בעמק קידרון, לרגלי הר-הזיתים,
עומדת מצבת זיכרון "יד-אבשלום",
מגולפת באבניה של ירושלים.
שם, בין עצי אלה וזית,
ציפורים חדות חידות זו לזו,
כגון אלו ש"יד-אבשלום" מעוררת.
ואני - בשטח ההפקר, בין חולין לקודש,
נושמת אוירה הרחום של עירי,
הולכת ונמוגה בין קיפלי אדמה
המושכת אותי אליה
בכוח שורשי עתיק.
ואין פעימות לב - דמי הולם
כקול שעטת פרסות -סוסו
של נסיך יפה תואר
הדוהר אל גורלו,
תחת עץ האלה.
ןהיום, אלי כמו אז,
נשמע בשביל הזה -
ציוץ עפרוני ודוכיפת.