זה לא הכלכלה, זו מלחמת תרבות (חלק 2)

כלכלת כלבים וחתולים ובין למכירה וקנייה עולה הבורסה לטיפשים


פלוני: "מכרתי כלב ב – 10,000 דולר". אלמוני: "קיבלת 10,000 דולר בכסף? – "לא. קיבלתי שני חתולים כל אחד 5,000". זהו מודל כלכלת הפיננסים. ובין מכירה לקנייה עולה הבורסה לטיפשים.

הקדמה:

הכלכלה מטרתה להנפיק משאבים לאיזון האסטרטגי ולהגשמת המטרות החברתיות.
רק מדינה אחת בעולם שאיכויותיה החברתיות הן מרכיב קיומי אסטרטגי. לארה"ב, לאנגליה או צרפת דירדור החברה הוא רע לא קיומי. ישראל, מדורדרת "איכויות חברתיות", לא תקיים עוצמה לאיזון עם סביבותיה. ואין איכויות חברה בלי סולידריות. והפערים הכלכליים הנפערים במדינה הם פיגוע אסטרטגי.

מספרים ישראלים

היחס בהכנסות בין העשירון
העליון לתחתון מדד ג'יני ( 0= שיוויון, 1 = אי שיוויון)

גרמניה 7.1 0.30
דנמרק 5.2 0.25
פינלנד 5,5 0.26
שבדיה 5.8 0.26
צרפת 6,8 0.27
ישראל 13.4 0.36
ארה"ב 15.1 0.38

המקור: oecd

מכלכלת הון לכלכלה חברתית

הכלכלה הלאומית מוגבלת בגלובליזציה. הררי הכסף וקלות ניודו והטכנולוגיות המתוחכמות המצמצמות כוח אדם, והמו"פ לעיסוקים העתידים מניעים את הגדלת הפערים.
בתנאים אלה הגשמת המטרות החברתיות מחייבת מודל נגדי לקפיטליזם הפערי. מודל "כלכלה חברתית", לא חלוקתי גרידא אלא קונסטרוקטיבי שמקיים יעילות ופיריון עם סולידריות. מודל שפורס שטיח אדום ליזמים ועובדים להגברת התחרותיות באולימפיאדה ורב איתם על חלוקת פירות היעילות.
הפיריון והיעילות הם תנאי לחלוקה סולידרית. היעד: להחזיר כאפשר "עטרה ליושנה": בעבר פירות היעילות התחלקו: 70% לעבודה ו – 30% להון. כיום התהפך היחס.

אין מי מנוחות

רפורמה לא תבוא על מי מנוחות. להון – שילטון – תקשורת, שבה שולט ההון יש כוח לאלף מוחות לשיטה ולפצות באשליות טליוויזיוניות ומידע מתומרן. 50% מהעובדים לא משתכרים אל סף המס ו- 80% אומרים שהם מאושרים. איך מי שמביא למשפחה + שלושה 5,000 או 7,000 ₪, הוא מאושר? חצי מיליון מפגינים ומצהירים "רק לא פוליטיקה" – אין עם כזה בעולם.
לאתגר את מודל הפערים אפשר כשמבינים שמדובר במהפך תרבות. סטיב ג'וב, ביל גייטס, גיל שויד בנו את הצלחתם על כתפי מעבדות וארגונים ציבוריים. חברת טבע נהנתה שנים מהגנה. לא עוצם ידם ומוחם לבדם, אלא המרקם החברתי והמדעי וההשכלתי שעליו יכלו להמריא.

מדינת הרווחה

אין מוותר מרצון על זכויות יתר. הסוציאל דמוקרטיה כבשה את אירופה רק אחרי מלחמת העולם הראשונה והפחד מפני הקומוניזם. ובאמריקה רק לאחר המשבר הגדול. כך נולדה מדינת הרווחה. היא העלתה את מעמד הביניים עד לרמה שהפילוסופיה הקפיטליסטית הביאה אותו להינתקות מתרבות הסולידריות לתרבות הפערית וממנה לחזירית. רק הכישלון של הקפיטליזם, שהפך את ההון למלך השוק, מטלטל היום את מעמד הביניים ואחדים מהמולטי-מיליארדרים בארה"ב, והתחילו לגנות פערים.

מלחמת תרבות היא עניין כולל: המחנכים, הסופרים, הבמאים, העורכים, העיתונים החופשיים, מנהיגים פוליטיים, תנועות הנוער, העמותות החברתיות והארגונים החברתיים – אם אני צודק שהסולידריות החברתית היא מרכיב קיומי לנו – כל אלה צריכים להתגייס להחזיר לתודעה כי בתרבות העברית לא יהיו פערים פרועים. לא ייעשה כן במקומנו.
אין מנהל ששידרוגו ממיליון ₪ לשניים בשנה ישפר את ביצועיו. אין שחר לכך ששופט יתעלה בשיפוט כי מחכה לו פנסיה חריגה. וכך באלוף, מנכ"ל או יועץ משפטי או דיין. רק חוסר אחריות בשני דורות איפשר את העיוות שהעניים משלמים עבור החזקים.
עובדים חייבים לומר למנהלים: שכר השחקים פוגע בכושר התחרות. זה סותר את הנאומים שלכם על תחרותיות. ועל כך נשבות.
הארגונים החברתיים והמפלגות החברתיות וההסתדרות והכלכלנים והמדענים החברתיים חייבים לכנס אירועים כלכליים מול אלה שעורכים העיתונים והמכון לדמוקרטיה עם אצילי הארץ?
וכאן הבעיה: החברתיים בשמאל ובמרכז הכואבים את הפערים המביישים לא מציגים מודל אחר לניהול הכלכלה החברתית.

המודל האלטרנטיבי – שלושה עמודי תווך

1) ההון ימשיך להיות המלך. לכן, אין דרך אלא זו: "כולם שותפים בהון". זו המשימה. אין יצירת הון בלי עבודה. לכן, שעת עבודה זכאית לחלקיק שותפות בהון המצטבר. קצר המצע לפרט את הכלים למימוש הדבר. אבל, למשל, מה היה קורה אם במיליארדים הכלואים היה שיעור מסוים נחלת העבודה. קרנות הפנסיה של העובדים – שהן המממנות את ההשקעות - צריך להתאימן לקלוט את חלקה של העבודה ביצירת ההון. ההפרטות של הנכסים הלאומיים יבטיחו הקצאת הון לעבודה. חברות ותאגידים יותרו לשתף את העובדים בתמורות ההון וכיו"ב.
מודל כלכלה חברתית יציג תבנית של כללי משחק משפרי שכר מינימום עם תקרת שכר בכירים. עם כללים של שקיפות ותחרותיות מייעלת. המודל יכוון להנמיך לתאגידים את תשומות הייצור וכנגד "לריב" על חלוקת הפירות.
2) כלכלה חברתית מחייבת "מערכת חינוך הצופה עתיד אל ליגת העל העולמית של המודרנה" (ראה בלוג חושבים הפוך).
3) רופין מודרני למוביליות חברתית וכלכלית.
מה טעם בחינוך איכותי אם אין סולמות למוביליות כלכלית-חברתית.
מה עשה רופין ב – 1910? הוא גילה 10 תימהונים בכנרת ונתן להם את אום ג'וני, היא דגניה, עם תקציב לטפס בסולם. וכך נבנתה מדינה. לצעירים עתירי השכלה צריך להציב בכל הארץ סולמות למוביליות עם כלים למימושה. על השלושה:
שותפות בהון – חינוך למודרנה – סולמות למוביליות-
אפשר לייסד מודל אלטרנטיבי למודל הפערים הנפערים לדרדר את החברה הישראלית שלנו.
את כל אלה לא אפשרי לממש יחד עם הכיבוש וההון הלאומי הזורם לתחזוקתו.

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל