הַחֶבְרָה תִּהְיֶה בְּרִיאָה, זוֹ אֵינָהּ נְבוּאָה אֲבָל זוֹ כְּמִיהָה.

הוּא כָּל כָּךְ מִסְכֵּן וְדַק הוּא בְּסַךְ הַכֹּל חַיְדַּק,

"בשלח" שבת שירה / לדורות היא נמסרה

סִפֵּר לִי חֲבֵרִי לִקְרַאת סוֹף הַשָּׁנָה / עַל שִׂיחָהּ שֶׁנִּהֵל וְזוֹ לְשׁוֹנָהּ :

"...וְרָאִיתִי אֶת עַצְמִי עוֹמֵד, עִם אַחַי הַלְּוִיִּים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ".

כָּךְ הָיָה וְזֶה אֲמִתִּי / שׁוּם מִלָּה לֹא בָּדִיתִי.

שַׂר אֲנִי לָהּ / שָׁרָה הִיא לִי,

קֹרַח לֹא דּוֹרֵשׁ אֱמוּנָה / וְכוֹחוֹ עוֹלֶה מֵהַפְגָּנָה לְהַפְגָּנָה.

אֲנִי כּוֹתֵב וּמוֹחֵק, כּוֹתֵב וּמוֹחֵק / וְכָל הַזְּמַן, אֲנִי בּוֹכֶה וְצוֹחֵק.