"מפגש גורלי" או "המלך והמוות" ובהמשך "למה לדאוג?"

האם נושא המוות מעניין אותי? מפחיד אותי? האם אני מעדיפה להכחיש אותו? לשכוח ממנו? שיגיע מתי שיגיע, למה להטריד את עצמי בנושא הזה עכשיו?או אולי זה, בעצם נושא מרתק? אולי כדאי לי להתידד אתו? ללמוד אותו? לנסות להגיע לסוד שמסתתר שם?מה אמור להדאיג אותי כשאני חושבת על המוות? אולי שום דבר? אולי כל זה הוא רק תהליך של התבגרות?

המפגש הגורלי או המלך והמוות

המוות ישנו. זאת עובדה. אני יכולה לבחור להתיידד אתו או לכעוס ולשנוא אותו. אני יכולה ללמוד ולהעמיק את הידע והתובנות על המוות ואני יכולה להכחיש אותו ולחיות כאילו הוא לא קיים.
המוות ישנו. הוא קיים. הוא שזור בחיים שלי. אני בחרתי להתיידד אתו וללמוד כל מה שאפשר כדי להבין את הסוד הזה הטמון מאחורי כל הדברים.
ואחד הסיפורים הראשונים המקסימים ביותר העיני, ששמעתי בנושא הזה הוא: המפגש הגורלי.

לפני הרבה שנים חי לו מלך גדול ונערץ. לילה אחד חלם חלום ובו נאמר לו שהוא עומד למות למחרת. המלך התעורר בבהלה ואמר לעצמו – "זה לא יכול להיות. אני לא מסכים למות."
התלבש. העיר את המשנה למלך, סיפר לו על החלום ואמר:
"אני מתכוון לקחת את הסוס הכי מהיר שלי ולהתרחק מהמדינה, במהירות הגדולה ביותר, האפשרית. כך, כשהמוות יבוא לקחת אותי – כבר אהיה רחוק מאוד מהארמון."
השר הסכים עם המלך ויחד הלכו לאורווה, רתמו את הסוס, ארזו צידה לדרך, והמלך עלה על הסוס ובדהרה יצא מהארמון, מהעיר ומהמדינה.
כל היום רכב המלך. מדי פעם הסתכל אחורנית לראות אם לא רודפים אחריו.
וכשהשעות חלפו ואף אחד לא נראה באופק, נרגע המלך והגיע למסקנה שחלומו היה חלום שווא.
הוא המשיך לרכוב בנחת עד שהגיע לנחל קטן ולידו חורשה עם עצים נותני צל. והחליט לעשות חנייה, לאכול ולשתות ולתת גם לסוס להירגע ולנוח. הוא ירד מהסוס, קשר את המושכות לעץ, והרגיש שמישהו נוגע בכתפו. הסתובב בבהלה, וראה את המוות עומד ומחייך אליו:
"הגעת מהר מאוד. בהתחלה לא הבנתי למה שלחו אותי דווקא הנה, כל כך רחוק מהארמון שלך. אבל – הגעת בדיוק בזמן."

אני בחרתי להתיידד עם המוות ולנסות להגיע להבנת הסוד שמאחורי כל הדברים.

וכדי שלא ניכנס לדיכאון כולנו – אוסיף לנושא המוות קטע, חביב להפליא, שמעלה חיוך על השפתיים,
ושמו הוא:

למה לדאוג?

"יש רק שני דברים שכדאי לדאוג בגללם –
או שאהיה בריאה או שאהיה חולה.
אם אני בריאה – אין צורך בדאגה.
אבל אם אני חולה – יש שני דברים שכדאי לי לדאוג בגללם –
או שאבריא או שאמות.
אם אבריא – אין לי מה לדאוג.
אם אמות – יש רק שני דברים שכדאי לדאוג בגללם –
או שאלך לגן העדן או שאלך לגיהינום.
אם אלך לגן העדן – אין לי מה לדאוג.
אבל אם אלך לגיהינום – אהיה כל כך עסוקה בפגישות עם החברים שלי
שפשוט לא יהיה לי זמן לדאוג"

האם אני יכולה להיזכר שכשמופיעה "דאגה" – מספיק לספר "אגדה"
פשוט מחליפים את האותיות...... ומחייכים.
 
תמונה ראשית: freedigitalphotos.net   Stoonn
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל