לאה חי/ קורות חיים

אספר שהכתיבה פרצה יום אחד.. בשנות הארבעים לחיי, באשד אדיר, וכמעט ללא שליטה, נבע מתוך המהות הפנימית, מהרובד העמוק ביותר.. התחרז מעצמו.. ורק כלי כתיבה סמוך נדרש כדי לרשום את המעיין הנובע, שהחל לצוף מתת התודעה.. הסתבר לי שהמהותי היא: אידיאליסטית, הומנית, וציונית.. וקצת "מחנכת".. בד בבד הכתיבה נגעה וחשפה יחד עם דברים פשוטים של יומיום, גם זווית ראייה מקיפה ואוהבת אדם... מעיני רוחי, ניזונה מהתבוננו