זיכרון היסטורי

100 שנים (פחות 3 ימים...) מפרידות בין שני אירועים מכוננים בהיסטוריה של ארה"ב: נאום גיטסבורג של הנשיא אברהם לינקולן ורצח הנשיא ג'ון קנדי. על אף השוני המהותי ביניהם ניתן למצוא קווים מקשרים המוכיחים כי "מוקדם להספיד את ההיסטוריה".

במהלך השבוע יציינו בעולם שני אירועים מכוננים בהיסטוריה האמריקאית, ש-100 שנים מפרידים ביניהם: ב-22 בנובמבר 1963 נרצח הנשיא ג'ון קנדי בדאלאס טקסס; ב-19 בנובמבר 1863 נשא הנשיא אברהם לינקולן את נאום גטיסבורג בפנסילבניה, בעיצומה של מלחמת האזרחים. למעט העובדה כי מדובר בשני נשיאים בארה"ב, לכאורה אין דבר שיכול לקשור נאום מזה ומעשה מזה לא רק מפני שמדובר בהפרש של מאה שנים וגם לא בשל העובדה כי לינקולן יירצח שנתיים לאחר הנאום ויהיה הנשיא האמריקאי הראשון שנרצח בעת כהונתו וקנדי יהיה הרביעי, האחרון. ואף על פי כן ניתן למצוא בהם קווי דמיון.

נאום גטיסבורג נחשב היום לאחד הנאומים החשובים בתולדות ארה"ב, למרות שנמשך פחות משלוש דקות, מה שמוכיח כי ניתן להעביר מסר חשוב בלא דברת מיותרת. הנאום נישא בטכס הקדשת בית הקברות הלאומי לחיילים שנפלו בקרב עקוב מן דם, במקום שהתרחש חודשים ספורים קודם לכן. לינקולן פתח את נאומו הקצר במלים "לפני שבע ושמונים שנה הולידו אבותינו על יבשת זו אומה חדשה". ארבעת המלים הראשונות עתידות להפוך למטבע לשון ולפרפרזה ביצירות תרבות ומופעים המוניים אמריקאים. לינקולן דיבר על עקרונות השוויון שבהכרזת העצמאות האמריקאית, על מלחמת האזרחים שמטרתה להביא ללידתה החדשה של חירות שתביא בעקבותיה לשוויון אמיתי לכל אזרחי ארה"ב, כיוון שכל בני האדם נבראו שווים. הקדשת בית הקברות נועדה גם להקדשת החיים למען מאבק שיבטיח כי הערך הדמוקרטי העליון של "ממשלה של העם, על ידי העם, למען העם, לא תאבד מן הארץ". מלים מסיימות אלו של הנאום הפכו אותו לנכס צאן ברזל בתולדות האומה האמריקאית.

אנדרטת לינקולן בוושינגטון, עליה חקוקים המילים, הפכה ברבות השנים לאתר מרכזי שלמרגלותיו נערכים כינוסים והפגנות המונים. אחת המפורסמות התקיימה ב-28 באוגוסט 1963, בה נשא מרטין לותר קינג את נאומו המפורסם "יש לי חלום", בו התייחס לנאום גטיסבורג. ולפתיחה שלו: "לפני חמש עשרים שנה אמריקאי דגול, שבצלו הסמלי אנו עומדים היום, חתם על הצהרת שוויון הזכויות".

קנדי ולינקולן דימוי ומציאות
שלושה חודשים מאוחר יותר נרצח ג'ון קנדי, הנשיא האמריקאי הצעיר ביותר בעת בחירתו שסימל עבור רבים את לידתו של דור צעיר, שוחר הקדמה והביטחון בעתיד טוב יותר. בנאום ההשבעה שלו, קרא קנדי לאזרח האמריקאי: "אל תשאל מה מדינתך יכולה לעשות למענך, שאל מה אתה יכול לעשות למען מדינתך". אפשר לומר כי קריאה פטריוטית זו של קנדי הייתה מעין הד עמום לנאומו של לינקולן, שדיבר על קרבנם של המתים שציוו לאמריקאים את החיים, בעוד קנדי פנה לחיים להירתם לטובת החיים, כי בשני המקרים נועדה ארה"ב להיות אומת מופת בקרב אומות העולם.

קנדי עשה ליישום האידאלים שלו הלכה ולמעשה: הראשון, היה ייסודו של "צבא השלום" שהייתה מסגרת של מתנדבים אמריקאים צעירים שנשלחו לרחבי העולם לסייע בתחומי הקמת תשתיות, חקלאות, בריאות וחינוך. השני, היה המירוץ לחלל החיצון. כאשר קנדי נכנס לבית הלבן, בראשית 1961, פיגרה ארה"ב אחרי בריה"מ במירוץ זה. קנדי הצהיר כי "שום אומה אינה יכולה לצפות כי מנהיגת האומות תישאר מאחור במירוץ לחלל" וקבע יעד מאתגר במיוחד עבור האמריקאים - הנחתת אדם על הירח לפני תום העשור השישי. ארה"ב שינסה מתניה ומעמדת נחיתות בולטת השיגה את היעד במועד. קנדי לא זכה בהגשמת חזונו.

הוא גם הוכיח את מנהיגותו במשבר הטילים בקובה, באוקטובר 1962, כאשר דרש מהרוסים להוציא את הטילים הגרעיניים שהציבו בחשאי בקובה במרחק נגיעה מחופיה של פלורידה. העולם עצר נשימתו לאורך ימים של מתח אדיר בצל עימות אפשרי בין שתי מעצמות העל הגרעיניות שלא היה דוגמתו בעבר. הסוף היה שהרוסים הם שמצמצו ראשונים והתקפלו בהסיגם את הטילים.

אולם, קנדי ניצב בפני בעיה פנימית קשה שהיא החוט המקשר בין תקופתו לתקופתו של לינקולן – הבעיה הגזעית. מלחמתו של לינקולן להביא לביטול העבדות באמריקה אמנם הצליחה, אבל שאיפתו הגדולה להביא לשוויון מלא בין אזרחיה לא באה על פתרונה המלא גם לאחר מאה שנים. במדינות דרום ארה"ב עדיין נהוגה הייתה בימיו של קנדי הפרדה גזעית במקומות ציבוריים רבים. הוא בעצמו הזדהה עם מאבקם של מרטין לותר קינג וחבריו לתנועת זכויות האזרח, אם כי סבר שראוי לעשות זאת בדרכים שקטות יותר. לבסוף פנה לקונגרס וביקש לחוקק חוק לטובת זכויות האזרח ובנאום לאומה עמד על פועלו של לינקולן: "מאה שנים של שיהוי עברו מאז שהנשיא אברהם לינקולן שחרר את העבדים, אך יורשיהם, נכדיהם, אינם חופשיים עדיין ... אומה זו הוקמה על ידי אנשים מאומות שונות ומרקעים שונים, על הבסיס שכל האנשים נוצרו שווים". גם בעניין זה לא זכה קנדי לראות בהתגשמות החזון. בדומה ללינקולן בנושא העבדות.

הרצח העצים את דמותו של ג'ון קנדי, רצח שגם בחלוף יובל שנים נותר בתודעה כמעשה שבו הנסתר רב על הגלוי באשר למניעים, מי היה או היו הרוצחים האמיתיים למרות כל ועדות הבדיקה והעדויות החיות. הטרגדיה התעצמה כמובן מעצם העובדה כי התרחשה לעיני קהל גדול בשטח ועוד יותר לעיניהם הנדהמות של צופי הטלוויזיה. מאז ועד היום יש רבים המבכים את לכתו בטרם עת של הנשיא הצעיר, הספורטיבי, המפגין את חוסנו ובריאותו ברבים ומסמל עבור רבים את העתיד הוורוד. בקיצור, אגדה שעשתה ועוד לא הספיקה לעשות הרבה כי חייה נגדעו באיבם. לא לשווא התקבעה השאלה "היכן הייתה כאשר קנדי נרצח".

בחלוף השנים נרשמו לחובתה של האגדה הזו אי אלו הערות מכתימות. לפתע נזכרו כי הוא היה הנשיא שבימיו התחילה מעורבותה הצבאית של ארה"ב בווייטנאם, שעתידה בימי יורשיו להפוך למלחמה עקובה מדם שתקפד את חייהם של עשרות אלפי אמריקאים צעירים. גם חזות הצעיר והבריא תתברר כלא אמתית, עם חשיפתם של פרטים אודות בריאותו הרופפת, שכל חייו סבל מבעיות גב, זכר לפציעה במלחמת העולם עליהן נוספו בעיות אחרות. והתגלו גם הפרטים העסיסיים על פרשיות האהבים הרבות שניהל קנדי בכל ימי נשיאותו, שאולי התאימו לדימויו כפי שזכור בתודעה הציבורית, אבל בהחלט לא מסתדרים עם האידאל האמריקאי על הנשיא הנאמן והמסור למשפחתו. מסתבר כי גם ג'ון קנדי היה בעל יתרונות וחסרונות ככל האדם.

כאשר מציינים יובל שנים לרציחתו, מדגישים מטבע הדברים את הרגע הטרגי של שלוש היריות ושוב דנים איך זה קרה ומדוע ופחות מדברים על מורשתו כנשיא. תעלומה שלא באה על פתרונה היא כידוע קרקע פורייה לתסריטי קונספירציה מסוגים שונים. על כן התוגה על המת שנרצח בדאלאס היא שעומדת במרכזו של היום הזה. כמובן שגם הטקס בגיטסבורג נערך באווירה של תוגה, אלא שלינקולן הפך אותו לשיר הלל למתים שנפלו בקרב; הוא אמר כי העולם לא ישים לב ולאורך זמן אף ישכח את הדברים שנאמרו בטקס, אבל לעולם יזכור את הנופלים. בעניין זה הוא טעה בגדול וגם זה נרשם לזכותו.

נדירים המקרים בהיסטוריה בה ניתן לזהות קווים מקשרים במרחק של מאה שנים זה מזה. והנה, על אף השוני המהותי בין נאום גטיסבורג של הנשיא אברהם לינקולן ורצח הנשיא ג'ון קנדי, יש יותר מסמליות מקרית בעובדה שלמרות מאה השנים (פחות שלושה ימים...) המפרידים ביניהם, נמצאו קווי דמיון ישירים ועקיפים. אין זה אומר שההיסטוריה חוזרת על עצמה, אלא שכדאי לפעמים לזכור אותה. אחרי הכל, מאה שנים ויותר של הפרדה גזעית למרות המאבקים לביטולה הם שיעור קשה...
 
תמונה ראשית: Lokal_Profil

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל