מבצע תינוק

זה הכול החל בחצות הלילה כמו כל סיפורי האגדות: האישה חשה צירים והובהלה מיד לבי"ח. כעבור כשש שעות כבר הייתה כל המשפחה מכונסת לפני חדר היולדות, במצב כוננות. בינתיים עוד כולם היו רגועים ואפילו אווירה של אופטימיות ריחפה בין הספסלים עליהם הם היו יושבים ועומדים בכל מיני תנוחות מוזרות.

הבשורה הגיעה מאחות שמנמונת שיצאה והכריזה על מין הילוד ומשקלו. כאותו איש בורסה ותיק אף הפטירה: "עליה יפה במשקל לעומת אמש". הסבתות, הדודות והדודים כולם התנפלו זה על זה בחיבוקים ויחד פרצו בהורה: כי עוד נמשכת השרשרת. אך כולם נעצרו פעורי פה כשהגיע פתאום דוד יעקב מעפולה ובידו זר פרחים, ניצב לפניהם מהסס. עיניו שואלות בברור את השאלה המובנת מאליה. הסבא התייצב לפני כולם וצעק: "בן!" הם פרצו כולם בצחוק למראה מבוכתו של הדוד הירוק.
 
אז החל השלב השני של המבצע הגדול: (בשל מצוקה של קליטה בסלולרי) על הטלפון של מחלקת היולדות השתלטו בעלי התושייה: הדודים מנתניה, הם כבר היו באמצע דיווח ערני לכל קצות הארץ על תוצאת הלידה, ורק חייכו בזלזול לעבר דוד מנשה שניגש לטלפון. המצב היה אכן קשה. המשפחה מהרצליה, שחיפשה טלפון בשני קומות של הבניין ולא מצאה, הייתה מכרסמת בעצבנות את חוט המכשיר, ברמז ברור. ביצורם של הנתנייתים ליד מכשיר הטלפון היה ללא דופי: האב עמד לפני האם שדברה והבנים שמרו מהאגפים לבל תנותק השיחה על ידי מישהו בלחיצה על המנוף...
 
בינתיים עשתה האחות טעות טראגית: היא יצאה להשתיק את האנשים והוקפה מכל צד בני משפחה צמאי פרטים. ניסיונותיה לסגת עלו בתוהו. היא הושבה על ספסל, בפינה, המנורה הופנתה הישר לעיניה והדוד אליעזר שהתנסה בעצמו ברוסיה בחקירות הקג.ב שאל: "משקל מדויק של התינוק? צבע עורו? אורך מדויק? היקף הראש?" וכו'. התברר שהאחות אינה מעודכנת בפרטים המדויקים, על כן שוחררה בתנאי שתתייצב לפני המשפחה כשתדע יותר.
 
דוד יורם הגיע סוף סוף לביצוע משימתו, הוא היה גנן בבית החולים וחשוב יותר: חברו של מחלק התה לרופאים. "נו?!!" הצעקה עלתה מכל שורות המשפחה. "זה בסדר", הרגיעם הדוד יורם, "טוביה מסכים". טוביה, מחלק התה (תפקיד שמקנה לו מעמד של איש סודם של הרופאים), היה אמור לשכנע את הפרופסור, מנהל בי"ח, להתערב אישית במקרה הלידה דנן ולפעול תוך שיתוף פעולה הדוק עם המשפחה. הדודות אילגה וחנה מיהרו לטוביה כדי לעזור לו להכין הפעם תה טוב במיוחד.
 
גם דוד חיים, שהיה עובד בימים נורמליים בש.ב. הישראלי, חזר ממשימתו. "יש", אמר, "הצלחתי לפתח מיקרופילם של התינוק". התברר שאמנם האחיות המטומטמות לא צילמו את התינוק ממש מהרגעים הראשונים שיצא לאוויר העולם, אבל הדוד חיים הצליח לצלמו בשיטות נסתרות החל מהרגע שהצוות הרפואי קצת פינה את האזור. המשפחה התיישבה לאורך המסדרון, האור כובה ותמונות התינוק הוקרנו בגודל טבעי, על הקיר.
עם תום ההקרנה חזרו הדודות אילקה וחנה מאוכזבות: התברר שהפרופסור היה תימני והתה שהכינו לא נראה לו. "הוא לא מבין מילה אידיש" התלוננו.
 
ברגעים שכאלה מתגלים הגיבורים האמתיים שבמשפחה. הדוד מרקו הידק את מותניו ואמר: "אני תיכף חוזר". בעיניו הוא אותו מבט שראו בתמונתו במדי הצבא הבריטי, עת נלחם בגרמנים. השיטה הבריטית עבדה יפה. התברר שיש קבוצת בריגדה מגובשת בתחומי בית החולים ומקץ רגעים מספר הוזמנה המשפחה לראות את התינוק גופא! רק כמה חברי משפחה שקטים, העירו שבעצם בדיוק אז הגיעה השעה הרשמית של הצגת התינוקות למשפחה...
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל