ילדים קטנים, שמחה גדולה – שני סיפורי ילדים הומוריסטיים

"איזה יופי היה לכם!" פולט הילד שלי מלא קנאה, כמתריס נגדי על גורלו המר להיות ילד של הזמן החדש. אני יושב מולו ואיני מבין על מה הוא מדבר. זה עתה סיפרתי לו שבזמני היינו רואים סרט פעם-פעמיים בשבוע ולא היו לנו את כל ערוצי הטלוויזיה, הווידאו והמחשב – ובכלל לא היה לנו מכשיר טלוויזיה או מחשב וגם הרדיו שלנו לא ידע אז ללכת (לא היה ווקמן!)

איזה יופי היה לכם!

"איזה יופי היה לכם!" פולט הילד שלי מלא קנאה, כמתריס נגדי על גורלו המר להיות ילד של הזמן החדש.
אני יושב מולו ואיני מבין על מה הוא מדבר. זה עתה סיפרתי לו שבזמני היינו רואים סרט פעם-פעמיים בשבוע ולא היו לנו את כל ערוצי הטלוויזיה, הווידאו והמחשב – ובכלל לא היה לנו מכשיר טלוויזיה או מחשב וגם הרדיו שלנו לא ידע אז ללכת (לא היה ווקמן!)
אבל הוא בשלו – "איזה יופי היה לכם! ואיזה באסה לנו שהיום אנחנו הולכים לסרט בקושי פעם בשבועיים-שלוש!"
לך תסביר לילד (עכשיו אני מבין למה קוראים ליצורים האלו ילדים) הזה, המוקף בערוצי כבלים מכל הגוונים ובמחשבים עתירי אינטרנט, שהיום הולכים כל כך מעט לסרט, מפני שהיום אפשר לראות כמויות עצומות של סרטים בכבלים ובספריות הווידיאו.
ואני מסתכל על הילד שלי הצהוב ממש מקנאה, כאשר אני מספר לו שבזמני לא היו לנו סרטים מצוירים שמרצדים מולך על מסכי הטלוויזיה כמו חיים, כמעט כל שעות היממה – אך הוא בשלו – "כן, כן, איזה תענוג היה לכם – בזמנך היית קורא בחוברות המצוירות על פופאי ושאר חבריו! והיום כל חוברת מצוירת שאני קונה עולה לי תקציב דמי כיס של שבוע!"
כן, כך הילד שלי, שנולד לתוך עולם שאנו רק חלמנו עליו ושעמלנו כה רבות לבנות ולפתח אותו, כך הוא מקנא בי על ילדותי העלובה. עיניו נוצצות מקנאה על שאין צדק בעולם היום, שבזמני היו לי את כל אלה והיום הוא צריך להסתפק בתמונות על מסך הטלוויזיה, שאינו יכול למשש את גיבוריו ולקחת אותן לכל מקום בחוברות.
ואני חשבתי לתומי שחלומות הילדות שלנו קמו לתחייה והיו למציאות – בימינו אלו האלקטרוניים. תארו לעצמכם כיצד הבן של האדם מתקופת האבן, קינא באביו שהיה קורא ספרים על אבנים ולא היה צריך להתענות בדפדוף מייגע בין דפי ספרי נייר... איזה תענוג, איזה תענוג – לגלגל אבנים ענקיות מצד לצד במקום להפוך דפים משעממים. הרי גם ספרי הלימוד היו אז כמשחק!
ואז החלטתי לנצור את לשוני, לא לספר לבני על הימים הראשונים שלי בארץ, כיצד הגעתי לאילת, עיר של חולות לוהטים ומדבר החודר על לפתח הבית, של שעמום נוראי מבוקר עד ערב, שהתענוג היחיד שלנו כילדים היה לאסוף קופסאות של סיגריות ולשחק בגולות בתוך גומחות של חול. והרי הוא עוד עלול להתנפל עליי (כמה זמן יכול ילד להחזיק קנאה בוערת בבטן?) בחמת זעם ולצרוח – "חולות לוהטים – היו לכם חולות! אנחנו היום צריכים לנסוע שעות בשבתות כדי לראות קצת חול ושממה! וכל הפוסטרים החלקים והמגעילים האלו הרי לא שווים כלום – לעומת הקרטונים הטבעיים, המחוספסים והממשיים שהיו לכם..."
תסלחו לי, אבל אני חושב שילדי הדור שלנו קצת לא מאופסים, אולי בכלל התחילו לייצר אותם במחשב ואיש עדיין לא ידוע מזה...
 

לא על השכל לבדו – יומנו של גאון

היום נולדתי, שלושה שבועות מוקדם יותר (הצלחתי לפרוץ לי דרך מהצינוק בו הייתי נתון, בעזרת הפעלת כל מיני טריקים).
המיילד האידיוט תפס אותי מהידיים במקום מהרגליים כמו שצריך, חשבתי שגילה משהו, אבל כשהניחני ליד אמי, נרגעתי וחדלתי לצעוק.
בקשתי מיד מדריך לעולם החדש שבו נכנסתי, הרגשתי בבירור, שכדור הארץ מסתובב כל הזמן, אך לא ידעתי אם גילו זאת כבר.
הרופא שאל את אמי איך היא מרגישה, הסתכלתי עליו בבוז, מדוע אין שואלים את התינוקות את זה, הרי הם היו בפנים ויודעים. למרות חיוכה המאושר של אמי, לא בטחתי בה ביותר ובקשתי שיספקו לי מיד עורך דין, כדי לוודא אם לידתי היא חוקית ואני שווה זכויות.
הרופא קיבל שוק זמני, יצא לחפש פסיכיאטר ואילו אמי לא ידעה אם לצרוח או לשמוח. בקשתי מהפסיכיאטר, שחזר עם הרופא כדי לשכנעו שאני לא מדבר, ספר פסיכולוגיה, כדי לתת לאמי עצות בקשר לחינוכי וכך למנוע מעצמי בעיות מהן סובלים רוב הילדים הרשלניים, שאינם דואגים לכך במועד. הפסיכיאטר הרגיעני באמרו שאינו מדבר אידיש (?!) ויצא עם הרופא כדי לחפש אדם נורמלי.
אה שלום, זה אתם ובכן חלפו עשרים שנה מאז אותו "מאורע משמח" ואני עתה מדען מצליח בכור אטומי כמובן לא בארץ וכמובן אינני מייצר אטום אלא מוכר אותו לסוכנים זרים תמורת כסף זר. החלטתי לא להגזים בזה, לא רוצה להרוס את העולם ובייחוד לא את עצמי, כי הפשע לא משתלם. שלמתי יותר מדי שוחד כבר לעובדי הכור והמשטרה. שמתי לב שיותר מדי מלחמות מתנהלות כבר בעולם ומקווה על ידי עבודתי להקטין אותן לפחות במספר.
אני רוצה בעצם לחדול מהעסק הזה ולהמציא שיטה לזיוף כסף, אבל אין לי כסף לקנות מכשירים והציוד לכך. זו דוגמא קלאסית לאי צדק השורר בעולם. נוסף לכל הצרות, גיליתי עלי אתמול קרינה רדיואקטיבית, באמת עוד מעט אני הולך להתפוצץ. שני אנשים ששילמתי להם אתמול שוחד חזרו אלי ודרשו תוספת יוקר. אשתי גם מטרטרת לי שאני הורס את הבית עם הפצצות שלי וקוראת לי "חכם גדול", כאילו שזו הייתה מחלה תורשתית.
בסופו של דבר, אין חיי מתנהלים באופן שפיר ואני חושב שבשבוע הבא אגמור עם בעיותיי, אבצע ניתוח של הסרת הגאוניות שדבקה בי, אבל זה כמובן באם המשטרה לא תגלה אותי בינתיים, איך אמרים: חכמים היזהרו במעשיכם!
 
תמונה ראשית: 4getfoo

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל