הרמזים במדרש רבה בראשית לפרשת ויצא ופרפראות לחוכמה

כאמור, המדרש מתאפיין בלשון תמציתית ובמונחים האופייניים לו בציטוט פסוקים מהתנ"ך. כמובטח, אציג להלן מספר דוגמאות מפרשת ויצא, המוכיחות כי ציטוטי הפסוקים מכוונים לפרשנות בדרך הרמז מתוך ה"פרד"ס" באמצעות גימטריות מכוונות.

פרשה סח משנה א':
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (1233) רבי פנחס בשם רבי הונא בר פפא פתח (משלי ג) אז תלך לבטח דרכך ודרכך לא (וגו') אם תשכב לא תפחד אז תלך לבטח,
"זה יעקב" דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה

מצאתי כי רבי פנחס רומז בציטוט הפסוק (משלי, ג,כג):
אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ; וְרַגְלְךָ, לֹא תִגּוֹף. גימטריה 1530.
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (1233) המדרש הוסיף בכוונה את המלים: "זה יעקב" שמניינם 197 ע"ה וביחד עולה המניין ל- 1530 כמניין הפסוק במשלי.
 
פרשה סח משנה ב':
רבי שמואל בר נחמן פתח (תהלים קכא) שיר למעלות אשא עיני אל ההרים אשא עיני אל ההורים למלפני ולמעבדני מאין יבוא עזרי אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים וגו' ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד רבי חנינא אמר גדוד שלחו רבי יהושע בן לוי אמר שילח עמו אלא שעמד עשו ונטלה ממנו חזר ואמר מה אנא מובד סברי מן בריי חס ושלום לית אנא מובד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה' (שם) אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך הנה לא ינום ולא יישן וגו' ה' ישמרך מכל רע מעשו ומלבן ישמור את נפשך ממלאך המות ה' ישמר צאתך ובואך ויצא יעקב:
וברמז נמצא:
וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. (בראשית, כח, י') (גימטריה 1239 כולל התיבות).
יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ (תהילים כא' ח') גימטריה 1239 כולל נוטריקון).
 
פרשה סח משנה ג':
ר' אבהו פתח (משלי יט יד') בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת רבי פנחס בשם ר' אבהו מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין זיווגו של איש אלא מן הקב"ה בתורה מנין (בראשית כד) ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר בנביאים (שופטים יד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא בכתובים היינו דכתיב (משלי יט) ומה' אשה משכלת יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו יצחק זיווגו בא אצלו וירא והנה גמלים באים יעקב הלך אצל זיווגו דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע:
ברמז לפסוק שצוטט ממשלי יט יד':
בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת (2530 עם התיבות).
ממשיך המדרש: "יש שהוא הולך אצל זיווגו, ויש שזיווגו בא אצלו". (1635+עם התיבות)
דכתיב: "ויצא יעקב מבאר שבע (905 ע"ה)

בס"ה 2530
כמניין הפסוק ממשלי: בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת (2530 עם התיבות).
 

פרשה סח משנה ד':
רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר לה לששת ימים כדכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני אשתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני וגו...
א"ר ברכיה כלשון הזה השיב ר' יוסי בר חלפתא הקב"ה יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה ומוריד לזה ומעלה לזה הוי אומר (תהלים עה) "כִּי-אֱלֹהִים שֹׁפֵט; זֶה יַשְׁפִּיל, וְזֶה יָרִים" יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו, יצחק בא זיווגו אצלו שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה יעקב הלך אצל זיווגו שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. (בראשית, כח, י') (1233)
כִּי-אֱלֹהִים שֹׁפֵט; זֶה יַשְׁפִּיל, וְזֶה יָרִים. (תהילים, עה,ח) (גימטריה 1233 כולל התיבות).
 


פרפראות לחוכמה
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש (כח,יא)
תניא יעקב תקן תפלת ערבית שנא' "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש". אין פגיעה אלא תפלה שנא' (ירמיה ז) ואתה אל תתפלל וגו' ואל תפגע בי (ברכות כ"ו,ב').
ר"ל – "ויפגע" – "תפלה". "כי בא השמש = "ערבית".
ולענ"ד בס"ד ויפגע (פשוט ובמלוי) יעלה ביחד מניין "תפלה" לאמור
ויפגע = 174 (עה"א) בחיבור "ויפגע" במלוי כזה (ויויוד.פה.גימל.עין) בגימ' – 340 (ע"ה) יעלה החיבור – 515 כמניין תפלה
ערבית בגימ' 682, כמניין "כי בא השמש" (ע"ה תיבות) – 682
אם בתפלה עסקינן? אומר הכתוב בפרשה
"ויקרא את שם המקום ההוא בית-אל ואולם לוז" וכו' (כ"ח,י"ט) אומרת הגמרא בפסחים (פ"ח,א'):מאי דכתיב (ישעיה ב') "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב" ולמה לא אלקי אברהם ויצחק, אלא לא כאברהם שכתוב בו הר דכתיב (ס"פ וירא) "בהר ה' יראה" ולא כיצחק שכתוב בו שדה דכתיב (ס"פ חיי שרה) ויצא יצחק לשוח בשדה, אלא כיעקב שקראו בית דכתיב "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל". ע"כ
מבאר "התורה תמימה": האי "בית אל" אינו הסמוך לעי שנזכר ביהושע ז', אלא ירושלים. ועל שם יהיה בית אלקים (מקדש) קראו בית אל, והוא "הר" המוריה שהתפלל בו אברהם והוא "השדה" שהתפלל בו יצחק.
נמצאנו למדים, שהאבות תקנו תפלה (אברהם שחרית יצחק מנחה יעקב ערבית) וכולם למעשה באותו מקום שעתיד לקום בית המקדש בירושלים.
לדבריו "בית אל" (ראה רש"י והרמב"ן שדעתם שונה באם בית אל היא ירושלים).
בדרך הרמז בס"ד מצאתי מקבילויות לדברי הגמרא ותורה תמימה לאמור:
א. "ויקרא את שם המקום ההוא בית-אל ואולם לוז" בגימ' 1836 (ע"ה). אומרת הגמרא על פסוק זה מאי דכתיב (ישעיה ב'): "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב" - בגימ' 1836.
ב. ומקום התפילה זכה לכנוי "מקום" או "המקום" - "וירא את המקום מרחוק" - "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה".
ובפרשת העקידה (ס"פ וירא) "ויקם וילך אל המקום" - "וירא את המקום מרחוק" - "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה".
וכוונת "מקום" – בית אל. "ירושלים" – בית המקדש.
ודרשו רבותינו האבות "תקנו התפלה" אברהם בהר, יצחק בשדה, יעקב בבית.
ונמצא כי "תקנו התפלה" בגימ' 1077
שהוא גימטריה "מקום" (פשוט במלוי וברבוע) 1077
שהוא גימטריה "המקדש" במלוי (הי.מם.קוף.דת.שין) 1077 (ע"ה)
שהוא גימטריה "ירושלים" במלוי (יוד.ריש.ואו.שין.יוד.מם) 1077
שהוא גימטריה (חיבור) "לוז" (פשוט) 1077
ו"בית אל" במלוי (בית.יוד.אלף.למד) 1077
שהוא בגימטריה "ישראל" במלוי (יוד.שין.ריש.אלף.למד) 1077
שהוא בגימטריה "אברהם ויצחק) (אברהם פשוט - יצחק במלוי) 1077
ג. "מקדש" מניין 444 כמניין "בית אל" (ע"ה) 444
שהוא בגימטריה "מקום ההוא ה' יראה" 444 ע"ה
שהוא כאמור בגימ' "מקדש" 444
ועם אותיותיו יעלה המניין "נראה המקום") 444
או "מקום נורא" שהוא 444

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל