הסודות שמאחורי הדלת – כאן גרים בכיף

אולי לא אגזים אם אומר שמאחורי כל שלט תמים למראה, המודיע בריש גלי ש"כאן גרים בכיף" ישנן המון סיפורים וסודות כמוסים. אלה מסתתרים שם בסיר הלחץ המבעבע...

לפעמים נדמה לי שהקורונה חוללה רק טוב לאנשים, שכן לא פעם שמעתי על זה מפי אנשים שהחלימו מהמגפה. נראה שלא זכור להם מאימתי כל המשפחה הגרעינית ישבה מצטופפת כבתוך קופסת סרדינים, זמן כה ממושך. אמנם הייתה מלחמת המפרץ, אבל אז האווירה הייתה של אימה ופחד, שהעיבה על הכול...

אולי לא אגזים אם אומר שמאחורי כל שלט תמים למראה, המודיע בריש גלי ש"כאן גרים בכיף" ישנן המון סיפורים וסודות כמוסים. אלה מסתתרים שם בסיר הלחץ המבעבע... מכלול שלם של חיים. מטרגדיות ועד אווירה רגועה ושלווה של שכנים, שאפילו אתה לא יודע שהם גרים אתך, באותו בנין משותף.
המגפה הזו שינתה סידרי עולם ואילצה רבים מאיתנו להסתגר יותר בבית, על מנת להישמר מאימת גלי המגפות, הנוחתות עלינו כמו צרות בצרורות.
לא כל שלט אזהרה, שכאן גרים אנשים בבידוד, מבטא את אותו הסיפור. כל אחד וסיפורו, ככתוב, ביתו מבצרו. וכבר טולסטוי כתב: משפחות מאושרות נראות דומות זו לזאת, אבל משפחות אומללות, אומללה כל אחת, בדרכה שלה...
לקחתי מקרה ספציפי שהכרתי זה מקרוב. "היא הייתה אישה שלא נראתה צעירה לגילה", כך מתחיל הסיפור על האישה שהזדמנה לעתים קרובות לפיסת הדשא השכונתית, נושאת בידיה פקעת מושכות הקשורות לצווארי כלבים שונים, אתם הופיעה כל פעם. הייתה זאת להקת כלבים עולזים וקופצניים, שיצאו לשעת טיול בליווי שומרת הכלבים. מן שמרטפית לחיות מחמד, בעלת סוג עבודה כזה.
בדרך כלל, היא הייתה שותקת ולא מרבה לתקשר עם הסובבים אותה. גם אני נוהג הייתי להצטרף, לפעמים, לאותה חלקת דשא קטנה, עם הקוקר ספנייל שלי. זה שמח לפגוש בחבריו העולזים. דרכו למעשה והכרתי את השכנים, בעלי הכלבים, שכמעט ולא הכרתי מקודם.

באחד האמשים הבחנתי בזוג הגברים הניגשים בחיוך לאותה גברת, שומרת הכלבים, ונוטלים ממנה את שלושת הכלבים שהוליכה. מראה שיגרתי לכל הדעות... עד מהרה התפתחה ביננו שיחה על המגפה. "עוד מעט גם בתי החולים לא יהיו מסוגלים לקלוט עוד חולים", ציין מישהו. "המצב קשה", התריע האחר, איש גבוה ונאה. על אוזנו ענד עגיל נוצץ קטן, כסמל לסטטוס, לקידמה והזדהות עם העולם המודרני...
במקצועו רופא כירורג בכיר, באחד מבתי החולים בירושלים... לעומתו, חברו הצעיר ממנו, אחמד, היה עובד עימו כסניטר באותו בית חולים. הבנתי שהם זוג, החיים במשותף. נוהגים הם להפקיד את כלביהם למשמרת, עם יציאתם לעבודה.

עד לפני שנים הס היה מלדבר על זה. פשוט בושה לגלות סודות אינטימיים שכאלה... סודות של בעלי נטיות מיניות שונות. היום המונח "לצאת מהארון" מקובל ונפוץ. זוכר אני שבזמנו, הסופרת יונה וולך, פרסמה לראשונה את סיפוריה האינטימיים בפרהסיה. חוויות על סקס ושירה. איזו סערה קמה בציבור, שדחה בשאט נפש את הגילוי. אבל בזמננו להשתייך לחלק מהקבוצה הלהטב"ית, נחשב לדבר נורמלי, שלא מהווה יותר נושא לשיח הציבורי...
ישנם אנשים שלא אוהבים סיפורי מציאות, או ביוגרפיה ויעדיפו על פניהם ספר רומנטי טוב. פתיחות וגילוי לב, הם היום בבסיס אופיו של הישראלי המצוי. הרי אין מי שלא הוטרד בחייו, בצורה זו או אחרת.
לפני כמה עשורים, נחשפתי לראשונה בחיי, לאחד מאותם מקרים, אפשר אפילו לומר מקרה קיצוני. באותה עת, כל פעם שהייתי מגיע לבנק, היה מקבל אותי סגן מנהל הבנק, בצרור תשבוחות ומחמיא לי על המראה שלי... לא התייחסתי אליו, כי הייתי עסוק בהשגת משכנתא ובעצם לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. לאט לאט החלו להגיע טלפונים מהמנהל, שביקש להכירני יותר לעומק והציע שניפגש על כוס קפה. לא ירדתי לסוף דעתו, ברוב תמימותי ומתוך סקרנות, החלטתי להיענות לבקשותיו.

בוקר אחד הגעתי לביתו, מתוך תקווה שהאיש מבקש לעזור לי בשקט... מה הופתעתי כשבדלת הכניסה של ביתו, הופיע המנהל הנכבד בחלוק מינימלי, סקסי, וכולו אפוף ריחות בשמים עזים... לרגע קפאתי על מקומי. הרגשתי מאוד לא נוח. בעודי בוהה באיש, שהסיר עכשיו מעליו את החלוק ונשאר ערום כביום היוולדו, נכנסתי ללחץ ולקח לי כמה שניות להבין את מעשהו.
"אתה לא מתבייש!", צעקתי בקול והנפתי מולו אגרוף. האיש הקשיש, החוויר ופתח לי את הדלת, דרכה נמלטתי כול עוד רוחי בי...
לאחרונה עברה, בכנסת ישראל, הצעה בנושא, שמותר לאנשים בעלי נטיות מיניות שונות, להביא ולגדל ילדים.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל