הקול הזורם (פרשת "חוקת")
הַקּוֹל הַזּוֹרֵם
נָדַם הַקּוֹל שֶׁקָּרָא לַנָּשִׁים : "שִׁירוּ..."
וְאֵין פְּנֵי אִשָּׁה שֶהֶחֱוִירוּ,
נָדַם גַּם "תֹּף מִרְיָם"
וְלֹא נִשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבִכְיָם,
"וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבַר שָׁם"
רַק זֶה מָה שֶׁאוֹדוֹתֶיהָ נִרְשַׁם.
עַל מִרְיָם הַנְּבִיאָה רַבַּת הַפְּעָלִים,
נִסְגַּר הַגּוֹלֵל עִם חָמֵשׁ הַמִּלִּים.
הַמַּשָּׁב עַל מוֹתָהּ בְּדוּמִיָּה זוֹעֵק
וְהַמִּדְבָּר כְּדַרְכּוֹ מְפַהֵק.
לֹא חָזִינוּ בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת
וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּכִי אִמָּהוֹת,
קְבוּרָתָהּ בְּשֶׁקֶט וּדְמָמָה
לְלֹא הֶסְפֵּד וּמִלָּה חַמָּה.
לֹא שָׁמַעְנוּ אֲפִלּוּ מִלַּת זִכָּרוֹן,
לֹא מִפִּי מֹשֶׁה וְלֹא מִפִּי אַהֲרֹן.
וְהִיא כְּמוֹ בְּתוֹךְ יוֹם נִשְׁכְּחָה,
הָעָם לֹא הִתְאַבֵּל, הָעָם לֹא בָּכָה.
לֹא הִתְאַבְּלוּ "שְׁלוֹשִׁים" וַאֲפִלּוּ לֹא "שִׁבְעָה",
עַל הִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעַר, אֵין כָּל יְדִיעָה.
לֹא יָדוּעַ עַל לֵב אֶחָד שֶׁ"נִשְׁבַּר",
עֵקֶב מוֹת "הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה" שֶׁל הַמִּדְבָּר.
רַק הַבְּאֵר הִתְאַבְּלָה,
"בְּאֵר מִרְיָם" שָׁבְתָה מִפְּעֻלָּה.
הַבְּאֵר שֶׁאֶת הָעָם כֻּלּוֹ הִשְׁקְתָה,
הַבְּאֵר הַזּוֹ, כָּאֲבָה אֶת מוֹתָהּ.
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אֶת כַּעֲסוֹ לֹא יָכֹל הָיָה לִדְחֹק
הוּא זָכַר אֶת : "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק..."
מִפִּיו נֶאֶלְמוּ הַמִּלִּים
וּבַהֲלִיכוֹתָיו הִשְׁתַּנּוּ הַכְּלָלִים.
וְהוּא בִּמְקוֹם לוֹמַר מִלָּה רַכָּה,
עָצַר בִּכְיוֹ וּבַסֶּלַע הִכָּה.
הַמַּכָּה בַּסֶּלַע הִיא תּוֹלָדָה,
שֶׁל הַפְגָּנַת כַּעַס בִּמְקוֹם הַסְפָּדָה.
נוֹתְרָה לָהּ מִרְיָם לְבַדָּהּ,
מִבְּלִי שֶׁיֹּאמְרוּ לָהּ , תּוֹדָה !
כֵּן, עָצוּב בִּלְעָדֶיהָ,
וְגַם הַיּוֹם יֵשׁ מִי שֶׁדּוֹמֵעַ.
מַדּוּעַ לֹא זָכְתָה לְכָבוֹד אַחֲרוֹן,
כְּמוֹ אָחִיהָ אַהֲרֹן ?
"וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבַר שָׁם",
רַק זֶה מָה שֶׁאוֹדוֹתֶיהָ נִרְשַׁם.
הַמִּלָּה "שָׁם" נִכְתְּבָה פַּעֲמַיִם,
רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל שִׁיר וּמַיִם.
"שָׁם"- הוּא מְקוֹם קְבֻרָתָהּ,
הַשִּׁיר וְהַמָּיִם, זוֹרְמִים אִתָּהּ וְעַתָּה.
כְּבוֹדָהּ שֶׁל מִרְיָם שָׁמוּר עַד אֵין קֵץ,
הוּא חָבוּי בָּאָדָם, בְּכָל חַי וּבְכָל עֵץ.
מַיִם זוֹרְמִים שׁוֹמְרִים עַל כְּבוֹדָה
וְכָל חַי בָּעוֹלָם אוֹמֵר לָה : תּוֹדָה !
לֹא בִּקְּשָׁה מִרְיָם נְשָׁמוֹת אֲבֵלוֹת,
הִיא הוֹרִישָׁה לָעָם תֻּפִּים וּמְחוֹלוֹת.
הַקּוֹל שֶׁאֶת רוּחַ עַמֵּנוּ רוֹמֵם,
קוֹלָהּ שֶׁל מִרְיָם, מַמְשִׁיךְ וְזוֹרֵם.
וְהִיא הוֹתִירָה לָנוּ צַוָּאָה :
"שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה !"
[