לראות את המוות

בסופו של דבר חיינו כאן הם חיים גשמיים והפחד מיסורי המוות ילווה אותי תמיד, למרות אמונתי בעולם הבא. כל פעם שהרגשתי פחד שמא אני עלול למות, תקפה אותי בהלה גדולה ולא הצלחתי ליישם את אמונתי-ידיעתי על טיבו האמיתי של המוות. הייתה תקופה שהצלחתי לחוות התעלות הנפש ושחרור תוך כדי שינה, עד לשלב שממש פחדתי שאני עלול לעבור בשלווה הממכרת הזאת מהעולם.

כמה פעמים הייתי מעורב בתאונת דרכים עם האופנוע שלי ובכל פעם היה נדמה לי ברגע הקריטי שאני כאילו יוצא מתוך עצמי ומתבונן בעצמי מבחוץ – זאת הייתה מן הרגשת התנתקות כזאת מוזרה.
 
את המוות עצמו ראיתי כאשר הכלב שלי נפטר זה מכבר בגיל מופלג. הוא חזר הביתה יום אחד, תשוש ועייף – בקושי נושם. הוא התנשף כמו קטר. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שראיתיו כך, זה קרה בעבר, ערב אחד הוא חזר והתחיל להתנשף ולנשום ברעש עצום, ממש כמו קטר ושכב ככה יותר משעה. הייתי מאוד לחוץ ומודאג, לא ידעתי אם להתקשר לווטרינר ולבקש עצה. ניכר היה בעליל שהוא מתקשה לנשום, אבל מצד שני הוא היה שקט מאוד, ככה שהמשכתי לחכות. שעה ארוכה נשם בכבדות רבה ואף כשנדמה היה לי שהוא נרדם, עדיין נשם כבד והתנשף בצורה מדאיגה. חיכיתי לראות מה יהיה בדאגה רבה. לבסוף, כעבור יותר משעה, הוא נרגע ופשוט כל העניין חלף. באותה תקופה הוא כבר התנהל בכבדות ורוב שעות היום בילה בשינה. למרות זאת היה יוצא מהבית בליווי אשתי פעמיים ביום. בנוסף היה לו תיאבון בריא ואף מורל די גבוה – העיקר אצלו היה שאשתי תהיה בבית – ולא – הוא הרגיש כמו ילד עזוב.
tnr,h kv akpju, cagu, vgrc’ favht numhtv tu,u’ kvephs kt kkf, th,u rjue’ tkt eruc kch,/ utfi ruc vzni vht hacv th,u cnsrdv akhs vch, uvut kruc hac caey/ vcghv vhh,v atbu drho ceunv rchgh, ckh ngkh,’ ugmo vgkhhv cnsrdu, srav nnbu ntn. rc/ אמרתי לאשתי שתשגיח עליו בשעות הערב כשהיא מורידה אותו ואם הוא מתקשה לעלות, שתרים אותו בידיים, או אפילו תקרא לי לעזור לה.
 
אבל באותו יום, שהוא חזר הביתה ופעם שנייה ראיתי שהוא נושם ונושף כמו קטר בכבדות, הייתה שעות בוקר, וזאת הייתה יציאתו הראשונה מהבית – כלומר הוא לא היה אמור להתנשף בצורה כזאת. על כן הייתי מודאג יותר מהרגיל, כי הבנתי שמצבו עכשיו הדרדר. ואכן הפעם הוא יצא פתאום מפינתו, מתחת למיטה, נושף ונושם בכבדות, צעד בקושי למרכז הסלון ושם נשכב, ממשיך לנשום בצורה מדאיגה. בגלל ניסיון העבר, הנחתי שכעבור כמה זמן הוא יתאושש, למרות שמאוד לא מצא חן בעיני, שכבר בשעות הבוקר, כאשר האנרגיות הפיסיות הן בשיאן, הוא כבר תשוש כל כך. לפתע קרה דבר שהדליק אצלי נורה אדומה, הוא ניסה להתרומם, אבל לא הצליח והתחיל לייבב. לבי ממש נהיה כבד וחרדה תקפה אותי, אבל עדיין האמנתי שהוא פשוט זקוק למנוחה כדי להתאושש. המשכתי לעסוק בענייני, תוך שאני כל הזמן משגיח עליו. הוא לא חדל לנשוף ולנשום בכבדות, אבל התופעה המדאיגה, של ניסיון נואש לקום ולייבב גרמה לי לכאב לב של ממש. הבנתי שהוא מבוהל ומבין שמשהו לא טוב קרה לו. הייתי מודאג ביותר. החלטתי לעשות מעשה והנחתי אותו על מיטת טיפולי סרגם, שהיא בעלת קרינה אינפרה אדום רחוק, קרינה שיש לה השפעות מבריאות, כמו זאת של השמש בשעות הבוקר. ידעתי שקרינה זאת יכולה לרפא. הנחתי אותו על המיטה והפעלתי אותה לחימום. הוא המשיך לייבב כמו מקודם, אבל אני הייתי בטוח שכעבור טיפול של כשעה מצבו ישתפר והוא, קיוויתי, יחזור להיות כמקודם. המשכתי בעיסוקי ומדי פעם הצצתי בו, הוא המשיך להתנשף וליילל. כעבור יותר מחצי שעה פתאום ראיתי שהוא נרגע והייתי מרוצה, הנחתי שהוא נרדם. רק כעבור עשר דקות נוספות, אשתי ניגשה למיטה וראתה שהכלב לא מגיב והוא בעצם מת...
 
אבי, שנפטר ממחלת הסרטן, נפטר גם הוא מתשישות של הטיפולים הכימותרפיים. ביומו האחרון היה חסר כל כוחות ובאותו לילה נפטר בשינה.
 
אמי, לעומת זאת' נפטרה בבית החולים. לפני מותה היא עברה טיפול טראומטי שכלל מכונת הנשמה. זה היה נורא לראותה מונשמת, הסבל ניכר על פניה, למרות שהייתה חסרת הכרה ולא התעוררה כלל אחרי הטיפול הטראומטי, שעברה בעקבות קריסת מערכות. ביום כיפור נסעתי לבקרה בבית החולים והתעודדתי לראותה, עדיין מחוברת למכשיר ההנשמה, אבל סובלת פחות ורגועה יותר. נשאתי תפילה למלאכים שיושיעו אותה ויפחיתו את כאביה. למחרת התבשרנו שהיא נותקה ממכשירי ההנשמה, אבל השמחה הייתה מקודמת מדי – היא מתה כעבור שעות ספורות.
 
היו לי גם קרובי משפחה שסבלו מאוד לפני שמתו (ואפשר לומר כאן "שזכו למות") – כולנו מתפללים, ובצדק, שנזכה למות בלי כאבים ובשלווה. רגע המוות הוא רגע של התעלות הנפש, כאשר אנו עוברים מהעולם הגשמי לעולם הרוח הנעלה ומתאחדים הן עם בורא העולם והן עם כל היקרים לנו משכבר הימים.
 
בסופו של דבר' חיינו כאן הם חיים גשמיים והפחד מיסורי המוות ילווה אותי תמיד, למרות אמונתי בעולם הבא. כל פעם שהרגשתי פחד שמא אני עלול למות, תקפה אותי בהלה גדולה ולא הצלחתי ליישם את אמונתי-ידיעתי על טיבו האמיתי של המוות. הייתה תקופה שהצלחתי לחוות התעלות הנפש ושחרור תוך כדי שינה, עד לשלב שממש פחדתי שאני עלול לעבור בשלווה הממכרת הזאת מהעולם.
 
המוות הוא חידה ואני זוכר שפעם ראיתי אדם שהכרתי שהיה במצב קשה, כאשר הוא ניצב מעבר לדלת כבדה, כאשר רוחו של אבי פוקדת אותי ומנחמת אותי. למחרת גיליתי שהוא מת...
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל