מהו הנמשל של "משל המרכבה"

צופני המשל נפתחים להם להנאתם, לאט לאט. ומעוררים אצלנו - הקוראים - לא מעט התנגדויות. "מי אמר"? "מה פתאום"? "מאיפה היא ממציאה את זה"? בעצם כל משל ונמשל באו כדי להפעיל את גלגלי המוח, לשמור עליו ערני ולא לתת לו להתנוון. מבטיחה לכם שזה מהנה מאוד כשהמוח צלול וערני, אפילו אם יש לי התנגדות למה שנאמר. אז שתהיה לכם קריאה מהנה ואפשרו לגלגלי המוח שלכם להתג

מהו הנמשל של משל המרכבה

כפי שהבטחתי לכם אתמול – היום אני ממשיכה את משל המרכבה ופותחת לפניכם שלושה נושאים, הקשורים זה בזה:
1. מי הם גיבורי הסיפור? על מה, בעצם, מדובר כאן?
2. מדוע המצב התדרדר עד כדי חוסר תפקוד, כמעט מלא, של הגיבורים?
3. ובהזדמנות זו אתייחס פעם נוספת, גם לסיפורים – "המלכה והמשרתת" ו "גרגר האפונה"

אז – מי הם – באמת - גיבורי הסיפור?

המרכבה = הגוף של בן האדם.
הסוסים = הרגשות שלו.
הרכב = השכל.
בעל הבית = אני.

מניסיוני הקצר בתגובות קוראים אני כבר מרגישה את רחש מחשבותיכם שנעות מ – "איזה רעיון מעניין" דרך "איפה ממציאים רעיונות כאלה"
ועד "מה היא מבלבלת את המוח" ו – "איזה שטויות".

ובכל זאת אני ממליצה לכם – לרגע – לוותר על התגובה הראשונה. בדרך כלל התגובות המידיות שלנו הן ההתניות שמכתיבות את חיינו מבלי לתת אפשרות להתקרב למה שאנחנו חושבים באמת. בפנים. במקומות שאנחנו לא מגלים לאף אחד.
הסיפורים האלה – במדור הזה מכוונים לשם. למקום הסודי שבתוכי, שלפעמים אני לא מגלה אותו אפילו לעצמי.

ועכשיו אמשיך בפיתוח הרעיון של הנמשל:
כשהדברים מתנהלים כסדרם:
בעל הבית = אני – כפי נולדתי לחיים האלה – ערנית לגמרי. יודעת למה באתי הנה, זוכרת את המטרה שלשמה באתי, ומוכנה ללמוד, להתפתח ולהתקדם לשם כך. אני בקשר טוב וידידותי עם הגוף, הרגש והשכל, שהם הכלים שעומדים לרשותי, כאן ועכשיו עלי אדמות. ואני מפתחת אותם ומפעילה אותם, כדי לבצע את הפעולות שיאפשרו לי לעזור לעצמי ולאחרים, בעזרת האינטליגנציה שאתה באתי.

הרכב = השכל – פתוח, סקרן, קשוב לבעל הבית. מבין את השפה שהוא מדבר, לומד ממנו ומבצע, כמיטב יכולתו, את המטלות שבעל הבית מטיל עליו.
מטפל, מטפח, מבריש, מנקה, ומאכיל את הסוסים במיטב האוכל ומשגיח שיהיו ערניים לכל הוראה לצאת לדרך. מנקה ומתקן את המרכבה ודואג שתהיה במיטבה ותעמוד לרשות בעל הבית בכל רגע שירצה לזוז.
וכשהמרכבה יוצאת לדרך אוהב השכל שיושב על מושבו למעלה, ליהנות מהנופים, שעליהם כבר למד לפני הנסיעה, לחוש את מגע הרוח על עורו ואת ריח הצמחים מדגדג בנחיריו ולשיר שירי נשמה הבאים ממעמקי לבו.

הסוסים = הרגשות המטופחים והמטופלים, אוהבים את מגע ידי הרכב, ערים להכוונתו ומצייתים להוראותיו.

והמרכבה = הגוף קורנת למרחקים. מבהיקה בניקיונה. מרהיבה עין בצבעיה ומתגלגלת לה בנחת בדרכים לכל מקום אליו אני רוצה להגיע להגיע.

איזה כייף!!!!!!!!!!!!!!!!

ומה המצב היום?

אני – ישנה. שכחתי לגמרי למה באתי הנה. אין לי שום קשר עם המטרה שבגללה אני כאן. מי שבאמת מוביל אותי עכשיו זה השכל.

השכל – למד את כל מה שהוא יודע מהסביבה והתרבות שבתוכה הוא חי. אני ישנה ולכן אנשים אחרים למדו אותו. והוא מעביר את ימיו בהתאם ללימוד הזה. מכיוון שאני לא משגיחה עליו – הוא ניתן להשפעות שונות ומבלה את זמנו בחיפוש אחרי הנאות. אין לו זמן לדאוג למזון טוב לרגשות ובוודאי שאינו מטפח אותם. הוא לא יודע איך. ואותו דבר גם בקשר לגוף.

הרגשות – כפי שנאמר קודם – השכל אמור לטפח את הרגשות ולדאוג להם למזון טוב. אבל כשאני לא נמצאת – השכל עסוק בעצמו ואין לו מושג למה הרגשות זקוקים.

הגוף – גם הוא – באין אני שינהל אותו והוא זקוק לטיפול – השכל הולך ומביא כל מיני עצות מכל מיני גורמים מבחוץ, מה שלא תמיד מתאים לגוף הזה.

אני רואה שגם היום לא אגמור את הנושאים שהבטחתי לפתוח בפניכם.
אז – כמובן – אמשיך מחר....
להתראות
 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל