היהודים האמריקאים - יהודים בלב אבל ציונים במעשים

מי הם מליוני היהודים האמריקאים שתורמים לישראל סכומי עתק כל שנה? מה הם מרגישים כלפינו הישראלים, ומדוע לעזאזל הם שולחים את בניהם להילחם עבור מדינת ישראל?

 

בארה"ב חיים כ- 6 מיליון יהודים אמריקאים בקירוב, כמעט כמו בישראל! אבל מה לנו ולהם למעט העובדה שאנו חולקים אמונה בדת היהודית? ולמה אנחנו, הישראלים, לא בהכרח מרגישים שהם חלק מאיתנו?
הכירו את סת' קוייל, לוחם קרבי בצה"ל שהשתחרר לפני מספר שבועות משירות קרבי בסיירת רימון של גבעתי וחזר "הביתה" לארה"ב אחרי חוויה מטלטלת אבל שהוא "היה חוזר עליה בלי שום היסוס."
 

האם אנו מודים ליהודים האמריקאים על מה שהם עושים עבורינו?

מה מביא "ילד" אמריקאי בן 18, שמעולם לא ביקר בישראל, להתגייס לצה"ל, לסכן את חייו בעבור מדינה שהוא אפילו לא אזרח בה, ולעזוב את ביתו, משפחתו וחבריו לשלוש שנים קשות כחייל בודד בישראל?

"מכל השאלות ששואלים אותי, זו השאלה השכיחה ביותר ושהכי קשה לי לענות עליה," סת' אומר ואני כמעט יכולה לשמוע את האנחה בקולו. "נולדתי באיזור כפרי בניו מקסיקו, ממש בפרוורי עיירה קטנה. רוב חיי הייתי הילד היהודי היחיד בקהילה בה גדלתי ולא הייתי מחובר ליהדות או ליהודים. בכיתה ו' הצטרפתי לראשונה לקהילה היהודית באלבקורקי (העיר הגדולה בשכנות למקום מגוריי) ממספר רב של סיבות אבל בעיקר משום שרציתי להתחבר ולהרגיש מחובר למסורת שלי. מאוחר יותר, לא הייתי מרוצה מחוויית הקולג' שלי, רציתי ללמוד שפה חדשה, לגור במדינה זרה, ולהכיר אנשים שדומים לי בעולם. חוץ מזה, שתמיד הייתי ציוני ותמיד האמנתי שליהודים האמריקאים צריך להיות בעולם מקום שאפשר יהיה לקרוא לו 'בית'. שמעתי ממכרים בישראל שיותר ויותר צעירים ישראלים מסרבים להתגייס לצה"ל ולהילחם עבור ישראל וחשבתי שאולי אוכל לעזור לעזור לארץ שלי ולהגן על אלה שזקוקים להגנה. בלי שום קשר, מגיל צעיר חלמתי להיות חייל, כנראה משום ששני הסבים שלי שירתו בצבא ארה"ב בעצמם, אחד בחיל הים והשני בחיל האויר. כשצפיתי יחד עם העולם כולו במגדלי התאומים קורסים רציתי להתגייס מיד למארינס, והתחושה הזו נשארה איתי. אבל כשסיימתי תיכון, ארה"ב עדיין היתה מעורבת במלחמה באפגניסטן, מלחמה שאף פעם לא ממש הבנתי או כזו שרציתי להצטרף אליה. חיפשתי אלטרנטיבה, ומכל האופציות השונות, החלטתי בסופו של דבר להתגייס לצה"ל."
 


""
 

באיזה שלב בחייך הרגשת את החיבור הראשוני ליהדות?

"כמו ילדים יהודים אמריקאים רבים, הלכתי בכל יום ראשון לבית הכנסת הרפורמי, ל- Sunday School אבל זה לא היה משמעותי בעיניי באמת עד הבר מצווה, כשעמדתי על הבמה מול כל הקהילה ואז זה הלם בי, החשיבות של העובדה שאני יהודי. ראיתי עד כמה זה חשוב לקרובים אליי שאעבור את טקס בר המצווה והצטרפותי "כבוגר" ליהדות. מיד לאחר מכן, הצטרפתי לקבוצת נוער יהודית בבית הכנסת והתחלתי להיות הרבה יותר מעורב בקהילה היהודית בכלל. לא הייתי אומר שגדלתי והתחנכתי כיהודי במובן של דת אלא יותר כיהודי במובן של התרבות היהודית והישראלית. אני יכול לומר בכנות שבאופן כללי להיותי יהודי פר סיי יש פחות משקל בעיניי וזו לא הסיבה שבגללה החלטתי להתגייס לצה"ל, דווקא הציונות והיותי ציוני הם שהחדירו בי את האהבה לישראל ואת הרצון להתגייס לצה"ל. הרי אני לא שומר כשרות, לא שומר שבת וכו' – אני יהודי בלב אבל ציוני במעשים."
 

האם התהליך להתגייס לצה"ל היה קשה?

"למי שאינו ישראלי ואינו מדבר עברית בכלל, כמוני, התהליך כולו היה מאוד מסובך ועמוס בבירוקרטיה, במיוחד לאור העובדה שלא התגייסתי דרך גרעין צבר שעושה הכל עבורך. אני באתי לישראל בעצמי והצטרפתי לקבוצה שנקראת מחל. הם עזרו לי להתגייס לצה"ל אבל העזרה היתה מאוד מצומצמת לעומת מה שבאמת הייתי צריך. למעט עזרה במילוי טופס או שניים ומתן רשימה של דברים שאני צריך לעשות, הייתי צריך לעשות הכל לבד. ומייד לאחר גיוסי לצה"ל, לא שמעתי מהם יותר מילה אחת. ברגע שכף רגלי עלתה לאוטובוס שלקח אותי לבקום, ניחשתי פחות או יותר לאיזה בניין אני בכלל אמור להיכנס. כשהגעתי לבקום, אנשים סביבי כנראה ראו על הפנים שלי את השוק שהייתי בו, כי אנשים פשוט פנו אליי והדריכו אותי לאן ללכת. בסופו של אותו היום בבקום, מצאתי את עצמי ישן על ספסל צדדי כי עדיין לא היה ברור מה עושים איתי ולא רציתי לנסוע בחזרה עד הקיבוץ בצפון רק כדי לחזור למחרת בבוקר."
 

בדיעבד, מה היו האתגרים הקשים ביותר שחווית בזמן שירותך בצה"ל ושהייתך בישראל בכלל?

"בהתחלה המכשול המרכזי היה השפה. פשוט להבין בכלל מה קורה סביבי ומה נאמר מעל הראש שלי 24 שעות ביממה. לא ידעתי שום עברית וככה בעצם התחלתי טירונות. פשוט הסתכלתי על מה שאחרים עושים ועשיתי כמותם, פשוטו כמשמעו. אבל זה לא החלק הכי מסובך כי זה טכני. החלק הקשה ביותר היה בעצם להיות מנותק מהחיילים האחרים, מהצוות שלי וזה ארך כחצי שנה. הרבה פעמים הרגשתי שנוצרו עליי סטיגמות ושלא תמיד הצוות שלי לקח אותי ברצינות, וגם כשכבר למדתי מספיק עברית כדי להסתדר, עדיין נשארתי 'האמריקקי', 'הילד טמבל' שלא באמת ממש מבין מה קורה סביבו. הרגשתי מאוד מתוסכל וכל פעם כשרציתי כבר להגיד משהו, היו צוחקים עלי או זורקים בדיחות על העברית שלי. אבל שלא תביני אותי לא נכון, אחרי שלוש שנים עם ישראלים אתה מפתח עור של פיל אבל בחודשים הראשונים הרגשתי שהבשר לי נא. זה די צלצול מעורר לאיפה אתה נמצא ומה הבאת על עצמך."
 

מה היה עושה לך חיים קצת יותר קלים בזמן השירות בצה"ל?

בשורה התחתונה זה צבא ואין הרבה דברים שביום יום היו מקלים עלי מאוד. אני מבין היום למה נתנו לי רק חודשיים הכשרה עברית, הצבא מחפש חיילים שילחמו לא סטודנטים לעברית. אבל אני חושב שזה הדבר היחיד שהיה מאוד מקל עליי – אם היו נותנים לי אולי פעמיים בשבוע לימוד השפה העברית בבסיס, זה היה ממש משפר לי את החוויה.
 

 

המילה צה"ל היום – מה זה אומר לך?

הדבר הכי משוגע, פרוע ומטופש שאי פעם עשיתי בחיים שלי וכנראה שאעשה. הפקודות בצה"ל לעולם לא מובנות, המפקדים ילדים בעצמם, והאוכל פשוט מזעזע. אבל אלו כנראה גם הסיבות שגרמו לי לאהוב את צה"ל כי כולם עושים את זה ביחד. כולם באותו החרא."
 

אלו סטיגמות על ישראל וישראלים נכונות בעינייך?

ישראלים הם באמת שתלטנים, קולניים וחמים. הם יורידו את החולצה שלהם ויתנו לך אותה אם קר לך. אבל רוב הישראלים שפגשתי לא עושים יותר ממה שהם חייבים לעשות, הם תמיד עושים את המינימום שאפשר וזה מוזר משום שלישראלים יש המון תאווה לחיים והם מלאי אנרגיה אבל נדמה שיש להם מעט רצון לעבודה קשה.
 

עכשיו שאתה מכיר אותנו הישראלים כל כך טוב, מה אתה הכי אוהב בישראל ובישראלים ומה הכי פחות?

"אני אוהב כמעט הכל: האוכל (לא בצבא), הנוף, והאנשים מדהימים. ומאוד אהבתי והרגשתי שהתחברתי למנטליות הישראלית. מה שהכי פחות אהבתי זה איך שכולם מנסים לרמוס את כולם, שנאתי שלישראלי הממוצע לא איכפת לזרוק זבל בחוף הים, ברחובות, בפארקים, בכל מקום, כאילו שאם זה לא בתוך הבית שלהם או של החברים שלהם, אז למי איכפת.
בצבא, מאוד אהבתי את החיבור שהיה לי לחבר'ה מסויימים ואת העובדה שכולם ביחידה שומרים אחד על הגב של השני, לא משנה מאיזה צוות הם. שנאתי את חוסר המקצועיות הצבאית שבה נתקלתי בכל יום, כמו זילזול בנשק, לא לקחת ברצינות את האימונים, ועוד. זה מעצבן להזכיר לחיילים אחרים כל הזמן דברים שאמורים להיות מקצועיים ומובנים מאליהם."
 

מאיזו בחינה החוויה הזו שינתה אותך?

"השתניתי לחיוב באופן מוחלט. אני מרגיש שאני יכול להתמודד היום עם מצבי לחץ בצורה הרבה יותר טובה. אני מרגיש שאני כמעט יכול להתמודד ולעשות כל מה שאחליט, ושיש לי את הכח המנטלי להגשים את החלומות שיהיו לי - עד הסוף. אלו תחושות שלא הרגשתי על עצמי לפני כן."
 

האם אתה מרגיש שהישראלי הממוצע מוקיר לך תודה על מה שעשית בשבילנו?

"במשך שנות השירות שלי יצא לי לדבר עם הרבה אנשים על הסיבות שהביאו אותי להתנדב להתגייס לצה"ל ועל מה שהשארתי מאחור. אני מאמין בכל לב שהישראלים כן מעריכים את מה שעשיתי ושהם מכבדים אותי על זה. מספר רב של פעמים קראו לי פראייר על זה שלא ניצלתי את כל ארוחות הערב שהוזמנתי אליהם בערבי שישי ובחגים."
 

האם תחזור לישראל פעם בעתיד?

"כרגע אין לי תוכניות אבל בעתיד אני מאמין שאחזור לישראל ולו רק כדי להיפגש עם החברים שלי ולבקר בכל המקומות בישראל שלא הספקתי להיות בהם. בלב הייתי רוצה לבנות משפחה משלי בישראל יום אחד אבל זו כרגע מחשבה מאוד רחוקה."
 

איך אתה רואה את הסכסוך ישראלי פלסטיני?

"לאור העובדה ששירתתי ביחידה קרבית בצה"ל, חשבתי שאזדהה באופן חד משמעי עם הצד הישראלי אבל במציאות אני פשוט מרחם על הפלסטינים הממוצעים. שלא תביני אותי לא נכון, המנהיגים הערביים וחמאס הם רשעים במלוא מובן המילה! אבל הפלסטיני הממוצע פשוט רוצה לשים אוכל על השולחן שלו בשביל הילדים והמשפחה כמו כל האנשים בעולם. האם אני חושב שיש הרבה בעיות במציאת פתרון לשלום? כן. האם יש לי אי אלו שהם פתרונות? לצערי לא. אני מתפלל לשלום כל יום. ואני יודע שרוב החיילים בצוות שלי רוצים בדיוק את אותו הדבר. ואני יודע שהפלסטינים שראיתי במחסומים, בשטחים, ובשווקים ברובם רוצים שלום."
 

מה אתה הולך לעשות עכשיו?

"אני הולך למצוא עבודה ולהרוויח קצת כסף. המשכורית הצה"לית היא בדיחה, ממש לעג. בשנה הבאה כבר אתחיל לימודים אקדמאיים איפהשהוא, ואני מתלבט בין מנהל עסקים להנדסה."
 

בראייה לאחור, האם ההחלטה שלך להתגייס לצבא ההגנה לישראל היתה החלטה טובה?

"היתה זו החלטה מצויינת! ולא הייתי משנה אותה בעד שום הון שבעולם. פגשתי אנשים מדהימים שיהיו חבריי לכל החיים, עשיתי דברים שבחיים שלי לא חשבתי שאהיה מסוגל לעשות, חייתי במדינה זרה שלוש שנים לבד ובכוחות עצמי. מתחתי את הגבולות שלי עד קצה היכולת: הגבולות הנפשיים והפיסיים שלי. אתה לא יכול להיות אותו בן אדם אחרי חוויה כזו ואני מרגיש בר מזל שניתנה לי ההזדמנות להיות חלק מזה."
 

תמליץ 'לילדים' אמריקאים אחרים להתגייס לצה"ל?

"כן, אבל בתנאי שהם יחשבו טוב טוב על כמה זה קשה ומה זה אומר בפועל במשך הרבה זמן. זה לא היה קל, בלשון המעטה. כן, קיבלתי פעם בשבועיים סופ"ש אבל אתה לא ממש הולך 'הביתה', ואתה מגיע מותש וגמור לדירה עם עוד חיילים בודדים כמוך. אין לך כח באמת לצאת לבלות, לטייל בישראל או לעשות משהו בכלל ואתה ממש לא מרשים את הבחורות הישראליות בזה שאתה חייל – אתה אחד מיני רבים. אני אגיד למי שירצה לעבור את החוויה הזו שהם יחלקו הכל בלי בושה עם עוד 20 גברים, הם יאכלו אבק ויחרבנו על אבנים בלי נייר טוואלט... אבל אם אין לך בעיה עם זה, אז הייתי אומר להם – לכו על זה! שלוש שנים זה הרבה זמן אבל כשאני מסתכל על זה אחורה (שבועיים אחרי השחרור) זה עבר במהירות ברק."
 

למה תתגעגע הכי הרבה?

"ל ה כ ל!"
 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל