על הספר: `להיתקל באושר`, מאת: דניאל גילברט

אנחנו לא יכולים לדעת מתי האושר יבוא אלינו, על כן אנחנו 'נתקלים' באושר, כי חסר לנו כושר ניבוי וחיזוי. אנחנו לא יכולים לדעת מתי נהיה מאושרים, לא לוקחים בחשבון שמערכת ההגנה שלנו תגרום לנו להרגיש אחרת דווקא לגבי מקרים יותר קשים – כוחות ההגנה העצמית מתערבים והופכים את הכישלון לנסבל. כמו דבריו של איש חכם שהגיע למסקנה: "רוב חיי פחדתי מדברים שלא קרו".

אין דרך אל האושר, האושר הוא הדרך – אומר הפתגם. ואכן, הספר "להיתקל באושר" אומר שאנחנו לא מסוגלים לתכנן את האושר שלנו, אלא לחוות אותו בדרך מקרית כשיופיע בחיינו.
 
הבעיה היא שהמוח שלנו הוא לא המקור לאושר שלנו – זהו מכשיר שמולעט מגיל צעיר בכל מני איסורים, ששמים מחסומים על הלב שלנו – שהוא מקור האושר והרוח שלנו. המוח הוא האגו שלנו ששואף לשלוט בעולם ואילו הלב הוא הרוח שבאה לכאן כדי לחוות את פלא החיים.
אנרגיה גבוהה תמיד מרימה אנרגיה נמוכה – כך למשל האור לא רק מגרש את החושך – אלא משתלט במקומו והחושך הופך לאור. מכאן, שבסופו של דבר דרך הרוח - דרך ההשראה תנצח, כי היא בעלת אנרגיה רבה יותר. המוח, אף שהינו עצלן, יכול בכוח ההשראה הזה לחולל ניסים ונפלאות.
הספר "להיתקל באושר" יכול לעזור לנו להבין את העובדה שמוחנו הוא מכשיר לא מדויק, שעלול להטעות ולשטות בנו פעמים רבות, כפי שאפרט בדוגמאות מהספר, המובאות להלן.
 
המוח הוא לא מצלמה אלא צייר – הוא לא רואה את העולם בצורה ריאלית אלא אידיאלית. המוח הוא אוטומט המשלים פרטים חסרים, לא הגיוניים, או לא מקובלים עליו מבין הדברים שהוא רואה לתמונה שמקובלת עליו. הוא ממלא חורים שהוא למעשה לא רואה, כמו הנקודה העיוורת שקיימת בעין שלנו, אותה ממלא המוח בפרטים שהוא ממציא, לפי ההיגיון שלו.
 
המוח מצטיין בראיית הדברים שישנם, אך חלש מאוד בראיית הפרטים החסרים. כך, למשל, הבלש שרלוק הולמס, שהצליח במקומות שאחרים נכשלו, שאל את עצמו, בנסותו לפענח פרשיה מסוימת: "מדוע הכלב של הנרצח לא נבח בזמן הפשע?" וכך הצליח להסיק שהפושע היה אדם מוכר לנרצח. בהתרכזו בדברים שהוא רואה בלבד, בלי לחשוב על אלו שחסרים, משול המוח לאותו בלש המחפש את המפתח מתחת לפנס... הוא מקדיש תשומת לב מזערית לדברים הנסתרים מהעין ומתרכז במה שהוא רואה.
העין תתפוס מיד את המשותף לסדרת תמונות שבהן יש אותיות שונות, אבל בכולן יש את האות איקס, למשל, אבל היא בשום אופן לא תצליח לגלות באינסוף סדרות תמונות של כל האלף בית הלועזי, את חסרונה של האות איקס הזאת...
 
אנשים שנשאלו על הדמיון (היש) בין מדינות, מיד אמרו שגרמניה המזרחית והמערבית דומות הכי הרבה אחת לשנייה – אבל מאידך – אנשים שהתבקשו לציין את המדינות הנבדלות (האין) ביניהן ביותר מבין שורת מדינות, כללו גם הפעם את הגרמניות כמדינות השונות הכי הרבה אלו מאלו – כלומר, במבט כללי, למוח קשה מאוד לקלוט את מה שאינו משותף בין המדינות – שאחת מהן הייתה מדינה קומוניסטית והשנייה קפיטליסטית ובמקום זאת מתרכז במה שיש: שמה של המדינה.
כך גם כשהציגו בפני הנבדקים שני מסלולי טיולים: טיול בינוני וטיול מלא אתגרים, בחרו הרוב בטיול האתגרי. אבל כאשר נתנו לנבדקים, שכבר נרשמו לשני סוגי הטיולים הנ"ל, להחליט על איזה טיול הם מוכנים לוותר, העדיפו הרוב לבטל את סוג הטיול הבינוני... כלומר כשנבדקים התרכזו במה שיש בטיול, קל היה להם להחליט על טיול מעניין, אבל כאשר הם היו צריכים להתרכז במה שאין בטיול, הם התקשו להתמודד עם זה, ובחרו בדרך הקלה: הבינונית!
 
הבעיה שהמוח והחושים הם יחידה אחת והמוח לא מצליח לגלות שהחושים משטים בו וגורמים לו להיות בעל כושר שיפוט לקוי. דוגמה בסיפור הקוסם מארץ עוץ, הכול נראה פלאי ומעשי קסמים, עד שמגלים את האיש שמושך מאחורי החוטים ואז פתאום הכול פשוט וברור... קחו לדוגמא את המבחן שבו הוכיחו שהמוח משלים משפטים ולא שם לב שאותיות מסוימות או מילים אפילו לא נאמרו כלל...
 
כך גם לגבי העתיד – המוח לא מסוגל להתנתק מהדמיון השולט בו, הוא שבוי בדברים שהדמיון מראה לו ולא שם לב לפרטים הרבים החסרים בתמונה שהדמיון מעלה – פרטים של חיי יום יום רגילים שמהם המוח נוטה להתעלם... כך נבנה לו עתיד ערטילאי מנותק מהמציאות ולא אפשרי כלל...
 
המשפט "הרגע המאושר בחיי" נשמע לא הגיוני בעליל כשהוא נאמר על ידי נדון למוות. אבל זאת עובדה היסטורית: נדון למוות שהואשם כמארגן מרד עובדים גדול בארה"ב, אמר זאת לפני הוצאתו להורג, כי הרגיש פתאום כאדם חשוב וגיבור לאומי. הבעיה שהמוח שלנו לא מסוגל לקלוט את העובדה הזאת, כי הוא לא טורח להתעמק בפרטים, אלא מגיע למסקנות חפוזות. אנחנו מניחים הנחות בלי לדעת מה שיקרה, כולנו התנסינו בחוויות שהיינו בטוחים שיהיו טראומטיות עבורנו והסתבר שעברנו אותן בקלות, זאת מפני שאנחנו לא יכולים לנבא את הפרטים, אז אנחנו מתרכזים בדברים הגדולים ומסיקים מסקנות בלי שיהיו לנו מספיק נתונים.
 
אנחנו לא יודעים פרטים גם על העבר, שוכחים את הפרטים וזוכרים רק תמצית ובעיקר מה שקרה בסוף – שקובע את הזיכרון כולו.
אנחנו לא יכולים לדעת מתי האושר יבוא אלינו, על כן אנחנו נתקלים באושר, כי חסר לנו כושר ניבוי וחיזוי.
אנחנו לא יכולים לדעת מתי נהיה מאושרים, לא לוקחים בחשבון שמערכת ההגנה שלנו תגרום לנו להרגיש אחרת דווקא לגבי מקרים יותר קשים – כוחות ההגנה העצמית מתערבים והופכים את הכישלון לנסבל. כמו דבריו של איש חכם שהגיע למסקנה: "רוב חיי פחדתי מדברים שלא קרו".
הכי טוב לחזות מה שיקרה לנו על סמך ניסיון של אחרים.

בקיצור, בגלל שהמוח פועל כמו מכונה שתוכנתה מראש, על ידי אמונותינו ומחשבותינו אנחנו יכולים לשלוט במציאות ולהפוך אותה לטובה יותר, לא בכוח המוח עצמו, אלא על ידי כך שנסגל לנו מהלך רוחני' חיובי ואופטימי וכך נהפוך את חיינו לטובים יותר!
 

תמונה ראשית: musicisentropy


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל