וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן.(בראשית, לז,א) פרפראות לחוכמה לפסוק הפותח בפרשת השבוע "ו

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן.(בראשית, לז,א) פרפראות לחוכמה לפסוק הפותח בפרשת השבוע "וישב" דוגמאות מפרשת "וישב", המוכיחות שוב כי ציטוטי הפסוקים מהתנ"ך במדרש רבה ע"י רבנן, מכוונים לפרשנות בדרך הרמז מתוך ה"פרד"ס".

וישב יעקב (לז,א)
ביקש יעקב אבינו לישב בשלוה בעוה"ז נזדווג לו שטנו של יוסף. הה"ד "וישב יעקב" דכתיב (איוב ג,כו) " לֹא שָׁלַוְתִּי, וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא-נָחְתִּי; וַיָּבֹא רֹגֶז. ".
"לא שלותי" - מעשו. "ולא שקטתי" - מלבן. "ולא נחתי" - מדינה.
"ויבא רגז" - בא עלי רגזו של יוסף (בר' רבה פ"ד,א) (ראה גם בזוה"ק קע"ט דברי רשב"י).
הן המדרש והן הזוהר מיחסים דבריהם למלה הפותחת בפרק "וישב", הגלום בה צערו של יעקב.
כאמור (סנהדרין קו,א) "כל מקום שנאמר "וישב" אינו אלא לשון צער" וגו' וצער יעקב, עפ"י המדרש, נגרם ע"י יוסף, דינה, עשו, לבן. ועל דרך הרמז בשמותיהם רמוזה המלה "וישב", באופן הבא: קח כל אות שניה משמותיהם, לאמור:
מיוסף - ו'. מדינה - י'. מעשו - ש'. מלבן - ב'. יעלה יחד "וישב", שסיבתם צערו של יעקב.

ד"א. הן המדרש והן הזוהר סומכים דבריהם על הכתוב (איוב ג,כד) "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז" בגימ' 2367, שהוא גימ' לפסוק "וישב יעקב בארץ מגורי וגו' בארץ כנען" (גימ' 1561 - עה"ת) והיתרה בין שני הפסוקים – 806, שהוא מניין גימ' "וישב" (במלוי" (ואו.יוד.שין.בית). על כן אמרו רז"ל, כל מקום שנאמר "וישב" אינו אלא לשון צער 1990. ע"כ.

ד.א. ביקש יעקב לישב בשלוה וגו'. בא אעליו רגזו של יוסף (ראה דרשה לעיל). ובפרשה סמך תלדות יעקב ליוסף, שהוא סיבת רוגזו של יעקב.
דכתיב "יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן" בגימ' 2375 (ע"ה) שהוא גימ' לפסוק (באיוב ג,כד) המובא במדרש לעיל "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז" גימ' 2375 (כולל תיבות). ע"כ

וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו'. אלה תולדות יעקב. יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' (לז,א-ב)
סמך אלופי עשו (ס"פ וישלח) ל"וישב יעקב", פירט תולדות יעקב: מיצחק - "מגורי אביו" וקשרם ליוסף - "אלה תלדות יעקב יוסף"... וגו'
אומר המדרש (ב"ר פ"ד ג) (ראה גם רש"י) מה כתיב למעלה מן הענין ואלה המלכים (אלופי עשו), וכתיב הכא "וישב יעקב" וגו'. כיון שראה יעקב אבינו עשו ואלופיו, נתיירא מהם וישב לו ביניהם. ועל דרך המשל לאותו הפשתני, נכנסו גמליו טעונים פשתן. הפחמי תמה אנה יכנס כל הפשתן. היה פיקח אחד משיב לו: נצוץ אחד יוצא מהמפוח שלך ששורף את כולו (רש"י).
כך כיון שראה יעקב אבינו עשו ואלופיו נתיירא. א"ל הקב"ה מאלו אתה מתיירא! גץ אחד משלך וגץ אחד מבנך ואתם שורפים אותם כולם. הה"ד (עובדיה א' הפטרת וישלח) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש.
ועל דרך הרמז בס"ד נמצא כי "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען" בגימ' 1554, שהוא גימ' (עובדיה א) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה" בגימ' 1537 ויתרת הפסוקים: 17, מרמזת לבן "יוסף" שהוא בן 17 שנה ומביתו עתידה לצאת הלהבה שתשרוף את קש בית עשו.

ד.א. אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה בגימ' 2569 (ע"ה) שהיא גימ' (עובדיה א): "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" גימ' 2761 ויתרת הפסקים 208 לרמוז לך על "יצחק" שאמרנו לעיל. סמך מגורי אביו ליוסף וכו' ורמז לכתוב (ברא' כא,יב) "כי ביצחק יקרא לך זרע" וכוונת הכתוב: יצחק - יעקב - יוסף (ליודעי ח"ן: ביצחק כלולים שמונה הויות (גימ' 208), ביעקב כלולים שבע הויות (גימ' 182), ביוסף כלולים שש הויות (גימ' 156), ביחד כ"א הויות (גימ' 546), בחינת "תקו"ם" (גימ' יצחק, יעקב, יוסף-546) דכתיב "תקום תרחם ציון כי עת לחננה" וגו'.
וברמז נוסף, "תקום" גימ' 546=ישראל (ע"ה).
שבת שלום


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל