אהבת חינם

מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?

אני יושבת בצד ומסתכלת על הזוג הזה שרב מול עיני כולם, מקללים ומבזים האחד את השנייה.
"זה ייגמר בבכי", אני אומרת לעצמי, וזה אכן נגמר כך.
חשבתי לעצמי, "למה? למה להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה? למה לתת לאנשי העיר הצגה בחינם? והאם לא שמענו על המשפט האומר 'המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים'?"
רציתי לגשת לבחורה שהלכה משם בדמעות וידעתי שאקבל תגובה זועמת, אבל הלב שלי לא וויתר לראש ולפני שהיא נעלמה מעיני רצתי לעברה ושאלתי אותה האם היא צריכה עזרה.
היא הסתכלה עליי, גלגלה עיניים ועזבה את המקום. לרגע אחד קטן הרגשתי מושפלת, אדם אחר פשוט היה מסתובב והולך, אך לא אני.
ניסיתי את "מזלי" בפעם השנייה, והפעם קיבלתי צרחה: "מה את רוצה???"
אמרתי לה בשקט - "אני מכירה את ההרגשה".
אני לא יודעת מה היה במשפט הזה, אבל זה עבד מעולה, כי אחרי דקה ישבנו ביחד על ספסל כשהיא מספרת לי מערכת יחסים של שנה על רגל אחת.
בעצם גליתי, לצערי, שזו הייתה מערכת יחסים "מקולקלת" - היא נתנה, קנתה, התמידה, השקיעה, העריכה ותמכה והוא? נאדה!
ופתאום הגיע הסיפור שהפך את עולמה, שלב הפרידה, שלב ה - "אני לא אוהב אותך, אני מאוהב באחרת".
והיא אומרת לי: "איך?!" הרי היא נתנה לו הכל, השקיעה ובזבזה לא מאות אלא אלפי שקלים .
אבל אהבה היא לא כסף. אהבה היא דבר גדול יותר, ולעיתים היא נגמרת, קשה להבין.
ועד כמה כואב שקשר של שנה נגמר ככה. את הכאב שלה הבנתי, את הכעס שלה גם הבנתי.
 

בטח אתם שואלים את עצמכם, מה המטרה של הסיפור הזה, אז הנה המטרה, עכשיו מגיעים אליה.
כאשר אנחנו במערכת יחסים, בה אנו נותנים ומרגישים שאנחנו מתרוקנים ולא מתמלאים, אז צריכה להידלק נורה אדומה.
משהו לא בסדר, אנחנו צריכים לתת ולשמוח, לתת ולהרגיש טוב עם עצמנו ולא רגשות כעס.
מערכת יחסית צריכה להיות ה-ד-ד-י-ת. לתת ולקבל.
כמובן שאנחנו לא ניתן משהו מעצמנו לבן הזוג ונגיד לו עכשיו תתן לי אתה, אנחנו נותנים בלי לצפות לתמורה, אך זה אמור להיות הדדי.
כאשר מערכת היחסים הנוכחית שלנו שואבת מאיתנו אנרגיות מיותרות, מדכאת אותנו ופוגעת בנו, אז משהו שם לא בסדר.
אל תשכחו - אהבה צריך לטפח. תעריכו, תכבדו, תתמכו, תאהבו, תצאו ביחד, תחוו ביחד, תצחקו ביחד ותעניקו מעצמכם.
 

ובכלל, עם כולם תתנהגו כמו שהייתם רוצים שיתנהגו איתכם, אהבת חינם, שמעתם על זה?
תאהבו - זה לא עולה לנו כסף, תחייכו לאדם שמחכה אתכם כל בוקר בתחנת האוטובוס, תעזרו לחברים שלכם, תתמכו בחברה "השבורה".
מתוך ניסיון, הרבה יותר קל וכיף לחייך לסביבה מאשר לעקם פרצוף (ו
פרצוף עקום זה סתם מכוער).
תלמדו לתת לאחרים, אם זה צדקה לקבצן, עזרה במעבר חצייה לקשישה שמפחדת, את התור לרופא למישהו שחולה יותר ובעצם לא חסר.
ובפעם הבאה שתראו מישהו שצריך אתכם ברחוב, גשו אליו. גם אם הוא יענה בשלילה תנסו שוב, הרי כולנו מתביישים לבקש או לקבל עזרה.
 
תמונה ראשית: http://www.freedigitalphotos.net

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל