"כל ישראל חברים"
מאז שאני ברילוקיישן התרגלתי לשיחות ומיילים מהסוג הבא: "שלום, את לא מכירה אותי, קיבלתי את הפרטים שלך מ.... כי אנחנו שוקלים לטייל בקנדה/לעבור לקנדה...". הדקות הראשונות של השיחה מתמקדות בנסיון להבין את הקשר ביני לבין המתקשר האלמוני, כי בד"כ המתקשר מכיר מישהו ממכריי וברוב המקרים יש קשר הרבה יותר מורכב: המתקשר הוא חבר של חבר של מישהו ממכריי. כמו שאומרים, "כל ישראל חברים".
"החבר הטלפוני"
בהתחלה חשבתי שזה קצת מוזר, שכשישראלי נוסע לקנדה הוא מחפש ישראלי שאינו מכיר, כדי לקבל המלצות. היום, לאחר שפגשתי כל כך הרבה ישראלים בקנדה (ונראה לפעמים שלא נשארו ישראלים בארץ) ברור לי שהם יודעים כל כך הרבה מידע חשוב - איפה כדאי לטייל ואיפה זול יותר לקנות, אפילו יותר מהקנדים. אז כנראה שזה צעד נבון להתקשר ל"חבר הטלפוני" שאתה בכלל לא מכיר, כדי לקבל מידע.
אני מקווה שאלו שמחפשים את המידע, מבינים שהם מקבלים המלצות ולא החלטות.
חלק מהשיחות הן שיחות קלילות על המלצות לטיולים, אבל לפעמים נראה לי שמישהו זר, ששוקל לעזוב את ישראל, מחפש את הפתרונות אצלי.
אני יודעת ואוהבת להמליץ על טיולים ועל רילוקיישן זמני באזור טורונטו. יש ברשותי מידע שעוזר להתארגנות לפני המעבר ולאחריו. אני יכולה לספר על הנסיון והתחושות ושמחה לשתף במידע. לפני שנתיים, עוד לפני שהגענו לטורונטו, גם אני נעזרתי במישהי שגרה בקנדה ומספר שיחות איתה יצרו לי תמונה קצת יותר ברורה של מה לעשות ומה (אולי) יקרה.
כשפונה אלי מישהו שרוצה לעזוב את ישראל לצמיתות, אני מרגישה בד"כ שאני לא הכתובת לשאלות. אני יכולה לשתף במידע על שלבי ההתארגנות לקראת המעבר ואחריו, אבל אין לי מושג איך זה להגיע לקנדה בלי עבודה ואיך למצוא פה עבודה כשאין לך "נסיון קנדי". אין לי מושג איך זה ליצור תחושה של בית בארץ זרה, כי אנחנו מרגישים שאנחנו בטיול מתמשך (עם חברינו הישראלים) ולא מרגישים בקנדה את האוירה הבייתית.
אני נהנית לדבר עם הישראלים הזרים האלה, כי כשאתה רחוק מהבית, תמיד כיף לדבר עם ישראלים וכמו כל הישראלים, גם אני נהנית להפגין ידע. אולי השיחות וחלופת המיילים עם ישראלים זרים, נראית לי נחמדה כי היא במידה הנכונה (מזל שאני לא גרה בניו יורק, שאין ספק שהיא הרבה יותר "שווה" מטורונטו) והיא יוצרת קצת עניין ותחושת שייכות ישראלית.