פרפראות לחכמה בפרשת השבוע "וישלח"

פרפראות לחכמה בפרשת השבוע "וישלח"במאמר הראשון יובאו פרפראות לחוכמה מפרשת השבוע וישלח. ובמאמר השני אציג דוגמאות מפרשת "וישלח", המוכיחות שוב כי ציטוטי הפסוקים מהתנ"ך במדרש רבה ע"י רבנן, מכוונים לפרשנות בדרך הרמז מתוך ה"פרד"ס".

מאמר ראשון: וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו (לב,ד)

דרשו רבותינו "מלאכים ממש" (ב"ר ע"ה ג'). לאמור מלאכי אלוקים ולא שלוחי בשר ודם, ולמדים מסמיכות הפרשיות (ראה ס"פ ויצא) "ויפגעו בו מלאכי אלקים" וגו' "מחנה אלקים זה".
ועל דרך הרמז, נ"ל בס"ד
"וישלח יעקב מלאכים לפניו" - ר"ת גימ' "אלקים". וס"ת הכתוב וישלח יעקב מלאכם לפניו אל. - ס"ת גימ' "אלקים".
המדרש בהמשך סומך הכתוב בפ' לפסוק (בתהלים צ"א) "כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך" בגימ' 1194 וכתיב בפר' "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו" בגימ' 1285 ויתרת הפסוקים 1194-1285=91 בגימ' "מלאך", וכן "האלקים" (במלוי) לאמור: (הא אלף למד הא יוד מם) ע"ה בגימ' 298, כמניין האמור בתהלים: "כי מלאכיו יצווה לך" - בגימ' 298.
 

ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו (לב,כה)

דרשו רבותינו "האיש" "שרו של עשו היה" ומבאר שם "העץ יוסף" בא לתת טעם למלאך הזה שביקש עלילות לצער את יעקב. הא אין מדרך המלאך להזיק לבריות. (לכן דרשו רבותינו) "שרו של עשו" וזה ביקש להזיק ליעקב ולסייע את עשו. ומה שאמרו גמ' "אריב"ל מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד וכו'" שהמלאך שרו של עשו והוא השטן ויצה"ר ורצה להסית ולהדיח את יעקב מהאמונה הטהורה. "עם לבן גרתי" ותרי"ג מצוות קיימתי.
בס"ד על דרך הרמז
יעקב שואל את האיש (המלאך) לשמו. והמלאך משיב "למה זה תשאל לשמי". שאלת יעקב ותשובת המלאך תמוהים. הרי יעקב ראה את דמותו של עשו וראה ברוה"ק כי "שרו של עשו" הוא, אלא מטבעם של מלאכים לא להזיק ושמותיהם משתנים לפי אופי השליחות (ראה רש"י). ומרמז הכתוב "למה זה תשאל לשמי" בגימ' 1212 (עם האותיות) כמניין גימ' "שרו של עשו" - 1212.
וברמז נוסף "לשמי" גימ' עשו (ע"ה).
אותו מלאך - שר עשו, בא להיאבק עם יעקב על כי נטל את הבכרה והברכה. ונראה ע"פ סדר הכתוב, כי זה מאבקו האחרון על הבכרה והברכה לפני המפגש החזיתי ביניהם, כדכתיב "וישא יעקב עיניו וירא הנה עשו".
ומאבק זה הוכרע בנצחונו של יעקב. כדכתיב: "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל". ובו זכה לשם "ישראל" - "לא יעקב יאמר" וגו' "כי אם ישראל".
ברמז, ברכה, בכרה, אלקים = עולה מניין "ישראל" היינו ברצון אלקים קיבל הברכה והבכרה. ולכן ראוי שיקרא "ישראל". ואולי זו גם סיבת המאבק, כי ברמז עולה - דכתיב
"ויאבק איש עמו" בגימ' "ישראל" (עם האות') ואמרנו לעיל כי המלאך - שרו של עשו היה ולא יכל לו. כדכתיב "וירא כי לא יכל לו" בגימ' "עשו" (עם האותיות), לרמוז כי שרו של עשו היה והפגיעה היחידה שפגע שר עשו ביעקב היא "בגיד הנשה" - "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" והוא לזכר המאבק עם שרו של עשו וברמז "גיד הנשה" בגימ' "עשו" (ע"ה).
אף החלפת השם בין יעקב לישראל רמוז בגיד הנשה
כי "הנשה" הוא הפרש הגימ' ישראל - יעקב (ר"ל 182=542-360 ע"ה). הנשה = 360.
ומאבק זה "יעקב-עשו" השאיר רושם חיצוני בצליעה כדכתיב "והוא צלע על ירכו" (עם האותיות) בגימ' חיבור שמות הנאבקים יעקב עשו. כדכתיב "והוא צלע על ירכו" (עם האותיות) בגימ' 558 שהוא חיבור שמות המתאבקים "יעקב עשו" - 558.
 

מאמר שני: מדרש רבה פרשה ע"ה משנה א' וישלח יעקב מלאכים לפניו

ר' פנחס בשם ר' ראובן פתח: (תהלים יז) : קומה ה' קדמה פניו, הכריעהו, פלטה נפשי מרשע חרבך.
ר' פנחס אמר: חמש פעמים דוד מקים להקב"ה בס' תהלים.
(שם ג) קומה ה' הושיעני אלהי.
(שם ז) קומה ה' באפך.
(שם י) קומה ה' אל נשא ידך אל תשכח.
(שם ט) קומה ה' אל יעוז אנוש.
(שם יז) קומה ה' קדמה פניו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: דוד בני! אפילו את מקימני כמה פעמים, איני קם.
ואימתי אני קם?
לכשתראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים, הה"ד (שם יב): משוד עניים מאנקת אביונים.
ר' שמעון בר יונה אמר: עתה אקום! כל זמן שהיא מוכפשת באפר כביכול, אלא לכשיגיע אותו היום שכתוב בו (ישעיה נב):התנערי מעפר קומי, שבי ירושלים.
באותה שעה (זכריה ג): הס כל בשר, מפני ה'.
למה?
כי נעור ממעון קדשו.
אמר רבי אחא: כהדא תרנגולתא דמנענה גרמה מן קיטמא.
קדמה פניו, קדמיה לרשיעא, עד לא יקדמינך.
הכריעהו, הכריחהו לכף חובה, שוברהו היך מה דאת אמר: (תהלים כ): המה כרעו ונפלו וגו' פלטה נפשי מרשע חרבך פלטה נפשי, מאותו רשע, שהוא בא מכוחה של אותה החרב, שנאמר: (בראשית כז): ועל חרבך תחיה.
דבר אחר:
פלטה נפשי, מאותו הרשע, שהוא חרבך, שבו אתה רודה את עולמך.
רבי יהושע דסכנין, בשם ר' לוי אמר: פלטה נפשי, מאותו הרשע, שהוא עתיד ליפול בחרבך, הה"ד (ישעיה לד): כי רוותה בשמים חרבי.
אמר לו הקב"ה: לדרכו היה מהלך, והיית משלח אצלו ואומר: כה אמר עבדך יעקב: וישלח יעקב מלאכים לפניו.
במשנה ד' ( שם) אומרים רבנן: "מלאכים ממש"- היינו מלאכי האל.
ר' פנחס בשם ר' ראובן דורש ומפרש ברמז כי הפסוק מתהילים:
קוּמָה יְהוָה קַדְּמָה פָנָיו, הַכְרִיעֵהוּ; פַּלְּטָה נַפְשִׁי, מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ. בגימטריה 2192
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, (בגימטריה 2161)
ןלדברי רבנן כי מדובר במלאכי ה-אל עולה המניין ל- 2192 שווה לפסוק מתהילים שמובא ע"י רבי פנחס בשם רבי ראובן.
מעבר למדרש לעייל מצאתי רמז נוסף הדן באותה סוגיה:
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, (1285)
אֱלֹהַי--פַּלְּטֵנִי, מִיַּד רָשָׁע; מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ. (תהילים, עא,ד) (1285)
חומץ= חומס, שודד גונב (מלבי"ם, רשי, ועוד). זהו עשו הרשע והחומס.
 

פרשה ע"ח משנה א': "שלחני כי עלה השחר"

ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון, ר' מאיר אומר: מי גדול השומר או הנשמר?
מן מה דכתיב (תהלים צא): כי מלאכיו יצוה לך לשמרך, הוי, הנשמר גדול מן השומר.
ר' יהודה אומר: מי גדול הנושא או הנישא?
מן מה דכתיב (שם) על כפים ישאונך. הוי, הנישא גדול מן הנושא.
רבי שמעון אמר: מן מה דכתיב: ויאמר שלחני. הוי, המשלח גדול מן המשתלח:
פענוח על דרך הרמז
שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר (גימטריה 1441 כולל ר"ת)
כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ. (גימטריה 1441 כולל ר"ת וס"ת)
הוא שאמרנו בתחילת המאמר שפרשנות המדרש נסמכת גם על ציטוט פסוקים מהתנ"ך שמניינם כמניין הפסוק המבואר מהמקרא.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל