"זה הוא, זה הוא האשם, הכל בגללו/ה..." אמירות כגון אלה מוכרות לך?

דבריי הבאים נשענים על ניסיוני כיועצת, מאבחנת ומטפלת בבני נוער, בצעירים ומבוגרים בני גילאים שונים, בצעירים וצעירות המחפשים זוגיות ובזוגות נשואים, במטרה להבין את הרקע והסיבות האפשריים להבעות מילים או ביטויים כגון אלה והם סממן למשהו הסמוי מן האוזן או מן העין... נמצא שאפשר גם אחרת.

אפשר גם אחרת...

לא אחת נשמע סביבנו אמירות המלוות בהבעות שפת גוף כמו: "אוף, אין לי כוח. זה הוא האשם, הכל בגללו/ה" וכד'.
האם הן מוכרת גם לך? אולי שמעת כזאת מפי ילדיך? או אולי ממך עצמך או מאשתך/בעלך?
 
אביא לפניכם כאן את דבריי, הנשענים על ניסיוני כיועצת, מאבחנת ומטפלת בבני נוער, בצעירים ומבוגרים בני גילאים שונים, בצעירים וצעירות המחפשים זוגיות ובזוגות נשואים, במטרה להבין את הרקע והסיבות האפשריים להבעות מילים או ביטויים כגון אלה והם סממן למשהו הסמוי מן האוזן או מן העין...
נתחיל בשאלות על פי חמישה "ממים" :
מי אומר זאת? מה הוא אומר? מתי? איפה? (מקום) מדוע?
 
1. מי אומר?
שומעים זאת מפי בני גילאים שונים, ילד, מתבגר, צעיר, מבוגר, בן, תלמיד, חבר קרוב, בעל או אשה.
 
2. מה הוא אומר?
"אוף", "אין לי כח", "אין לי חשק", "לא בא לי", "אחר כך", וכד'.
 
3. מתי?
יכול להישמע בכל שעות היום בכל זמן ובכל גיל ובכל דרגת קושי או אתגר העומדים לפניו. קושי שיכול להיות סובייקטיבי בהחלט.

4. מקום/איפה זה נשמע?
זה תלוי באומר ובגילו. זה יכול להיות בין בני זוג על מטלות בית, על זוגיות בחדר מיטות, על ענייני חינוך והורות, בעבודה, בזמן בילוי. אצל ילדים זה יכול להיות בענייני לימודים וביה"ס, או בנושאים חברתיים הדורשים יותר עומס רגשי...

5. מדוע?
כאשר משהו לא מסתדר, תקוע, קשה, לא הולך כפי שמצפים, הנטייה היא לברוח למחוזות של מעין עצלות, דחיינות, האשמה, ביטול עצמי, חוסר אנרגיה או חוסר מוטיבציה.

 
מה לא מסתדר? ולמה לא מסתדר?
כאן יש מקום לבדיקה ולאבחון, לפיתוח המודעות שלי לעצמי ולסביבתי.
כאן המקום לבדוק עד כמה יש לי מיקוד שליטה פנימי או נטייה למיקוד שליטה חיצוני.
כלומר, עד כמה אני עושה חשבון נפש עם עצמי ורוצה למצוא באמת למה אין לי כוח, או אני בלא מודע נוטה להאמין שהאשמה היא בחוץ, באחר, בסביבה שמחוצה לי (בן זוג, מורה, החומר הרב שעלי ללמוד, השעה הלא נוחה, ועוד כהנה אמתלאות).
 
האמנם מדובר בכוח פיזי? או אולי זה בעצם כוח נפשי שגורם לי "להתעצל". ומה גורם לי ל"אין אונות" רגשית ונפשית? אולי הכשלונות שהיו לי בעבר? אולי האנשים שאיתם היו לי כשלים מסויימים? למה אני נוטה לדחות את מה שמוטל עלי לעשות?
נחשוב רגע על תלמיד הנשמע אומר ביטויים שכאלה אם זה בכיתה, או בבית, או לפני בחינה , או לקראת הכנת ש.ב. וכד', או נתייחס לאשה נשואה שהיא גם אמא לילדים, אשר לפניה מטלות בית מגוונות אחרי שסיימה יום עבודה, והנה בעלה חוזר מיום עבודה וגם הוא משמיע ביטויים שכאלה...
חשוב שנשאל את עצמנו: האם יש בנמצא ילד או כל תלמיד או כל מבוגר (אשה-אם, או אשה עובדת, או בעל עובד, או זוג נשוי) שלא רוצה להצליח?

 
מתוך ניסיוני כיועצת לזוגיות ולנישואין טובים יותר, כמאבחנת תפקודי למידה ומומחית להפרעות קשב וריכוז מזה שנים ארוכות וטובות, ויועצת בבתי ספר לחינוך רגיל וחינוך מיוחד, אומר מפורשות : לא! אין דבר כזה.
כל ילד וכל אדם צעיר או מבוגר, וכל זוג רוצה להצליח, להרגיש טוב מאד עם עצמו, ולא להתעצל להשיג את מטרתו.
אלא מה? ברקע יש חוויות מתסכלות, תחושה של אי הצלחה מסיבות שלא מודעים להם (עדיין...), תחושת עומס, אי הצלחה, מתח, כשלון חוזר ונשנה, ואט אט עם חוויות שליליות שכאלה, הוא בונה לעצמו תדמית שלילית וביטול עצמי.
לשם הישרדות, הוא מתגונן והרי ההגנה הטובה ביותר היא התקפה והאשמה תוך מיקוד שליטה חיצוני – האשמה היא בחוץ למה שקורה לי, לכשלונות שלי, לאי ההצלחות שלי, לחוויות השליליות שלי... או חוסר מוטיבציה להתמודד, תחושת עייפות אין לי כוח... זו עייפות נפשית, זה פחד מכשלון, חשש מהתמודדות עם משהו שבעיניו אין לו סיכוי. התלמיד עם מטלות לימוד שקשות לו בגלל פערים לימודיים או הפרעות קשב וריכוז חבויות שאינן באות לידי ביטוי בהתנהגות (ADD) ועדיין אינו מודע לכך – לא עבר אבחון, בני הזוג שאחד מהם לא מצליח להגיע לסיפוקו – אז בשביל מה ינסה? האמא שמרגישה לבד עם מטלות הבית והעבודה ועוד כהנה מקרים ודוגמאות.

אז מה עושים? עושים!
לא משנה במי מדובר, אם זה הילד שלך, או התלמיד שלך, או האשה או הבעל או כל אחד אחר, בסיטואציה בו נשמעות אמירות שכאלה, חשוב להגיע לתובנות עצמיות למה זה קורה לי? למה "אין לי כוח..."?
 
הנה אחד הטיפים שיביאו לתובנה שאפשר גם אחרת:
תקשורת בינאישית בהישמע אמירות שכאלה ("אוף", "אין לי כוח", "משעמם", "אני לבד" וכד') תפעל על פי 5 הממ"ים הנ"ל:
מדוע? תחשוב מדוע אתה רוצה פגישה/שיחה עם משמיע דברים זה (יכול להיות אחר או אתה עצמך).
עם מי? תחליט עם מי אתה רוצה שיחה (זה בהחלט יכול אתה - בינך לבין עצמך... או עם איש מקצוע).
מתי? שיחה בזמן מתאים לשני הצדדים...
מקום? על כוס קפה או גלידה - תלוי בגיל.
מה? בירור ביני לבין עצמי או ביני לבין בן שיחי (ורצוי בעל מקצוע) על: למה זה קורה לי (לו, לה), מה יש בי שגורם לי "להתעצל", לכעוס, לוותר לעצמי, ובמקרים מסויימים לא לאהוב את עצמי? האם אני באמת רוצה לדעת מה קורה איתי? אולי עליי לערוך בדיקה עצמית ובירור עצמי לגבי אותם חוויות אי הצלחה חוזרות ונשנות שגורמות לי להתעייף ולומר הרבה "אין לי כוח..."? אולי אגש לאבחון הפרעות קשב וריכוז בין אם אני תלמיד או מבוגר? אולי ממשיכים לדרוך על יבלות אצלי שאני עצמי לא מכיר אותן ואולי לא רציתי עד כה להכיר אותן? אני מחליט שאני רוצה להכיר את עצמי טוב יותר. אני רוצה לצאת מ"מיקוד שליטה החיצוני" הרב שלי, ולבדוק עצמי גם דרך "מיקוד שליטה פנימי" שלי ואור חג החנוכה היפה יאיר גם עלי.
 
טיפים נוספים יבואו בהמשך.
אשמח לקבל משובים וגם לייקים... לקראת ההמשך.
 
תמונה ראשית: Ari Helminen
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל