שקית של עוגיות

שקית של עוגיות מהווה מראה לאישה חביבה שכוונתה בהחלט טובה, עד כמה אינה נמצאת בתשומת לב ובערנות למה שמתרחש סביבה, מפרשת את ההתרחשויות בהתאם לעצמה, ובטוחה שהיא צודקת. עד ש......

 

עבר קצת זמן מאז שפורסמה האגדה "המלכה והמשרתת" (לקריאה - לחצו כאן). הייתי מאוד עסוקה בתוכנית לימודים, שמטרתה לעזור לנו להביא את השלום לעולם ולא התפניתי לפינת הסיפורים והאגדות שלי.
זה לא שעכשיו יש לי מי יודע כמה זמן פנוי, אבל מכיוון שאני מחשיבה מאוד את התפקיד המשמעותי שיש לסיפורים ולאגדות בהתפתחות שלנו – החלטתי להביא לפניכם הפעם סיפור חכם, חריף ומשעשע, שמראה לנו כמו ראי – איך אנחנו נראים לפעמים.
לנושא האגדות, לתשובות לשאלות שעלו בעקבות האגדה "המלכה והמשרתת" ולהמשך הנושא של התפתחות אמיתית אחזור בהמשך.
בינתיים – להלן הסיפור של היום:

שקית של עוגיות

- כמה פעמים בחיי הייתי לגמרי בטוחה שאני יודעת משהו בוודאות מלאה?
והייתי מוכנה אפילו להתווכח על כך? ולהוכיח לכולם שאני צודקת?
מי שמכיר אותי – ומי שמכיר את עצמו – נתקל בוודאי בתופעה כזאת.....
האם מוכרת לי ההרגשה של גיבורת סיפורנו?

"לילה אחד בשדה תעופה הומה אדם, היא הבינה שהגיעה יותר מוקדם.
בחנות ספרים מצאה ספר מותח ובמעדנייה, קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח.
חיפשה מקום לשבת בו עד הטיסה, מצאה פינה והתיישבה והכרטיס בכיסה.
היא הייתה מרוכזת בספר שבידה, כשהבחינה בגבר שהתיישב על ידה.
היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל, אבל, בחוצפתו העיז המנוול,
לשלוח יד אל שקית העוגיות שביניהם הייתה מונחת,
וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת.
היא החליטה להתעלם מהחוצפה והגסות. לא לעשות סקנדל, אולי יפסיק מעצמו.
וכך נשנשה, כשהיא מביטה בשעון הקיר, והגנב, מחסל עוגיות בקצב מהיר.
על כל עוגייה שלקח, לקחה גם היא אחת לפה, חושבת - הוא עוד יבקש קפה...
 
כשנשארה רק עוגייה אחת – חשבה – מה יעשה עכשיו?
והוא – בחיוך מבויש על פניו – חלק את העוגייה האחרונה לשניים,
חצי – הציע לה בעוד החצי השני כבר היה לו בין השיניים.
בעצבנות גוברת – מחצית העוגייה בידה – חשבה לעצמה –
גם גנב וגם חצוף. אפילו לא אמר תודה.
 
כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה, אספה את חפציה ולמטוס התנהלה.
היא עלתה למטוס וצנחה אל מושבה, החליטה לחזור לספר שקנתה.
בעודה מחפשת בתיק, אחר הספר, בידיה –
הייתה שם שקית עוגיות מלאה, ממש מול עיניה.....
המומה ומופתעת, היא הבינה – איך לא – שהעוגיות האחרות היו שלו.
הוא חלק אותן איתה ולא אמר לה די – ולהתנצל בפניו... עכשיו מאוחר מדי.
היא הבינה שהגסות הייתה שלה – ואת העוגיות שלו, בעצם, היא אכלה."

מהי ההרגשה כשאני מגלה, שהאמת היא לא בדיוק כפי שחשבתי?
איך אפשר, בחיי היומיום, להתבונן בעצמי ולשאול –
האם אינני אוכלת עוגיות של מישהו אחר?
 
תמונה ראשית: John Knox
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל