75 שנה לליל הבדולח - עדיין אינני מבין

השתרשות האנטישמיות באירופה בכלל ובגרמניה בפרט והרקע לשואה כמו גם השואה העסיקו אותי די הרבה. אבל גם כיום, אינני מסוגל לרדת לעומקם של תהומות השנאה, הבורות וההתנכרות מצד ה"עם התרבותי" כלפי היהודים שחיו בקירבם דורות. לפתע, השכן הטוב והחביב וחברך לעבודה משכבר הימים קמים עליך לכלותך ולבזוז את רכושך. קצרו מילותי, פשוט לא יאמן.

בלתי נתפס

למעשה, המילה 'לפתע' שציינתי קודם אינה מדויקת. ההתרחשויות בליל הבדולח היו אחד השיאים של תהליך שצמח על קרקע פוריה בגרמניה המובסת שלאחר מלחמת העולם הראשונה. העם הגרמני, שכה הושפלה גאוותו עם סיום המלחמה, נאחז בתעמולה הנאצית כה בטבעיות כמוצא שלל רב, עד כי היה מוכן להשליך מעליו ערכים בסיסיים הנוגעים לכבוד האדם וחירותו. ליל הבדולח כזה או אחר כבר עמד באוויר והיה רק ענין של זמן ועילה מספקת למראית עין.

אני מעיין במסמך שלא נתקלתי בו עד כה, המנתח את רצף האירועים בתוך ההנהגה הנאצית הבכירה בחודשים ובימים שקדמו ל"ליל הבדולח" (הלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938) בכל הקשור לטיפול ב"בעיה היהודית", ואני שוב נותר ללא מילים. אנשים המנהיגים את אחת המדינות החשובות בעולם מונעים על ידי שנאה ופרימיטיוויות שקשה להאמין. פרוטוקולים של ישיבות מסודרות, חילופי מסרים, הודעות ומברקים כשאת הטון והפקודות מכתיב אבי הצוררים. לא יאומן עד כמה היתה אמונתם חזקה בכך שאם גרמניה תעבור את תהליך ה”אריזציה” ותישאר נקיה מיהודים, יבוא המזור לחוליי הכלכלה הגרמנית ובכלל, המון בעיות במדינה יבואו על פתרונן.
 
לא רק תעמולה או שלהוב ההמונים היו כאן, אלא גם אמונה חזקה באידאולגיה וב"צידקת הדרך" - כמה תועלת תצמח מהתהליך שבסופו תישאר גרמניה נקיה מיהודים. ברור שהיו כאן עוד אינטרסים. המאמר שאני קורא מביא מניע נוסף שלא תמיד דובר בו. היטלר ניסה בכל מיני דרכים להרגיז את שוחרי השלום באירופה על מנת שתגובתן תספק בידיו מניע, בסופו של דבר, להכרזת מלחמה. חלק מהדרכים האלה עלו לשמחתו בקנה אחד עם שנאתו ליהודים והוא ניצל אותן עד תום.
 
עם עלית הנאציזם לשלטון, בשנת 1933, התגוררו בגרמניה כ-560,000 יהודים. 11 מתוך 38 מקבלי פרס נובל בגרמניה שבין שתי מלחמות העולם היו יהודים, מה שמראה את תרומתם האדירה לחברה. בין השנים 1933-1939 נמלטו ממנה כ-282,000. אלה שלא נמלטו הושמדו. ליל הבדולח היווה ללא ספק ציון דרך במתווה שהציבו הנאצים לפניהם.

אני צופה בתמונות מזעזעות מהלילה הארור ההוא. אפשר לחוש בעדן את מצוקת המושפלים ותחושת האין אונים. הניסיון לתאר לעצמי על מסך דמיוני, את הסיטואציה ברחובות, בחנויות ובבתי הכנסת מעורר בי צמרמורת. "ליל הבדולח" (כמו גם השואה בכלל) הותיר בי שאלות פתוחות ללא מענה.

מתוך ספרי: "בכח מילותי הכתובות".

עם נקלה

לַילָה יָרָד וַיִנָתֵן הַאוֹת,
שִיכְרוֹן הַטֵירוּףְ פָּשָה בְּסִחְרוּר,
פִּרְצֵי הֲנָאָה הֵסִירוּ הַלוֹט,
עֵת הוּקָז הַדָם בִּתְחוּשָת שִחְרוּר.

כְּלָבָּה רוֹתָחָת רַחָשָה הַשִנְאָה,
מִתוֹךְ לוֹעוֹת הַרְרֵי הַבּוֹרוּת,
גוּףְ וּרְכוּש הוּשְמְדוּ בְּחֶדְוָוה,
מוּכְוָונִים בִּקְרִיצָת מַנְהִיגֵי הַנִבְזוּת.

כְּעֶשֶב שוֹטֶה שְיֵש לְנָכֵּש,
לְמַר גוֹרָלָם הוּפְקְרוּ יְהוּדִים,
וְהָיוּ סִפְרֵיהֵם לְמַאֲכֶלֶת הַאֵש,
לְקוֹל מִצְהָלוֹת לְבָבוֹת חַשוּכִים.

אַךְ תְמוֹל שִלְשוֹם חֲבֵרִים,
נִיתְצוּ חָלוֹנוֹת בְּרִינָה,
חִיש קַל פָּשְטוּ קָלְגָסִים,
בְּעֵינָיִים בּוֹרְקוֹת מַשְטֵמָה.

בְּאֶרֶץ "הַתָרְבּוּת הַנְאוֹרָה",
הַרוֹעַ הֵצִיף קְטָנִים כִּגְדוֹלִים,
נֶעֱקְרוּ עֵרְכֵי יְסוֹד וְחֶמְלָה,
הַרֶשַע הִכָּה לְלא מַעֲצוֹרִים,

הוֹ עַם גֶרְמָנִי נִקְלֶה,
אַדוֹנֵי הַצָיְיתָנוּת הַמוּקְפֶּדֶת,
לְעוֹלָם סְלִידָתִי מִכֶּם לא תִרִפֶּה,
אַףְ אִם סְלִיחָתְכֶם נֶאֱמֶרֶת.

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל