מותכם היה לשווא

ישראל שחררה אתמול 26 מחבלים פלסטינים לחופשי, ע"מ שישובו לעסוק במה שהם יודעים הכי טוב - רצח.

היה היה פעם איש אחד, בני סלע. זוכרים? בני סלע היה אנס סדרתי שהצליח לחמוק מהכלא לפני מספר שנים. אני בטוחה שאתם זוכרים היטב את ההיסטריה שהייתה סביבו. במשך שבועיים ילדות לא הורשו לצאת מהבית, העיתונים רעשו וגעשו ומטלפנים מבוהלים סיפרו ברדיו שראו אותו מתחת לבניין שלהם, משחר לטרף.
בני סלע הסתובב ברחובותינו במשך שבועיים בלבד. 14 יום, לא יותר. אבל הפחד שהוא הצליח לזרוע סביבו היה בלתי נתפס.
 
השבוע, לעומת זאת, שחררה ממשלת ישראל 26 רוצחים מהכלא. רוצחים, לא אנסים. רוצחים ששוחררו למשך חודשים ושנים ולא למשך שבועיים. ואנחנו? אנחנו רגועים.
השכל הישר אומר שמדינה נאורה שתופסת מחבלים צריכה לכלוא אותם, אם לא להרוג. לנעול אותם לשארית חייהם מאחורי סורג ובריח, כדי לשמור על חיי אזרחיה ועל כושר ההרתעה. לא כך מדינת ישראל. במדינת ישראל, הנאבקת על הישרדותה מדי יום ביומו, אסיר פלסטיני בטחוני אינו אלא אורח. ברצותו בא, ברצותו הולך וברצותו מסיים בכלא תואר ראשון בפיתוח נשק ואמצעי לחימה - סתם, בשביל ההשכלה הכללית. ההיסטוריה מדברת בעד עצמה. אמש טען שר הביטחון בוגי יעלון כי "אנו משחררים אסירים מבוגרים שביצעו את פשעיהם לפני הסכמי אוסלו וריצו כבר את מרבית עונשם". אדרבא, האסירים האלה, לאחר שישבו שנים בכלא עם מחבלים ורוצחים אחרים, בוודאי יש להם הרבה מה ללמד את הצעירים ברגע שישובו לביתם. טופס ההצהרה עליו חתמו, שלא לעסוק שוב בטרור, שווה לקליפת השום. הרי מה יעשה אדם מבוגר שזה עתה השתחרר מהכלא? ילך ללמוד מקצוע? יפרוש לפנסיה? לכולנו ברורה התשובה. אדם שחרבו היא מקצועו ואכזריותו אומנותו, לא יחזור בו משנאתו לעם היהודי בגלל טופס שחתם עליו. בוודאי לא אחרי שנים בכלא הישראלי, שגיבשו אצלו במשך השנים תאוות נקם ואולי גם תוכניות ממש.
 
הפחד שזרע סביבו אנס אחד שהסתובב חופשי במשך שבועיים, הוא כאין וכאפס לעומת מה שעלינו להרגיש כאשר מסתובבים בינינו 26 רוצחים - לא פוטנציאליים אלא בעלי ניסיון, כאלה שכבר הוכיחו את עצמם. ולמרות זאת, כלום. קול דממה דקה. רק המשפחות השכולות ובודדים שהצטרפו אליהם פוצים את פיהם ומוחים. רק כמה עשרות בודדות ואפילו פחות מכך ניצבים זקופים מול ממשלת ישראל האיוולת וצועקים - לא ניתן לזה יד. דם יקירנו אינו הפקר!
 
וממשלת ישראל, למודת טרור וקרבות, אוטמת אוזניה ומשחררת את הרוצחים לחופשי. בושה למדינה שכך מתנהלת הממשלה שלה, בושה למדינה שכך מתנהל בית המשפט העליון שלה ובושה למדינה שכה אדישים אזרחיה לחייהם שלהם. כוח ההרתעה אבד לנו מזמן. חומרת הענישה אבדה אף היא, כאשר עשרות ומאות רוצחים משתחררים טרם זמנם - אם בכלל היו אמורים להשתחרר בחיים, לא נשאר לנו דבר שימנע מהמחבל הבא לשפוך דם יהודי. מדינת ישראל, הקטנה, שאוייבים רבים יש לה, איבדה את היכולת שלה להגן על עצמה מפני מחבלים. אפילו את אלה שכבר תפסנו איננו מצליחים להחזיק בשבי. בחורים בני 19 אשר הסתערו קדימה אל מותם בכדי שהמחבל הזה ישב בכלא ולא יוכל עוד לרצוח, מביטים עכשיו ממקומם בגן עדן על המחבל שחוזר אל ביתו ואל מפעל חייו. מפעל חיים של טרוריסט שכנראה חשוב יותר מחייו של ילד בן 19. בקרוב יצטרפו אליהם למעלה הקורבנות הבאים של אותו מחבל. בסוף נצטרף אליהם גם אנחנו, כולנו. וכל מה שנוכל לומר להם כתוב כבר על שלט שחור שניצב מעל קברם: "סליחה ששכחנו. מותך היה לשווא".
 
תמונה ראשית: קישור

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל