48 שנים למלחמת יום הכיפורים: קרבות חטיבת גולני בשלב הבלימה.

בעבר העליתי כאן כתבה על קרבות של חטיבת גולני במלחמת יום הכיפורים שזכו לחשיפה מופחתת. בהמשך להם, הנה תיאור של עוד שלושה כאלה, בשלב הבלימה, על פי סדר כרונולוגי, שניים של גדוד 51 ואחד של גדוד 12.

חלפה שנה נוספת ואנו בפתחו של יום הכיפורים. כפי שציינתי פעמים רבות, הזמן אינו מקהה את התחושות והזיכרונות מהמלחמה ההיא.
חטיבת גולני, שעל לוחמיה נמניתי אז, רשמה עוד פרק חשוב וראוי לציון בתולדותיה הגם שהושג במחיר כבד. על קרב החרמון דובר
רבות ולכן אני רוצה גם השנה כהמשך לחומרים שהבאתי בעבר(הקרבות ההרואיים של גדוד 13 במוצבי הקו),להביא כאן את סיפורם של
שלושה קרבות שאמנם ידועים לאנשי גולני אך פחות נחשפו בציבור הרחב. בכלל, מי שבאמת מתעניין, יכול להקיש בגוגל "עמותת
גולני" ולהיכנס לאתר העמותה (לחברי העמותה זה בוודאי מומלץ). שם, תחת מורשת / פרקי מורשת (ולא אתרי מורשת) ניתן לראות
את כל הפרקים שכתבתי עד כה ובכללם גם את פרק מלחמת יום הכיפורים (פרק 7). תיאורי 3 הקרבות המובאים כאן מופיעים כמובן
גם שם. הקרבות המופיעים כאן התרחשו בשלב הבלימה. על מנת להבהיר לדור הצעיר יותר: שלב הבלימה החל מיד עם תחילת
המלחמה ביום שבת ה 6/10/1973 ומטרתו הייתה לבלום את הכוחות הסוריים שפלשו לרמת הגולן, להשמיד אותם ולהסיג אותם אל
מעבר לקו הגבול. כוחות השריון ניהלו קרבות מול השריון הסורי. חטיבת גולני בשלב הזה סייעה באספקת תחמושת למוצבי הקו
(המאוישים על ידי לוחמי גדוד 13 בגזרה הצפונית) שאותם תקפו הסורים שוב ושוב, פינוי פצועים, לחמה בקרב לכיבוש מוצב החרמון
שלא צלח, וקרבות שונים כנגד חי"ר וקומנדו סורי שפלש או הונחת במסוקים. לאחר שנבלמו הסורים, נתח גדול מכוחותיהם הושמדו
והשאר נסוג מעבר לקו הסגול, החל שלב ההבקעה בו כבש צה"ל מעבר לקו מזרחה את מה שכונה "המובלעת הסורית" ובו נטלו כוחות
החטיבה חלק מרכזי בגזרה הצפונית. בשלב הזה גם נכבש מחדש מוצב החרמון. שלב הבלימה ארך 5 ימים והסתיים ב 10/10/1973
(החלק הארי הסתיים יום קודם). שלב ההבקעה החל ב 11/10/1973 והסתיים בהפסקת האש שהוכרזה ב 24/10/1973.



יום ראשון ה 7 לאוקטובר 1973, שעות הצהרים, קרב מעלה גמלא, מחצית גדוד 51 בפיקודו של הסמג"ד ציון זיו(זלוף).

במוצאי שבת ה 6 לאוקטובר, היה גדוד 51 מוכן לעלייה לרמת הגולן. הגדוד פוצל ל 2 כוחות: פלוגות א' ב' נעו על זחל"מים בפיקודו של
המג"ד יודקה פלד לכיוון החרמון (אך כאמור נעצרו כשהגיעו לנווה אטיב והופנו לחסימת ציר חאדר ובהמשך ביום שני ה 8 לאוקטובר
נטלה פלוגה ב' חלק בניסיון הראשון לכיבוש החרמון) ופלוגות ג' ומסייעת נעו עם הסמג"ד ציון זיו(זלוף) ביום א ה 7.10 לעבר מחנה נפח
לאחר שקיבל פקודה ממרדכי שוורץ, עוזר קצין אג"ם פיקוד צפון לנוע לשם ולהשתתף בבלימת הסורים הנעים לעבר המקום. כוח
הסמג"ד היה אף הוא על זחלמ"ים + הג'יפים של מחלקת התול"ר (תותח 105 מ"מ ללא רתע על גבי ג'יפ סיור) כוח זה הגיע לנפח
שסביבה התחולל קרב טנקים עם הסורים שהיו קרובים לשם וקיבל פקודה להמשיך ולנוע דרומה על ציר הנפט לכיוון צומת רפיד לסייע
בחילוץ 2 סוללות תותחים 155 מ"מ של גדוד 405 שנשטפו על ידי שריון סורי שפרצו מכיוון רפיד. תוך כדי התקדמות הכוח בשדרה על
ציר הנפט דרומה ירו טנקים סורים על השדרה מהגבעות מזרחית לציר. כוח גולני הוא כוח חי"ר שאינו מצויד בטנקים. ציון הבין כי הציר
חסום והוא עלול להיתקל בטנקים סוריים בקרוב ולכן תכנן ציר חלופי להגעה לאזור שאליו נשלח. הוא החליט לסובב את הכוח, לנוע
לצומת בית המכס ומשם לרדת לאזור הבטיחה שבכנרת. לאחר הירידה פנה הכוח והחל לעלות דרך ציר מעלה גמלא. על מנת להתכונן
לתרחיש של התקלות בטנקים נע הסמג"ד בראש הכוח עם מחלקת התול"רים כאשר 2 ג'יפים לפניו , 2 ג'יפים מאחוריו ושאר הכוח על
גבי זחל"מים בעקבותיהם. הדרך אז הייתה דרך עפר (כיום היא כבר כביש). בעודם מטפסים במעלה הרכס דהר לקראתם תותח מתנייע
155 מ"מ על צוותו. אורי מנוס, סמג"ד הגדוד הארטילרי 405 שסוללותיו נשטפו על ידי הסורים באזור שבין צומת רפיד לצומת דליות
הציע לסמג"ד זלוף (זיו) לעצור ולהסתובב ולסגת משום שטנקים סורים נמצאים בעקבותיו. אלא שגולני נשאר גולני, פקודות הן פקודות
והסמג"ד המשיך בתנועת כוח 51 כשהוא מציב את התותח המתנייע של מנוס לו נותרו 30 פגזים בעמדה מקבילה לציר ממנה יוכל לתת
סיוע לטור המטפס בהר. בעוד הטור נע באיטיות במעלה הציר, הופיעו לפתע מעליו במרחק של כ 200 מטר 3 טנקי T-55 סוריים,
שהשתייכו לכוחות חטיבה 47 הסורית שירו קודם לכן על גדוד הארטילריה 155 מ"מ של מנוס. טנקים אלה טעו בניווט ואחד מהם היה
טנק מפקד החטיבה שבמקום להיצמד למשימה המקורית שקיבל והיא איגוף רמת מגשימים ממערב , טעה והוביל את הכוח המוביל אל
ציר מעלה גמלא והחל לרדת בו. הוא הגיע לכפר ג'רניה בירידה לכיוון מעלה גמלא וגם דיווח בקשר הסורי שהוא רואה כבר את הכנרת.
מהאזנות המודיעין נודע לפיקוד כי הוא קיבל פקודה להישאר במקומו כיוון שהסורים חששו כי בירידה אל הכינרת הציבו כוחותינו מלכודת.
המפה הבאה מתארת את מקום ההתקלות:



ציון זיו(זלוף) לא היסס ופקד על מחלקת התול"ר לירות. במקביל, פקד ציון להוריד 3 חוליות לוחמים עם נשק נ"ט בפיקוד הקמ"ן הגדודי.
דווקא ג'יפ התול"ר שמאחוריו הגיב ראשון וירה פגז חודר שריון לכיוון הטנק הסורי המוביל. פגז זה פגע בשרשרת הזחל של הטנק
הסורי אך לא התפוצץ. כעת, ירה ג'יפ התול"ר המוביל פגז נוסף שהחטיא את המטרה. שני הפגזים לא התפוצצו עקב הטווח הקצר מידי
משום שעבור פגז של תותח ללא רתע שכזה נדרש טווח גדול יותר על מנת להתפוצץ . לשלושת הטנקים הסוריים גם פגיעה אחת
הספיקה כנראה. הם מיהרו לרדת למדרון אחורי. ציון זיו קרא בקשר לעוזר קצין אג"ם פיקודי, עדכן אותו במצב וביקש סיוע אווירי מידי.
עוזר קצין אג"ם מרדכי שוורץ נדהם ולא האמין לדיווח שטנקים סורים יורדים בציר מעלה גמלא ובאותה נשימה הודה שאין לו מטוסים
להפנות לאזור. הוא הציע לסמג"ד להתפנות מהשטח לבית המכס העליון. בתגובה הורה הסמג"ד לטור לעצור ולנסוע לאחור ברוורס
מכיוון שרוחב הציר אפשר בקושי מעבר של רכב אחד. הטור של שתי הפלוגות נסע בהילוך איטי לאחור עד למקום בו הציר התרחב
מעט והזחל"מים יכלו להסתובב. הירידה לאחור בציר התנהלה באיטיות תוך זהירות ובחיפוי חוליות הנ"ט של הגדוד. הטנקים הסוריים
התעשתו וירו כל העת פגזים חודרי שריון אך אלה החטיאו והתנפצו על סלעי הבזלת סביב ובנס לא נפגע אף לוחם. מטרת הכוח הנסוג
הייתה לרדת נמוך כמה שאפשר על מנת להקשות על הטנקים הסוריים להנמיך את קני התותח וכך למנוע את הירי שלהם. כשהטור
של גולני היה בתנועה לאחור הבחין הסמג"ד זיו בטנקים שיורדים מאזור אלמגור לכיוון הכנרת. היו אלה טנקי שוט-קל של גדוד מילואים
39 מחטיבה 188 בפיקודו של סא"ל יואב וספי. במקביל ממש באותו זמן הגיעו טנקי שרמן מחטיבת מילואים 4 השייכים לאוגדת מיל. של
האלוף דן לנר לאזור גשר אריק. שני כוחות אלה נעו לכיוון ציר מעלה גמלא. הסמג"ד זיו שכבר היה בשיפולי הציר בעת הירידה עדכן את
מפקד האוגדה דן לנר שהיה בחפ"ק העולה על המתרחש. מפקד האוגדה לנר הורה למג"ד 39 וספי לפעול תחת פיקודה של חטיבה 4.
כוח טנקי השוט קל בפיקוד וספי החל לעלות וניהל יחד עם טנקי חטיבה 4 קרב מול הטנקים הסורים תוך כדי טיפוס. הם השמידו טנקים
סוריים ודחקו אותם לאחור עד סיום העלייה עם הגעתם לאזור צומת דליות. משם ניצלו את ההצלחה והוסיפו לפגוע בהם ולהסיגם לכיוון
קו הגבול גם לאחר מכן.

כאמור, בעת ההתרחשות עם גדוד 51 לא תכננו הסורים לרדת אל הכנרת אך בכל מקרה העיכוב שיצרה ההתקלות איתם של כשעתיים
בערך עד שהכוח נסוג לאחור אפשר את הגעת כוחות השריון שלנו.




יום שלישי, ה 9/10/1973 , שעות הבוקר המוקדמות: קרב פלוגה ג' גדוד 51 בפיקוד יגאל פסו ז"ל בחיילי קומנדו שהונחתו בהליקופטרים.


לוחמי פלוגה ג' מגדוד 51 בפיקוד סגן יגאל פסו, חוו את הקרב הראשון שלהם במלחמה בשלב הבלימה מול חיילי קומנדו סוריים
שהונחתו באזור צומת נפח. גילוי נאות: יגאל פסו, היה מ"פ שלי בטירונות. בהמשך המסלול בהיותי בקורס מכי"ם פגשתי אותו
בדרכים לפני המלחמה פעמיים. בכל פעם זה היה באיזו טרמפיאדה שבה ישבנו, שתינו קפה ושוחחנו. כבר לא היינו טירון ומפקד
ושוחחנו בחופשיות. התחושה של מחנך המקרין מנהיגות ומקצוענות נותרה בי מהפגישות אתו. את הידיעה על מותו בקרב החרמון
השני קיבלתי בצער רב לאחר שהוביל את פלוגה ג' בחוד גדוד 51 אלי קרב ולחם שם בגבורה תוך כדי פציעה יותר מפעם אחת .

ב 9 לאוקטובר בסביבות השעה 6:00 בבוקר, שהתה הפלוגה כאמור באזור צומת נפח וקיבלה התראה על התקרבות ונחיתת
מסוקים סוריים. מתוך ספרם של אל"מ פסח מלובני וד"ר יוסף ברגר ”מבצעי הקומנדו והכוחות המיוחדים הסורים ברמת הגולן
במלחמת יום הכיפורים" למדתי כי בבוקר יום זה המריאו 12 מסוקי Mi-8 סוריים שנשאו עמם כוחות קומנדו, כדי להנחיתם
בשלוש נקודות לאורך ציר קוניטרה-כפר נפח, בעורפה של אוגדה 36. מאוחר יותר, נאלצה אוגדה 36 להתמודד אל מול שתי
ההתקפות הדיוויזיוניות בחזית - זו של דיוויזיה חי"ר 7 בגזרה הצפונית וזו של דיוויזיה משוריינת 1 בגזרה התיכונה. המסוקים טסו
בשלוש רביעיות, וחדרו לשטח ישראל לאורך כביש קוניטרה-אחמדיה. על-פי מקורות חיל האוויר הייתה רביעייה אחת אמורה
להנחית כוחות ממערב לקוניטרה. שניים ממסוקיה הופלו באש טנקים מגדוד77 מחטיבה 7 ,ושני הנותרים חזרו מבלי להנחית
כוחות. הרביעייה השנייה הייתה אמורה להנחית כוחות ליד נפח. אחד ממסוקיה הופל באש שנורתה אליו מן הקרקע, ואילו
שלושת הנותרים הצליחו להנחית בשטח כ-75 חיילים מצפון לנפח. מסוקים האלה שנחתו באזור נפח הכילו לוחמים של ארגון
המחבלים א -צעיקה שהשתתף במאמץ הלחימה הסורי. כוחות פלוגה ג קיבלו פקודה לנוע לכיוון מקום נחיתת המסוקים. כוחות
הפלוגה התארגנו ונעו לכיוון האזור המשוער שעליו דווח כאזור הנחיתה. לוחמי הקומנדו הסורי התפצלו לשני כוחות, חלקם פנו
לכיוון מערב וחלק אחר לכיוון מזרח. לוחמי הפלוגה ששהו בלילה בחניון סמוך לצומת נפח, עלו על הזחלמי"ם ופנו בציר הנפט
לכיוון צפון. הם פגשו חיילי שריון שהצביעו על המקום המשוער של חיילי האויב ונסעו נסיעה קצרה למדי של מספר דקות. עם
ירידתם זיהו את את החלק של חיילי האויב שפנו מזרחה מציר הנפט. משנוצר מגע בין לוחמי פלוגה ג לבין חיילי האויב, הם ירו
על לוחמי הפלוגה אך המ"פ יגאל פסו (שנהרג בקרב החרמון השני) ניהל בקור רוח את מכת האש הנגדית, את ההסתערות
והמרדף. כתוצאה מההסתערות החלו הסורים לסגת ובהמשך החלו לברוח תוך ירי ספוראדי. הלוחם אברהם אזוט למשל נקלע
לסיטואציה מלחיצה כאשר הגיע לאחד מחיילי האויב ובדיוק אז חל מעצור בנשק שלו. הסורי שכבר חשב להיכנע ניסה להרים את
נישקו אבל אזוט התאושש מהר, תפעל את המעצור והספיק לחסל את הסורי. במקום אחר שבו דוד צרפתי וחבריו שבויים שנכנעו
תוך כדי קרב. למרות שהחיילים הסוריים צוידו בנשקים ובציוד טובים יותר שכלל גם מטולי RPG, הצליחו חיילי פלוגה ג' לחסל את
מרבית הלוחמים הסוריים כשחלקם נכנע ונלקח בשבי תוך זמן לא ארוך. זו הייתה טבילת האש הראשונה שלהם במלחמה
כשבהמשך הם היוו את פלוגת החוד במבצע "קינוח" לכיבוש מוצב החרמון. בקרב זה היו לחיילי הפלוגה 3 הרוגים ושלושה פצועים
ונפל בידיהם שלל רב. המ"פ פסו שיבח את תפקודם לאחר הקרב. המ"פ עצמו נפגע מרסיס רימון שזרק אחד הלוחמים במהלך
הקרב והסתיר את פציעתו וביקש מהחובש שלא יספר על כך, על מנת שלא יפנו אותו לאחור וכך יחמיץ את המשך המלחמה.

חיילי הקומנדו הסורי שפנו לכיוון מערב נתקלו בכוח של סיירת מטכ"ל שפגע והרג בהם ומי שלא נפגע נלקח כשבוי.
במפה הבאה מופיע אזור הקרב של לוחמי פלוגה ג'.




יום שלישי ה 9 לאוקטובר 1973, גדוד 12 נלחם בקומנדו סורי בשדה העגבניות של בוקעתא ומאבד את המגד יעקב שחר ז"ל


קרב הבלימה של כוחות השריון והחי"ר הסוריים שהחל עוד ביום שבת ה 6 לאוקטובר אחרי הצהרים נתן כבר את אותותיו.
השריון הסורי ספג בימים שבת - שני אבדות כבדות והתקפות החי"ר הסורי (מלבד מוצב החרמון) על מוצבי גדוד 13 עליהם
כתבתי בפעם הקודמת נהדפו בנחישות על ידי לוחמי הגדוד. הכוחות הסוריים היו על סף שבירה. ביום ג, ה 9 לאוקטובר הם
ריכזו כוחות שריון וקומנדו במאמץ נואש להבקיע בגזרה הצפונית. החטיבה קיבלה התראה כי כוחות קומנדו סוריים נראו מזרחית
לבוקעתא והמח"ט דרורי פקד על מג"ד 12 לארגן כוח ולצאת לשם. כוח מגדוד 12 בפיקודו של המג"ד יעקב שחר שכלל את
פלוגה א בפיקודו של ברוך הכט התארגן במהירות ויצא לכיוון בוקעתא על מנת לחתור למגע ולסלק את האויב. הכוח חצה את
הכפר והתקדם לכיוון השטחים החקלאיים של הישוב מזרחית לכפר. בדרכם פגשו קצין שריון שהזהירם מהמקום המשוער של
החיילים הסורים. הנה מפה של חדירת הסורים ואזור הקרב:


פלוגה א' חולקה לשני כוחות באגפים הצפוני והדרומי ואילו כוח המגד נע באמצע. בשלב מסוים הסתיים הכביש והכוח המשיך אל
שדה עגבניות שבו החל להתחולל הקרב. כוח בפיקוד המ"פ עלה צפונה מעט על הגבעות לחפות מקדימה. לוחמי הכוח שנעו עם
המגד על הזחל"מים במרכז ירו לעבר שדה העגבניות שבהתחלה לא ניתן היה לראות בו דבר עקב גובהה של הצמחייה. תוך
כדי ההסתערות התרוממו כמויות גדולות של לוחמי קומדו סורים והשדה כולו הפך לשדה קרב. השדה היה חרוש בתלמים
עמוקים וקשה למעבר. כל הכוחות ירו לעבר הסורים שהשיבו אש והחלו לסגת. גילויי גבורה רבים אפיינו קרב קשה זה. לוחמים
שמעולם לא חוו מחזות של הרוגים ופצועים קפצו מהזחל"מים והחלו לחבוש מיד את חבריהם. פצועים המשיכו להילחם כשהם
עושים מאמץ עילאי ויורים מנשקם למרות כאבי הפציעות ומפקדים שנפגעו הוסיפו לתפקד. שני לוחמים נפגעו קשה והובלו אל
הרופא בצומת בוקעתה אך שם התעקשו שקודם כל יטופל האחר לפניהם. ברגע מסוים נפגע זחל"ם הפיקוד באופן ישיר. המג"ד
שחר נפצע אך בשלבים אלה המשיך לתפקד ולחלק פקודות. גם הקמב"ץ יוסי בידרמן שלימים יהיה מג"ד 12 במלחמת לבנון
הראשונה וייפצע קשה בקרב בביירות והיה בזחל"ם הפיקוד נפגע זמנית מגל החום האדיר עקב פגיעת טיל בזוקה RPG בזחל"ם.
אם לא די בכל אלה האזור הופגז קשות על ידי הארטילריה הסורית שניסתה לסייע ללוחמים הסוריים להילחם גם כשנסוגו לאחור.
סגן מפקד פלוגה א', מנצור מנצור נהרג. המג"ד נפצע קשה וביקש מהקמב"ץ שיחלץ אותו לאחור והוא אכן ניסה אך עקב הפגיעה
שלו עצמו התקשה לעשות זאת. דובי גזית שחזר מלימודים היישר אל המלחמה ולימים שימש כמג"ד 12 במבצע ליטני היה בזחלם
המגד ותיאר את הרגעים הקשים האלה: "הזחל"ם חטף 2 פגיעות ממטולי RPG ומי שהיה מסוגל התגלגל החוצה מזחל"ם. למרות
הפציעה פקד המג"ד: אם יש סורים בשדה תמשיכו לירות" בסופו של דבר הורידו אותו מהכלי והמח"ט אמיר דרורי הודיע לקמב"ץ
בידרמן שהוא שולח תגבורת. הכוח המשיך לספוג הפגזה קשה ואף להרוג עוד כמה סורים ולאחר זמן מה חולץ המג"ד הפצוע לאחור
על ידי נגמ"ש סיירת חטיבה 7 אל פלוגת החובשים החטיבתית. הוא איבד דם רב ותוך כדי מאבק על חייו נפטר. בינתיים נמשכה
הלחימה העיקשת בשדה העגבניות מטווחים קצרים מאוד. חרף ריבוי הנפגעים – הרוגים ופצועים - הכוח המשיך להילחם. לוחמי
פלוגה א פגעו בחיילי קומנדו רבים. הקמב"ץ בידרמן מצא עצמו בקרב ידיים פנים אל פנים מול חייל סורי ואיכשהוא הצליח לסובב את
הנשק ולירות בסורי. תוך כדי כך "ירדו" על הכוח שני מטוסי מיג סוריים שניסו לסייע לכוחותיהם. יש לזכור שעד אותו קרב היו חלק
מלוחמי הפלוגה מצוידים ב" עוזים" היעילים רק לירי מטווחים קרובים מאוד. בתום הקרב עברו לנשק סורי (רובי קלצ'ניקוב) שלקחו
שלל בקרב. במהלך הקרב התרחשו הרבה אירועי גבורה מקומיים כאשר איש חובש לרעהו את הפצע וממשיכים להילחם בעקשנות.
עקב כך סיימו חלק מהלוחמים את הקרב ללא חולצה כיוון שזו שמשה כתחבושת מאולתרת. היו לוחמים שנפגעו ביד אחת וירו ביד
השנייה העיקר להמשיך להשיב אש. העקשנות השתלמה ולאחר פרק זמן נשברו הסורים והחלו לסגת לעבר הגבול תוך השארת
חבריהם ההרוגים מוטלים בשטח.

במהלך קרב זה נהרגו 4 לוחמים כולל המג"ד יעקב שחר ונפצעו 22. הקמב"ץ פונה פצוע לבית החולים שם ביקש מאחת החיילות
מדים וברח בחזרה לגדוד. בקרב נפצעו גם לוחמי פלס"ר 7 שהגיעו לסייע בחילוץ הפצועים והסתבכו אף הם בקרב עם הסורים.
גדוד 12 איבד את המג"ד שלו כבר בשלב הבלימה ובמקומו מונה סגנו סרן ארווין לביא (לימים מפקד החטיבה במלחמת לבנון
הראשונה) שהוביל אותו לפרק מוצלח של לחימה קשה בהמשך, בשלב ההבקעה בכפר מזרעת בית ג'אן (שאינו בידינו כיום).


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל