הדוד מאמריקה

אמריקה זה לא מה שהיתה והישראלים שעזבו בשנות השמונים מגלים את ישראל מחדש... יותר נכון את הנשים שלה.

הדוד מאמריקה כבר כאן

במשך שנים התגאנו במשפחה שלנו שחיים באמריקה. אותם דודים שעזבו את המדינה בשנות השבעים ועברו לארץ האפשריות הבלתי מוגבלות.
אותם דודים שבשנות השמונים, כשהיו מגעים לביקור בארץ,  היו מביאים איתם נעלי נייקי במזוודה. באותה תקופה נעלי נייקי היו עולים בארץ כמו סוף שבוע באילת.
אותם דודים, שכשאנחנו מגיעים לבקרם בביתם, לוקחים חופש מהעבודה בשביל שיוכלו להשוויץ באמריקה שלהם, בבתים של השכנים העשירים שלהם,  במסעדות, בקניונים ובכל הדברים שהם החלום הישראלי שהדודים שלי כמעט הגשימו.
למי מאיתנו אין איזה דוד כזה שם? דוד שאצלו באמריקה הכל כל כך יפה. לי יש מספר דודים שם, אחדים הצליחו ואחדים חושבים שהם הצליחו.

בקיץ האחרון הגיע הדוד. ככה קפץ לו לבקר אותנו פה ״בעולם השלישי״. ההודעה על הגעתו הגיעה בהפתעה גדולה ובשיא העונה, הוא התקשר והודיע ״קזן״, (דוד זה אני), "אני בא בסביבות הראשון ביוני".

אחרי השוק של הבשורה, מגיעה ההתארגנות המשפחתית לכבוד הרגע המרגש שבו הדוד מגיע לארץ, ו... כמובן על רשימת קניות המבוקשת שידחוף במזוודה שלו בשבילנו.
תוך מספר דקות האישה התיישבה מול המחשב והתחילה לנבור באתרי הקניות הגדולים. הבעיה המרכזית שהתגלתה היא שאת רוב הדברים ניתן לקנות בישראל, ובזול יותר! איפה התקופה שהיינו מבקשים נייקי? היום הדודים באים לפה לקנות נייקי, ללכת לרופא שיניים/עיניים ולקנות ג'ינס. מי היה מאמין?!
אצל האישה שלי אין דבר כזה שהיא לא תמצא משהו לקנות, רק תגיד לה לקנות ומיד היא מתעוררת. אחרי לילות של חיפוש באינטרנט וימים של זיעה קרה שהופיעה אצלי בארנק, היא מצא מספר פריטים שישמחו אותה מאוד, רשימה קטנה - משהו כמו שישה עמודי פוליו .

בימים שלפני ההגעה המיוחלת החלו אצל האישה רגשות עזים של געגוע. רק להבהיר: היא וגעגוע זה שני דברים שונים, ולא, לא געגועים לדוד שלי שאותו היא בקושי מכירה, היא התגעגעה לויקטוריה סיקרטס והרגשות המעורבים הם לגבי החשש שלא יעצרו את הדוד במכס ויקחו לה חס וחלילה את המתנות (נו מה, שהיא תדאג לדוד?)
הימים עברו והלילות התקצרו, הדוד הגיע בטיסת אל על ונחת ישר לארוחת שישי. האישה הכינה ארוחת ערב שישי חגיגית במיוחד, עם שפע מטעמים ובסירים נמוכים שלא יסתירו לה את המזוודות (חס וחלילה). איזו ארוחה היא בישלה בשביל המזוודות שלו, סליחה, טעות! זה בשבילו - הכל בשבילו.
אחרי שפתחנו את המתנות שאנחנו קנינו במיטב כספנו לעצמנו וכמובן שהדוד סחב, הגיע הזמן להיפרד יפה. ״מה להיפרד?" התרעם הדוד, "אולי תיקח חופש ונעשה משהו? אתה זוכר שאני לקחתי אותך לקניון?" רמז לי הדוד רמז דק כרגלו של פיל. ״אהה, נכון!" 
אז למחרת היום לקחתי אותו איתי לקניות בקניון וקינחנו בארוחת צהרים אצלי באולם. כדי שלא ישתעמם, הזמנתי אותו לבוא בערב למשרד לשבת איתי קצת עד שאני אסיים את העבודה. לקחתי אותו לביטוח לאומי וגם לדואר, למכולת השכונתית ולריצת צהריים, אפילו לרופא שינים ולמוסך לקחתי אותו. בקיצור, לכל סידור שהיה לי.
אבל השעמום ניצח אותו! אחרי מספר ימים של שעמום החליט הדוד להשכיר רכב ולחרוש את הארץ בלי טובות שלי, ואני הייתי צריך לקבל אותו כל ערב באולם לארוחת ערב ולשמוע את חוות הדעת האמרקאית שלו על ישראל - המדינה המקולקלת.
 
זה מתחיל ככה: ״וווט דה פאק קורה פה? אצלנו באמריקה …. "
״ואט דה פאק קורה פה עם החום הזה? אצלנו באמריקה היו מחלקים מפיות לחות ברחוב וקוביות קרח אם רק הטמפרטורה היתה יוצאת מהשגרה כמו פה במדינה החמה הזאת"
"ולמה, פאק, אתם לא נחמדים, ולא אדיבים? אצלנו באמריקה תמיד יש סליחה, בבקשה, תודה. פה מחקו את המילים הללו לחלוטין! מדינה ברברית" (במבטא אמרקני כבד)
"למה אין לכם נשיא שחור, למה..." - "היה לנו נשיא אנס", עניתי בציניות, "ולכם היה?"
"וואט דה פאק? מה זה הכבישים האלה? אצלנו באמריקה הכבישים מסודרים אתה לא מרגיש שאתה נוסע, אתה שט".
"וואט דה פאק? למה לא נותנים מים בשולחנות במסעדה? אצלנו באמריקה ישר מגשים מים וללא חיוב. פה הכל בתשלום. האוויר גם עולה פה כסף, זו לא מדינה זה בנק".
וזה המשיך והמשיך והמשיך. הוא התלונן על המלצרים במסעדות, על זה שאין קזינו, הוא התלונן על ביבי, על אחמד טיבי, על מקצעות שהוא לא מכיר, "ווט דאפק זה פניסטית?(עושה פן) מה זה זה מקצוע?????"
"וואט דה פאק? למה אתה לא כותב על זכויות הגבר? אחרי שמתגרשים פה אין זכויות לגבר! אצלנו באמריקה..." (הבנתם...)
 
ואז זה קרה - הוא התאהב! כן, התאהב באיזו גברת מקומית ומאותו רגע הכל השתנה. פתאום הוא גילה את הים, את השמיים, את האנשים, את הכבישים, את חניות הפרחים, הצימרים, את רמת הגולן, חיפה, את השקיעה והזריחה.
 
היום הוא חזר לאמריקה ואחרי 20 שנה שהוא דרך כאן אולי 5 פעמים הוא מתגעגע! מתגעגע למדינה הקטנה שהאזרחים שלה עדין לא מסוגלים להבין שצהוב מהבב זה תכף עצור, פתאום אנחנו המקום הכי זוהר בעולם ואצלנו הנשים הן הכי יפות בעולם... אני מסכים איתו על הנשים, אבל אני חושב שיש פה עוד כמה דברים יפים! אין לנו ארץ אחרת!!

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל