שירה בציבור - "הַכְּאֵב נָח בְּתוֹךְ הַֹשִּיר" - ע. טור-מלכא

מפגש עם אישה עוצמתית מתאטרון הצללים של השירה, משוררת שזוהתה בראש ובראשונה כאשתו של... שבמשך שנים ארוכות גידלה תינוקות ולא ממש התפנתה לשאול את עצמה מדוע היא כל כך נמשכת לעוצמתו של הצֵל.

"בַּסֶפֶר הַפְּנִימִי קוֹרְאָה"

ע. טור-מלכא נולדה בירושלים בשנת 1926 כעליזה גורביץ וגדלה בשכונת תלפיות. לעליזה אחות בגירה ממנה בארבע שנים, רות תמיר, רעייתו של שמואל תמיר (עו"ד ושר המשפטים לשעבר). אמה של עליזה, רוזה תוניס, ילידת מוסקבה, ניחנה בכשרון לשפות ועבדה בתקופה מסוימת כפקידה בעיר הנמל טרייסטה, שם הכירה את אביה של עליזה, דוד גורביץ. אביה של עליזה היה יליד ליטא, לאחר שאביו (שלמה נחה מרגלית, סבה של עליזה) הוברח בגיל שש מן העיירה לוצ'ין מחשש שיחטף על ידי הקנטוניסטים לשירות בצבא הצאר. לאחר מכן לא זכה עוד לפגוש את הוריו. הוריה התחתנו בירושלים ואביה עבד בסוכנות היהודית. טור-מלכא מתארת את ילדותה בקווים של חופש וחיבור עז לטבע: "הייתי סובבת בהרים ומביטה על כל אבן וכל צמח. אספתי אבני צור, ניסיתי להדליק אש, ספרתי עלי תלתן, הייתי הולכת לבקר עץ בודד וכל מיני פנטזיות". (מתוך: "79 שנים של בדידות", הארץ, 26.07.2005).
 

 

"רוֹעֶדֶת דְמוּת אִיֹש וְאִֹשָּה עֵת הִתְחַבְּרָם לִיצֹר דְּיוּקָן אַחֵר"

מגיל צעיר החלה עליזה כותבת שירה ופירסמה את שיריה הראשונים בשם הספרותי "בת עין" כשהיתה בת 15 בלבד, אלה הודפסו בכתב העת "ענות". אחת האהבות הגדולות שלה בתקופה זו היתה טיולים במסגרת "אגודת המשוטטים", שם גם הכירה את מרדכי שלו, שהיה בן גילה משכונת מרחביה, ושניהם חלקו יחדו אהבה לספרות וסיורים. בהיותה בגיל 17, באחד מהטיולים, קרס עליה קיר אבנים ונשברה אחת מחוליות גבה, דבר שהמשיך והסב לה כאבים ארוכים ומתמשכים לטווח הרחוק והגביל את כושרה הגופני. בשנת 1945 הצטרף שלו ללח"י, ואחריו הצטרפה גם עליזה, שהיתה כבר בת זוגו. בתקופה זו למדו שניהם באוניברסיטה, עליזה למדה אז בחוג למדעי הרוח ושלו למד פילוסופיה. בעוד שלו יוצא לפעילויות מבצעיות ממטה הלח"י, נאלצה עליזה להסתפק בעבודה עם הנוער בשל הקשיים הפיזיים מהם סבלה. כחלק מפעילותו בלח"י היה צריך שלו לעזוב את ירושלים ולהתגורר בתל-אביב, קשיי המרחק הולידו כי עליזה תעבור להתגורר יחד עמו בדירה שכורה בעיר. באותה תקופה, שלו קשר קשרים עם אצ"ג במטרה לשדלו לחבר שירים עבור הלח"י, כך החלו להקשר קשרים בין השניים. דרך הקשר שנרקם הכירה עליזה את המשורר הנערץ עליה – אורי צבי גרינברג. בשנת 1948 נשאו מרדכי שלו ועליזה גורביץ, אך בהדרגה התחזק הקשר הרומנטי בין עליזה לבין אצ"ג, ועליזה ומרדכי התגרשו בהסכמה כעבור שנה. עליזה נשאה ב-1950 לאצ"ג שהיה מבוגר ממנה בשלושים שנה, ונשארה נשואה לו עד לפטירתו, בשנת 1981.
 

 

"כְּכָל שֶהָיָה הָעִנּוּי דַּק, קָֹשֶה הָיָה מִנְּשֹא."

השם הספרותי "טור-מלכא" הוענק לעליזה גרינברג על ידי אצ"ג, שהשתמש בו כשפרסם שיריו ב'הפועל הצעיר'. טור מלכא היה ישוב יהודי עתיק מימי חורבן בית שני בפאתי ירושלים, לכיוון מדבר יהודה, במקום בו נמצאת כיום שכונת א-טור.
עליזה נשאה למשורר הנערץ, אך כשתארה את חייה לצדו עלתה שם מורכבות רבה, הכרוכה בעיניה בעצם הנישואין לאמן סוער ויוצר. אנשים מסוגו, כך מניחה עליזה, נוטים לריכוז עצמי ודולים כוחות נפש מן הזולת בדליים גדושים. בפועל גידלה עליזה לבדה את חמשת ילדיהם וחשה נשאבת גם לצרכיו של בן זוגה האמן. שירתה נדחקה אל הצל. קולה שתק לעיתים, לא משום שלא היה לו מה לומר, לעיתים פשוט מרוב מותשות שלא אפשרה לפצות את הפה ולאומרו.
לצד הקושי והבדידות שמתארת עליזה גרינברג בחיים עם אצ"ג, אי אפשר שלא לראות גם את הגאווה שהזקיפה קומתה על שהיא זכתה בחיים לצד אדם בעל שיעור קומה ונפש כשל אצ"ג. ע. טור-מלכא מתארת את השפעת המפגש עמו על שירתה כמפגש עם עושר ורוחב יריעה שגם אם לא הזינו אותה כפי שהיתה זקוקה, הרי שהיוו השראה לאפיקים לצמיחה וגדילה.
 

"אַךְ עֲנָנִים הֵם פַּרְגּוֹד לְנַפְֹשִי."

בחירה סימבולית שאפשר לראותה גם כהשלכתית היא הבחינה המדוקדקת של ע. טור-מלכא את גבולות האור והצל, אולי כתיעוד של נפשה שלה הנעה בין מחוזות אלו ואולי גם כבחינה של גבולות הגזרה הזוגיים על הטריטוריה בה נסובים חייה.

עם תחילתו של חודש האורים, הנה מבט אל הארה מנמנמת, כנראה מהזן שרובנו מייחלים לו:
 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל