ריטלין לעם? קונצרטות לכולם?

נראה כי עוד ועוד ילדים אינם מצליחים להישאר מרוכזים ורגועים לאורך זמן. אם התופעה הזו מתפשטת כל כך מהר, האם נגיע למצב בו נטפל בכולם בתרופות כגון: "ריטלין" או "קונצרטה"? מהגיגיו של מחנך כיתה.

כל כך הרבה נאמר על הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות. ידיעות, כתבות, מאמרים, הררים של פיקסלים ודיו שמפורסמים בכל מדיה אפשרית. אני מכבד כל אדם שמצליח לשרבב את דעתו באתר אינטרנט נחשב או עיתון גדול, אבל עוד לא נתקלתי באחד שחידש לי רבות בנושא. לכולם אותה הרוטינה. יש הטוענים כי טיפול תרופתי הוא התשובה ויש המתנגדים לסימום של ילדיהם.
 
עוד לא נתקלתי במאמר שנכתב מפרספקטיבה של מורה.
 
כמחנך כיתה (בפרויקט ליווי כיתתי מיוחד. אני מוגדר כ"מחנך דרך") וכמורה למדעי החיים, אני אדם עסוק. אין כמעט רגע של מנוחה במהלך היום. אם איני מלמד שיעור או מבצע ניסוי בכיתה, אני עסוק בלשוחח עם תלמיד "שעושה למורה את המוות" בשיעור. ואם יש רגע פנוי, אז אני נפנה לקישוט וסידור המועדון הכיתתי שלנו. מדי פעם בפעם, בין שיחה מעודדת לשיחה כעוסה, אני לא פעם שואל את עצמי מה אעשה עם הילד או הילדה האלו, שלא מפסיקים לזוז או עם חברם שלא מסוגל להתרכז או עם השלישית שאפאתית לכל? ומשום מה, אני מוצא את עצמי אומר, בנימה בטוחה ונינוחה, הילד הזה זקוק לטיפול תרופתי. וגם ההיא וגם הזה. ועכשיו, בביתי, כשאני ישוב לצד כוס קפה, מקולח והמוח רגוע יותר, אני חש תדהמה אל מול האדישות אותה פיתחתי כלפי ריטלינים וקונצרטות למיניהם.
 
ברפרוף מחשבתי מהיר אני עובר פרצוף-פרצוף של החמודים שלי בכיתה וכל כך הרבה מהם לא יושבים בשיעורים ברוגע או לא מצליחים להתרכז. אז מה? ריטלין לעם? קונצרטות לכולם? ואולי אנו המורים, אנו הגורם? כמה באמת נצליח להתחרות עם המשוואות והנעלמים שלנו במשחק GTA חדש? איך נצליח לעורר את התלמידים להתעניין בעלייה הראשונה כשעוד פרק של המתים המהלכים יוצא להורדה הערב? ואולי, רק אולי, התרופות הן אכן הפתרון?
 
מצאתי המחשה למצבי לפני כשלושה שבועות, כאשר לימדתי שיעור מדעים באחת הכיתות. התחלתי את השיעור בחזרה על שיעור קודם ושאלתי שאלות קצרות, כל כולי מוכן ומזומן לתשובות חלקיות ונבובות על החומר, עניין של הרגל. משום מה, פלא גדול, מצד ימין שלי התחילו לזרום תשובות רהוטות, קולעות ונכונות. תלמיד אחד ויחיד גרם לי להבין בהבזק מחשבתי של שנייה, כי כל שניסו ללמד אותי בלימודי החינוך שלי, איך להתמודד עם תלמידים מתקשים, שווה כקליפת השום. לתלמידים מתקשים התרגלתי כל כך. איני יודע איך אסתדר בלעדיהם. אני בונה בשבילם שיעורים צבעוניים, סדורים ומדליקים. אבל איך לעזאזל מסתדרים עם תלמיד שפשוט מבין אותך? תלמיד שמוגדר כרגיל, למרבה הצחוק. תלמיד בודד שיצטרך לחכות עוד שיעור לפני שנתקדם הלאה בים החומר. דילמה שלעולם לא חשבתי שאתקל בה. מדהים.
 
אנו מהלכים כשוטים מונחים על ידי עיוורים. הנמשיך לחלק מרשמים על ימין ועל שמאל או שנבצע רפורמה עלומה ואולי לא מוצלחת בחינוך? האם משרד החינוך ימשיך לדרוש מילדנו לדעת כל כך הרבה כלום? כי ADD ,ADHD או לא, העיפו מבט במבחני המיצ"ב והמפמ"ר של צאצאיכם ופערו פיכם. לא תצטרכו להתאמץ, הוא ייפער לבד.
 
יבוא היום ותהיה לי תשובה נחרצת לנושא זה. בינתיים, אני אוגר עוד ועוד תהיות לקופסת השרצים הנגררת מאחורי החינוך.
 
תמונה ראשית: Sponge

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל