מזנון קניתי, אתה קולט? מזנון

מי לכל השדים והרוחות לימד אותנו להתנהל בחיים הללו. מי מנווט אותנו ובאיזה קונספציה אנחנו שבויים?

נותנים לך? לא תיקח?

"בדמי הקליטה, מזנון קניתי, אתה קולט? מזנון.
אפילו לא מיטה."
אמרה לי תוך שהיא מוחה דמעה.
"כשבאנו לארץ אף אחד לא סיפר לנו שום דבר.
הבנקים נתנו לנו מסגרת וצ'קים וכרטיסי אשראי.
כשהייתה לנו בעיה נתנו לנו מסגרת גדולה יותר.
ועודדו אותנו לשלם בויזה בתשלומים.
אף אחד לא סיפר שתשלומים זה יותר יקר.
הפקיד בבנק לא סיפר לנו שעדיף לקחת הלוואה.
מה ידענו?
מה שנתנו לנו לקחנו.
 

אז מה יש לי?

עכשיו תסתכל עלי ...
אני כבר בת 44, בגילי כבר היה צריך להיות לי בונדה קטנה
מה יש לי בכיס?
גורנישט!!!
דירה קטנה בשכירות.
אבא שלי נפטר לפני שנתיים ואני לא יכולתי לסוע לקבר.
סה"כ אני רוצה שיהיה לי ח-ן בנק כדי שנוכל לעבוד נורמלי
לחיות."
 

מי יעזור לי?

הסתכלתי עליה,
אישה קטנה בשנות ה-40.
מתחת לחספוס של קשיי החיים ניתן לראות את היופי הדהוי.
הגיעה אלי דרך לשכת עוה"ד כתיק פרו-בונו.
הקשבתי לכל מילה שאמרה.
והיא המשיכה
"לכולם פה יש עזרה,
גם העולים באו במשפחות
אז אחד הלך לעבוד, אחד הלך לאולפן, בבושקה שמרה על הילדים,
אח"כ התחלפו, מי שעבד הלך לאולפן, מי שלמד הלך לעבוד
גרו כמה משפחות בדירה אחת...
תפסו תנופה לחיים
אבל אני באתי פה לבד על בעלי והילד
היינו חייבים לעבוד, אפילו לאולפן לא הלכתי.
והבנקים ... אתם רוצים? תיקחו
מישהו הסביר לנו על ריביות?
מישהו הסביר שעדיף הלוואה על אוברדרפט?
תעשה טובה תעזור לי."
 

מה פה קורה פה?

חשבתי רבות על מה שסיפרה לי.
היא לא לבד במלכודת
הבנק נותן לך מסגרת,
הלוואה לכסות את המינוס,
מינוס לכסות את ההלוואה,
דוחים תשלומים ומשלמים בכרטיס אשראי,
הלוואת גישור,
הלוואת בלון
ובסוף הכל מתפוצץ לך בפרצוף.
אז מי שבא עם גב, עם משפחה, מתגלגל בין מינוס להלוואה, מהלוואה למפרעה ע"ח המשכורת.
אמא תשמור עלי הילד, הגיסה תקח אותו לחוג ואתה תמשיך לעבוד שעות נוספות כדי לשלם את כל זה.
תרבות הצרכנות הוציאה אותנו מפרופורציה,
בכסף שאין לנו,
אנחנו קונים דברים שאנו לא צריכים,
כדי להרשים אנשים שאנחנו לא אוהבים.

עולם של ריקנות, בו אנחנו בוכים שאין לנו, שהמצב קשה ואז אנחנו טסים לחופשה בחו"ל ומנחמים את הילדים במתנות בשווי של משכורת חודשית.
 

פני הדברים?!

הריבית על המסגרת גבוהה מריבית על הלוואה,
הריבית בכרטיס אשראי גבוהה גם היא
ותשלומים זאת עבודה בעיניים.
למה?
נניח שאתה קונה בסופר כל חודש ב-3,000 ₪ ואתה פורס את זה ב-3 תשלומים.
בחודש הראשון אתה משלם 1,000 ₪
בחודש השני אתה משלם 2,000 ₪
בחודש השלישי אתה כבר משלם 3,000 ₪

אז מה עשית?
כל חודש שילמת 3,000 ₪ (+ריבית של אשראי)
איך שרים הגששים?
"עובדים עלינו ישר בעיניים,
עובדים עלינו בפנים ואנחנו עוד קונים ..."
 

בדרך אל האושר?

אז מה עושים???
חיים עם מה שיש.
אם אין אז לא קונים
זה נשמע משימה בלתי אפשרית
אנחנו תקועים מנטלית עם כרטיס אשראי ויכולת לקנות בכסף שעוד לא הרווחנו.

אבל מנסיון, זה עובד
באים לסופר עם הסכום, במזומן, שהקצנו לקניות ורק איתו
קודם שמים על המסוע את המצרכים החיונים ואז עוברים למותרות.
כשהקופה מראה שהגענו לסכום ... עוצרים (ממילא אין לנו יותר כסף).

הילד רוצה צעצוע?
כמה צעצועים יש לו בארון שהוא לא שיחק איתם?
רוצה צעצוע? שיחסוך מדמי הכיס
לפחות ניתן לו את השעור שאנחנו לא קיבלנו (או לא הפנמנו)

לחיות עם מה שיש...
צעד אחר צעד...
מחושך אל אור...
חוזרים לשפיות...
חוזרים לחיות!

 
תמונה ראשית: suphakit73

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל