דף הקידוש השיכור מיין

זכורני מני אז, מבית אבי, ומנוף ילדותי מנהג ישן חדש. מנהג עתיק יומין. מנהג שננהג אז, וממשיך אף היום להתקיים ביתר שאת בעיקר אצל הטוניסאים הטריפוליטאים והמרוקאים ובעיקר בפריפריה באשקלון, באר שבע, נתיבות, ועוד . . .

דף הקידוש השיכור מיין
זכורני מני אז, מבית אבי, ומנוף ילדותי מנהג ישן חדש. מנהג עתיק יומין. מנהג שננהג אז, וממשיך אף היום להתקיים ביתר שאת בעיקר אצל הטוניסאים הטריפוליטאים והמרוקאים ובעיקר בפריפריה באשקלון, באר שבע, נתיבות, ועוד . . .
ערב שבת קודש זרבאים טוניסאים רגילים להוסיף מחול על הקודש. בכך שנוהגים להקדים קבלת פני השבת והחג בטעימה מוקדמת של מעדני השבת בבחינת "טועמיה חיים זכו" ובטרם תפילת מעריב מעין אפריטיף קטן, קציצה אחת או שתיים, חתיכת ממולה טוניסאי הנקרא מחשי. כוסית בוכה אחת או שתיים, מעין קדימון לפני ארוחת השבת. רק כדי להתבשם לקראת הבאות.
ובדרכם לבית הכנסת חולפים על בית אחד, או שניים, ובעל הבית בפתח מזמינם ברוחב לב ובטוב לבב בברכת "שבת שלום" "חג שמח" בוא! בוא! כנס! נרים כוסית לחיים. וכך כוסית, ועוד כוסית, ועוד כוסית, מגיעים לבית הכנסת כבר רוויים, פניהם סמוקים מיין, ועיניהם בורקות שוחקות מעט מתוזזות. ולאחר התפלה עד אשר מגיעים הביתה לקידוש של השבת או של החג אדי האלכוהול כבר התפשטו בכל חלל המוח, והגוף נמצא נשלט ואינו שולט ואף הידיים לא בשליטה מלאה מעט רועדות.
וכאשר נמזג גביע הקידוש עד מולאו סימן לשפע וברכה והיד קצת רועדת. היין מטפטף על דף הקידוש וקובע בו רשמי זיכרונות רבים. פעם סידורי תפילה יקרי ערך היו. והסידור הועבר מסב לאב, ומאב לבן, וכל אחד בדרכו שפך קיתונות של יין על דף הקידוש ורשמים רבים מעין פרורי זיכרונות נספגו בדף ומספרים סיפורי המשפחה.
אך היום עם התפתחות טכנולוגיית הדפוס שכבר מצליחים להדפיס הרהורי מחשבות גם בטרם הועלו על הכתב, באו אחרונים ותפסו מקומם של ראשונים נדחקו הסידורים הישנים הרווים והזהובים מיין מלאי הזיכרונות והוחלפו בסידורים חדשים מאירי פנים ומעוטרים כמה חבל!!!


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל