשפחתו וכך נהג גם יצחק.
ב] אברהם ויצחק היו עקרים - שנים רבות כך גם יצחק ואשתו.
ג] לאברהם נולדו שני בנים: ישמעאל הבכור- שהיה רשע ויצחק הצעיר ממנו - שהיה צדיק.
גם ליצחק נולדו שני בנים: עשיו הרשע - ויעקב הצדיק.
ד] בימי אברהם היה רעב בארץ ובימי יצחק היה רעב בארץ והוא הלך לגרר שבארץ פלישתים ואמר לתושבי המקום- על אשתו- רבקה- שהיא אחותו. לעומתו – אברהם ירד מצרימה וגם אמר שם: כי שרה אשתו –היא אחותו.
גם אברהם וגם יצחק התעשרו כשחזרו לארץ. ובגלל הדברים המשותפים שקרו - לשניהם יכלו כולם להגיד: "אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחק"
האגדה מספרת את דבריו האחרונים של אברהם ליצחק:
וַיְהִי אַבְרָהָם בֶּן מֵאָה שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים וַיִּקְרָא לְיִצְחָק בְּנוֹ וַיֹּאמֶר: הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ- אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, הוּא לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וִיבִיאֵנִי אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וִיצִלֵּנִי מִיָּד נִמְרוֹד וּמֵעֲצַת הָרְשָׁעִים כִּי בָּטַחְתִּי בּוֹ. וְעַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ בְּנֵי לֵאמֹר:עֲבֹד אֶת ה' אֱלוֹקִי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְאָהַבְתָּ אוֹתוֹ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְווֹתָיו וְאֶת כָּל חֻקָּיו וַהֲטִיבוֹתָ עִם בְּנֵי הָאָדָם, וְרִחַמְתָּ אוֹתָם וְאַהֲבָתָם בְּכָל לְבָבֶךָ. וְכִי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וְכִי יָבוֹא אֵלֶיךָ רָעָב וְהֶאֱכַלְתָּהוּ וְהַשַּׁקְִיתָהוּ וְנָתַתָּ לוֹ צֵידָה לַדֶּרֶךְ, וְכִי תִּרְאֶה אֲנָשִׁים אֻמְלָלִים וְקִרְבָתָם אֵלֶיךָ וְנֶחָמָתָם וְהִתְפַּלַּלְתָּ בַּעֲדָם אֶל ה' וּבָאוּ עָלֶיךָ בְּרָכוֹת הָאוֹבְדִים וְהִתְבָּרְכוּ בְּךָ כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ,וְלָמַדְתָּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶת בָּנֶיךָ וְהָיוּ גַּם הֵמָּה עוֹשֵׂי טוֹב וְחֶסֶד וּצְדָקָה וְאוֹהֲבֵי אֱמֶת וְשָׁלוֹם: וְיכָל אַבְרָהָם לְצַוּוֹת אֶת יִצְחָק וַיֹּאמֶר: שָׁלַח נָא אֶת שְׁנֵי בָּנֶיךָ אֵלַי וּבֵרַכְתִּים לִפְנֵי מוֹתִי, וְיִשְׁלַח יִצְחָק וַיִּקְרָא לָהֶם וְיָבוֹא יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר יִצְחָק: וְאַיֵּה עָשָׁיו אָחִיךָ? וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הָלַךְ לָצוּד צַיִד וְלֹא שָׁב עוֹד, וִיבָרֵךְ אַבְרָהָם אֶת יַעֲקֹב בֶּן בְּנוֹ לֵאמֹר: יְשִׂימְךָ ה' לִבְרָכָה וּלְשֵׁם וְלִתְהִלָּה"!
ה' אוסר על יצחק לעזוב את הארץ.
כאשר יצחק רואה שיש רעב בארץ- הוא מבין: כי עליו ללכת למקום בו ימצא מזון לו ולבני ביתו והצאן.
ה' פונה אליו בדברים הבאים:
"...וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה: שְׁכֹן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ: כִּי-לְךָ וּלְזַרְעֲךָ, אֶתֵּן אֶת-כָּל- הָאֲרָצֹות הָאֵל, וַהֲקִמֹתִי אֶת-הַשְּׁבֻעָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ".
רש"י טוען: כי היה בדעתו של יצחק לרדת למצרים- מפני הרעב- כמו שאברהם ירד עם שרה למצרים בתקופת הרעב בארץ. אך הקב"ה ביקש ממנו: אל תרד מצרימה כי אתה עולה תמימה- מזמן העקדה ולכן אין לשהות מחוץ לגבולות הארץ- הדבר לא ראוי לך- כי כשם שהעולה היוצאת מחוץ לעזרה- נפסלת ואסורה- כך גם לך אסור לצאת אל מקום מחוץ לגבולות הארץ.
כאשר הגיעו בזמן הרעב יצחק ורבקה לגרר מתאר הכתוב: את תושבי המקום שואלים על אשתו מי היא- ומה היא?
"וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא: כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי" כמו שעבר על אברהם- שגם הוא בתקופת הרעב בארץ ירד - למצרים ואמר על שרה שהיא אחותו.
רבינו בחיי טוען כי: כי כל מה שהתרחש בין יצחק לאבימלך- הוא רמז לגלות בבל ולעומתו, כאשר אברהם אביו ירד למצרים בגלל הרעב בארץ- מרמזת על כך שבניו יגלו למצרים בעתיד. אך כאשר גם אברהם הלך לגרר אל אבימלך-הדבר נבע מרצונו ולא היה גלות.
אבל הליכתו של יצחק לגרר- אל אבימלך מלך פלישתים רומזת לגלות- לפי שהוא גלה לשם בעל כורחו ומקום גלותו הייתה-ארץ פלישתים- שהיא: ארץ מגורי אביו וזה רומז על גלות בבל שהוא מקום אבותינו שהיו באור כשדים.
לסיכום, לאור האמור לעיל: יצחק היה צדיק הרומז- ליראת שמים- שהרי הוא בעצמו בעל מידת היראה והגבורה- והמידות האלה נובעות מכך שהשריש בדעתו כי אלוקים מתבונן ומשגיח בכל מעשיו.
ועל כן אין פלא- שכאשר הגיע עם רבקה לגרר- ענה לתושבי המקום- כי רבקה- היא אחותו- בדומה לאברהם אביו שאמר כך על שרה-מהטעם שהבחין שאין יראת שמים במקום ולכן חייו בסכנה.
לעומת שאר האבות- יצחק היה פאסיבי- לא חיפש להילחם- אלא היה נחשב לשה תמים- שמו לעולם לא השתנה והוא מעולם לא יצא מחוץ לגבולות הארץ ובכך התבלט בייחודו.
אך ראוי לציין שהבטחת ה' –לתת לו את הארץ-התקיימה בו גם בזכות אברהם-כפי שאמר לו ה':
"עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי".
יהי רצון שנשכיל ללכת בדרכי אבותינו ונזכה במהרה לגאולה שלמה. אמן ואמן.

* היצירה המצורפת למאמר- משמשת: מדרש תמונה- לפסוק:

"וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר. וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא":
[בראשית כ"ו, ו'- ז]
* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c) על היצירה (c)


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל