באיזו דרך אני בוחרת? המשך הנמשל של המרכבה

תמיד עומדות בפני לפחות שתי אפשרויות, לפחות. את העובדה הזאת אני לא יכולה לשנות. אבל באיזו אפשרות לבחור? כאן זכות הבחירה היא שלי.במילים אחרות - זאת עובדה שאני חייבת להיות תחת איזו שהיא השפעה. זה לא ניתן לשיקול דעתי. אבל תחת איזו השפעה כדאי לי להיות - נתון כולו לבחירתי.מאחלת לכולנו שנדע לבחור את ההשפעה הנכונה לנו, לעזרה לאחרים ולהבאת השלום.

 

ואם כך – מה באמת קרה וקורה? מדוע המצב מתדרדר עד כדי חוסר תפקוד, כמעט מלא, של הגיבורים? מדוע אני נרדמתי? מה השתבש בדרך?

כל תשובה לשאלות אלה, שעולה בדעתכם היא נכונה. אני – אישית – שמעתי הרבה תשובות ואשמח אם תביאו לכאן את המחשבה שלכם. האמת מכילה את כולנו. היא מאחדת בתוכה את כל הניגודים. ושם עלינו רק ללמוד לשתף פעולה בין הניגודים האלה – ואז יבוא השלום = שלם.

בינתיים אביא בפניכם את כיוון המחשבה שמדבר, כרגע, אלי.

אני = המלכה = הנשמה, שבאה ממקומות עליונים = הנני חומר עדין מאוד, אינטליגנטי, בעל תפקיד, שלקחתי על עצמי, כאחת מהמטרות, לחיי כאן, עלי אדמות - להיכנס לחומר דחוס מאוד. כבד מאוד, שעשוי מהחומרים של האדמה = הגוף, ולאוורר אותו, ולפתח אותו, ולהביא אותו לרמת האינטליגנציה הגבוהה, שממנה באתי.
זה תפקיד לא פשוט. כי החומר של הגוף ושל הסביבה של הגוף, יש לו צרכים משלו ואי אפשר לעסוק בהתפתחות ובאינטליגנציה – עד שלא מספקים את הצרכים הבסיסיים של החומר הזה......

וכאן נתקענו. הצרכים האלה של החומר מגנטו אותנו אליהם. תפסו את כל מרווח תשומת הלב שלנו, שכחנו לשם מה באנו הנה והפכנו עבדים לחומר.
אנחנו אוספים וצוברים עוד ועוד חומר, שאת רוב רובו אנחנו בכלל לא צריכים. הצרכים האמיתיים של הגוף שלנו ושל סביבתו הם לא גדולים. אפשר לספק אותם בקלות מרובה. אבל הפכנו אותם למטרת חיינו. שמנו לנו כדרך חיים – לצבור. כמה שיש לי יותר – סימן שאני מאושר.....

ובעל הבית = המלכה = הנשמה = אני – אין לי מה לעשות בצורת חיים כזאת – ולכן נרדמתי. ואני ישנה.
ואז מתחיל גרגר האפונה להציק......
כאן עומדות בפני שתי אפשרויות:
1. להוסיף ולצבור, להוסיף ולאכול, להוסיף ולמלא את החלל שמרגישים בעוד חומר ובעוד חומר ובעוד..... אבל גרגר האפונה לא מרוצה וממשיך להציק.....
2. להתעורר. לאפשר לי = בעל הבית להתעורר.
אם אבחר באפשרות הראשונה – חיי יימשכו כמקודם.
אם אבחר באפשרות השנייה – ואתעורר......
אזכר בכל מה ששכחתי – למה באתי הנה.... מה באמת אני צריכה לעשות כאן.... מה הסיבה שאין שלום בין בני האדם.... מה חסר כאן?.... איך אפשר להביא שלום.....איך ואיפה לומדים את זה?..........
ואז אדע באיזו דרך עלי ללכת, אזכור מהן ההוראות שעלי לתת לרכב = השכל, מהו הטיפוח והמזון שהסוסים = הרגשות, צריכים לקבל – ואדאג שיקבלו, אבין מהו הטיפול שהמרכבה = הגוף, אמורה לעבור.
וכך אתנהל לי בדרכי החיים עם מטרה ברורה לעזור לבני האדם לגלות את האמת ולהביא את השלום.
זהו להפעם.

בפעמים הבאות אביא סיפורים יותר קלים וקצת יותר מאוחר אפתח מחדש את נושא השלום.
ובינתיים המשך יום נפלא,  שלום ולהתראות.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל