מדברים על זוגיות! מה הקטע? - פרק 3

השכנה מהקומה התחתונה עומדת עם הכלב שלה ליד הרכב שלי ומדברת עם השכנה מהקומה העליונה, שאין לה כלב! מילא זאתי שיש לה כלב יש לה גם תירוץ טוב, "לכלב יש דייריה, הוא לא נותן לנו לישון. אתה יודע שזה התחיל מהיום הראשון שהגעת לכאן?!" אני רוצה להישבע לה שלא באמת הגעתי, אבל לך תתווכח עם שכנים ובעיקר שכנות... פולניות!

 

קטע ד': איך יודעים מתי זה הרגע?

מצטער בנות, זה לא שכל מה שיש לנו בראש זה סקס. סקס בהחלט עובר לנו בראש מידי פעם - לפי מחקרים שנערכו, בערך כל שתי דקות.
הדרך שלנו ליצור אינטימיות איתכן עוברת דרך הראש הקטן שמסתתר מאחורי הריצרץ ושכפי הנראה שולט בכל מה שמתרחש בחלק העליון מתחת לקרחת.

עברנו את הפגישה השנייה ואנחנו עוד רגע בשלישית, על פניו הכל נראה כזורם לכיוון החיובי, אז מתי יודעים שזה הרגע?!
הנה מספר טיפים שובניסטיים שאספתי מחברי לקבוצת הגרושים, הסכיתו ושמעו! גם אתן, נשים!
* יצאת איתה שלוש פעמים ולא ראית את צבע התחתון שהיא לובשת, שכח ממנה! אין מצב שאתה והיא משחקים חמור ארוך. יש בהחלט מצב שאתה החמור והיא באמצע משחק פוקר, בודקת את האפשרות של החלפת ידיים, או שאולי יש רעשים מהעבר שמפריעים לה להתרכז בך, או ש... כנס למורפיקס ובחר איזשהו תרגום שהוא. הפנם, אתה איתה לא מגיע לשום מקום, קומפרנדה!!
* פגישה ראשונה והיא זורמת! אל תהיה מנייאק, יש לך חברים טובים שעומדים בצד ומייררים. תהיה נחמד, תן טלפון וזוז הצידה... אתה מסתיר!!!
* תפסת משהו טוב בבר? אתה כבר ברכב ואוטוטו בחניה של רידינג? אל תשאיר אותה שם! היא תעלב! מה היא זונה?! קח אותה הביתה! וודא שהיא נכנסה ושחמותך לעתיד ראתה שהבאת אותה.
זכור!!! בתי הכלא מלאים בגברים שאספו נשים מהבר והשאירו אותן במגרש החניה.

אז אנחנו בפגישה השלישית ופתאום בלי שום הכנה מראש זה הגיע! רק יצאנו לארוחת ערב, ורק הצעתי לה לעלות ולקרא משהו קטן שכתבתי לילה לפני... ובום!!!
נו טוב, עשינו סקס (דמיינו אותי עם חיוך מטופש על הפנים).
עשינו... אם לקרוא לשתי דקות וחצי של... (למה לצחוק?! אני עדיין בתוך הממוצע העולמי! אומרים שהשיא הוא ארבע דקות ואני לא מפסיק להתאמן בנסיונות שווא להגיע אליו).
איפה היינו? כן, אז עשינו סקס...
היא: איי, אתה מכאיב לי.
אני: סליחה מותק אני לא רואה כלום, אולי נדליק את האור?
היא: מה פתאום, אני אוהבת חושך. (בטח! זה טוב בשביל הצלולויד והשערות ברגלים, בגוף, כל אחד שיבחר מה עושה לו את זה).
היא: שמת?!
אני מתמם: שמתי מה מאמי?
היא: גומי! גומי! אתה רוצה שאני אכנס להריון?
אני: בטח מאמי אני כבר שם, תני ליהנות עוד קצת.
היא: השתגעת!!! או שתשים או שלא תכנס! רואה!? (היא עושה מספרים) הבנת?!
אני: בסדר, בסדר, הבנתי.
אני (אחרי דקה, סליחה שתים וחצי): מאמי היה לך טוב?
היא (בכל רם, אפילו קצת צועקת): מה גמרת?! איזה יופי! (נשיקה ורצה למקלחת).
היא מתוסכלת (לעצמה): נמאס לי! הגברים האלו! כל פעם אותו דבר!! שיקח אותי הביתה ושלא ישכח לעצור בפיצוציה!! נגמרו לי הדבל איי!!!
בכל זאת נראה שהצלחתי לעבור גם את המכשול הזה. נכון שהיא לא היתה הכי מרוצה אבל אני הייתי נחמד וקניתי לה את הבטריות הכי יקרות שהיו, פלוס ורד אדום וזה עבד.

למה מהרגע שבו עושים סקס המערכת משתנה? עוד לא הספקנו להכיר, למה ההרגשה הזו שפתאום המערכת רצינית יותר, פתאום יש התחייבויות, פתאום אני צריך להיות מונוגומיסט...
רגע, קשה לי עם מחויבות... אני צריך לצלצל לידידות שלי, אי אפשר להפיל עליהן בשורה כזו על רגל אחת... זה לא טבעי!
אבל אתן, אתן כבר במערכת יחסים איתנו, ואנחנו? מי בכלל שואל! אנחנו מרגישים איך הריצפה זזה מתחתנו ואנחנו מתחלקים לאט לאט במידרון לכיוון הלא נודע.
 

 

קטע ה': איך פנימית 17 נכנסת לתוך צמיג 13... או לענייננו...

איך חור קטן קטן יכול לסתום חור גדול כל כך באמצע החזה.

יש לי זוגיות!!!
עברתי בשלום את הפגישה הראשונה בלי שהיא תחשוב שאני אדיוט יותר ממה שאני באמת.
הראתי לה איזה "תותח" אני במיטה, כמובן שהבטחתי שאני אעשה מאמצים כבירים לעבור את השיא ולהחזיק ארבע דקות שלמות.
היא חייכה אלי חיוך אמהי, מבין, התחברה אלי וכיף לנו ביחד.
על מנת שלא לקלקל את הכיף שבביחד, לאט לאט ובעדינות היא מטפטפת לי על הילדים שלה, העבודה שלה, האקס שלה, הבעיות הקטנות והגדולות וכל מליון ואחד הדברים שהיא צריכה לעשות במשך השבוע.
באופן רגיל כל נורות האזהרה אצלי בראש היו אמורות להבהב, מה זאת אומרת להבהב, לצפצף ואפילו להתפוצץ מעומס, אבל... כלום.
הרגע היא אמרה שלא באמת יש לה זמן בשבילי ובהמשך זה עוד עלול להקצין ואני... אני מהנהן בראשי בהבנה, מעביר את אצבעותי בשערה החלק והיפה כאומר: "אל תדאגי מותק, תסתכלי עלי... המשיח הגיע, אולי לא על סוס לבן אבל הוא יחלץ אותך מכל רע ופגע".
לא רק שאינני מגיב על התיק שהונחת עלי בטפטוף קל בשבועות האחרונים, עכשיו אני נזהר מלספר לה את הבעיות שלי, שחס ושלום היא לא תחבר אותם ביחד ותסיק את המסקנה המבוקשת ותזרוק אותי חזרה למקום ממנו באתי.
אני מספר לה על הילדים שלי, אבל כשאני אמור לספר לה על העבודה שלי ומליון ואחד הדברים שאני צריך לעשות, משום מה אני משמיט את מליון הדברים, משאיר רק אחד - הפשוט והקל ביותר - ודואג להסביר לה שלי יש את כל הזמן בעולם בשבילה... אדיוט!!!

וכך לאט לאט ובלי להרגיש עוברים להם החודשים, היא כבר משוחררת, נוח לה יותר. גם אני משתחרר וביחד עם זה משתחררים הסוגרים העליונים והתחתוניים ומוזיקה, סירנות ונישורים נשמעים לעיתים תכופות יותר מביתה, מיטתה... מתי שהיא כמובן נותנת לי להישאר לישון איתה.
לא, אל תתבלבלו, היא עדיין לא בטוחה שזה הדבר הנכון אבל נוח ונעים לה יחדיו והיא גם רוצה לשמור אותי בקשר עין, איך לא!

ואני... אני מגיע רק אחרי שהילדים נרדמים, עשר, אחת עשרה ולפעמים שתים עשרה בלילה, וזו חצי נחמה! אחרי פעילות איטנסיבית "ושלא תלך לישון אחרי שאתה גומר" אנחנו נרדמים דקה ללפנות בוקר, שניה אחר כך היא מעירה אותי ובקול רך ומנומנם לוחשת, "מאמי, מצטערת, אתה צריך ללכת, אתה יודע שהילדים עלולים לקום בכל רגע" (וואלק ארבע בבוקר! איזה ילד קם בשעה כזו?!)
טוב אחרי מספר מערכות יחסים ובאותה הסיטואציה למדתי שאין עם מי להתווכח. אני קם, או יותר נכון מושך אותי מהמיטה, מדדה לעבר הדלת ומוצא את עצמי לבד בקור המקפיא של ארבע לפנות בוקר.

לבד?! הצחקתם אותי!
השכנה מהקומה התחתונה עומדת עם הכלב שלה ליד הרכב שלי ומדברת עם השכנה מהקומה העליונה, שאין לה כלב!
מילא זאתי שיש לה כלב יש לה גם תירוץ טוב, "לכלב יש דייריה, הוא לא נותן לנו לישון. אתה יודע שזה התחיל מהיום הראשון שהגעת לכאן?!"
אני רוצה להישבע לה שלא באמת הגעתי, אבל לך תתווכח עם שכנים ובעיקר שכנות... פולניות.
והשניה?! מה התרוץ שלה?! מה היא עושה בחוץ בשעה כזו, בקור הזה, מחוץ למיטה ובלי כלב?! (פה בדיוק אפשר קללה, אבל עדינה בסדר?) “?##%!” אולי כדאי שתאמץ אחד!!!
נכון, ראיתי עם מה הן נכנסות למיטה ואני יכול להבין אותן אבל... דחיל ראבאק, למה בארבע בבוקר? ולמה ליד הרכב שלי?
אני נכנס לרכב ומתניע, בזוית העין אני רואה אותן מסתכלות ומצחקקות, ברור שמחר אני והיא הסיפור החם של השכונה, אבל עכשיו אני קרוע מעייפות, לחיצה על דוושת הגז ואני איננו.
בנסיעה הביתה אני פתאום מעכל. רגע, את כל זה אני מוכן לעבור רק בשביל "סקס טוב"?! ואז זה נוחת עלי כמו הודעה מהמילואים שהתעלמתי מהם כבר כמה שנים. כמו המכתב שמצאתי בתיק של אישתי שהיה כתוב בכתב היד של "החבר הטוב שלי".
אהבה! אני מאוהב!!!
פתאום הכל נהיה קרוב יותר, ורוד יותר, והחיים מבטיחים יותר. פתאום אני מרגיש שהכל אפשרי!

סוף כל סוף אפשר לסיים פרק אחד בנימה אופטימית/רומנטית...
 

 

קטע ו': איזה כיף, יש לי משפחה חדשה!

עוברים עוד מספר חודשים ואנחנו מעמיקים את הקשר ביננו. היא פורחת וכל החברות שלה מחמיאות לה על איך שהיא ניראת נהדר. אני, לעומת זאת, כבר חצי בן אדם, כמעט ולא ישן, לא אוכל כבעבר - למי יש תיאבון כשעייפים - הקמטים בפנים נראים הרבה יותר ברור ומסביב לעיניים יש לי שני עיגולים גדולים ושחורים.
היום בדיעבד, אני יודע שזה בעצם שלב ההתשה, המשך אפקט המדרון התלול בו אנו, הגברים, מחליקים אל הלא נודע שבסופו היא תגיד את המשפט: "מותק, אולי הגיע הזמן שתפגוש את הילדים?" ואני כמובן כבר לא בהכרה, כל מה שעובר לי בראש זה, לישון... לישון!!! אם אני אכיר את הילדים והם יכירו אותי אני אוכל לישון ולא אצטרך לקום בארבע בבוקר?!
"בטח, נשמה שלי", אני שומע את עצמי אומר, "ברור שהגיע הזמן, לי נראה שאנחנו כבר שנים ביחד! (תראי איך הזדקנתי)".
והיא מחייכת, מלטפת אותי ואומרת: "אני אכין אותם, תבוא מחר לארוחת ערב..."
רגע!! רגע!! בבקשה!! אל תלכי!! עוד כמה דקות!! אני לא יודע מה עובר עלי!!
אבל היא... היא כבר בחצי הדרך לאנשהו ואני נשארתי עם... אני מסתכל במראה וחושב, מי זה האדיוט הזה שאני תקוע איתו... לכל החיים!

אז מה? זהו? אין דרך אחורה?

בערב אני מגיע, מצלצל באינטרקום, זמזום חזק ומרתיע נשמע מכיוון הידית. אני דוחף את הדלת פנימה בהיסוס ועולה לאט ובזהירות במדרגות, כאילו עשרות ביצים פזורות על הריצפה ועוד רגע והם נשברות מתחת לרגליי ברעש נוראי.
הנה הדלת! אני בודק שזו באמת הדלת הנכונה, היא נראית לי קצת שונה היום, אולי בגלל שעדיין אור בחוץ? מאחורי הדלת בוקעים קולות של ילדים, קולות?! איזה קולות?! צעקות של "אמא תגידי לו!!! הוא לקח לי!!!", "לא, זה שלי!!!".
אני מאבד את האיזון ונאחז במעקה, יש עוד אפשרות לברוח, זה לא מאוחר מידיי. "תסתובב... נו!! תברח!! זה הצ'אנס האחרון שלך!!!", אני זועק לעצמי.
לפתע כבה האור במדרגות ואני מוצא את עצמי מגשש לחפש את המתג, מעבר לדלת סר שקט וקול צעדים נשמע מתקרב לעברי, שנייה אחרי, פשפוש של מפתח. עוד שניה עברה ועוד פשפוש... שקט... צעדים מתרחקים ואז קול מוכר צועק: "ירדן פתחת את הדלת?!"
קול גבוה וילדותי עונה: "זה לא אף אחד, אמא!!"
התחמן הקטן עוד לא מכיר אותי וכבר קורא לי שמות!

אני מחפש את מתג האורות ביתר שאת ובטעות לוחץ על כפתור הפעמון של דלת השכנה שליד... שייט!!! למה תמיד הם שמים את המתגים אחד ליד השני?! למה הדלת של השכנה קרובה כל כך?!
האור בחדר המדרגות נדלק ואני ממהר ללחוץ על כפתור הפעמון הנכון, מתפלל שהיא תפתח את הדלת לפני השכנה. הדלת נפתחת ומיד אחריה... כמובן... הדלת של השכנה. הפולניה הזו בטח הסתכלה מהעינית וחיכתה שחברתי תפתח את הדלת, "זה בסדר, גברת צוקרברג, הוא איתי". גברת צוקרברג סוגרת את הדלת בחוסר סיפוק נראה לעין ואני...
אני עומד מחוץ לדלת, השפתיים לא זזות, למעשה אף שריר רצוני בגוף שלי לא מקבל הוראות, המוח מת.
היא עומדת בפתח, מסתכלת עליי, מאחוריה, צמודים לכל רגל, עומדים שני ג'ינג'ים ובוחנים אותי בסקרנות. היא כנראה מזהה את המצוקה, אוחזת בידי ומושכת אותי פנימה.
לפתע בילבי פותחת את הפה ואומרת: "אמא, אני חושבת שהוא לא מרגיש טוב אולי נשפריץ עליו מים כמו שסבתא עושה?".
"לא תודה", אמרתי, מנסה להסדיר את הדופק. "זה רעיון טוב, אבל לא לעכשיו", אני אומר מנסה להיות גם מצחיק וגם חברותי.
אין תגובה. אני אוויר. במקום זאת בילבי מתלוננת, "אמא זה החבר שלך שאמרת לנו עליו? (מעקמת פנים) אבל הוא זקן עם שיער לבן והוא גדול ומפחיד. את הבטחת מישהו צעיר כמו אבא!!". מה לעשות, ילדים לא משקרים, אמא שלה מוכנה להתפשר אבל היא, ממש לא.

טוב, לקח קצת זמן עד שהם הסכימו לקבל אותי וגם "בערבון מוגבל" עם יותר הגבלות ממה שיש לי בחשבון העובר ושב ועדיין, בשבילי זה בא בהפתעה,
עוד לפני שאני יורד לעומק העניין רצים לי שני זעטוטים ג'ינג'ים בין הרגליים ואו-טו-טו הם קוראים לי אבא, ואני... אני זורם כמובן.

קטע ז': כמה טוב שבאת הביתה
נתראה בשבוע הבא עם קטע הסיום
 
תמונות: FreeDigitalPhotos.net
תמונה ראשית: Eleazar

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל