דן בן אמוץ נביא השמאל

האמת העירומה

דן בן אמוץ. קום למשפט ההיסטוריה. הננו מעמידים אותך ושכמותך למשפט ההיסטוריה. הנני כותב כאן מסמך היסטורי, בהיותי צאצא נאמן לשבט בנימין ולעם ישראל. קמה ממלכת ההר וארץ הנביאים והנביעות לבוא חשבון עם נביאי השקר של השמאל. דן בן אמוץ, רעיונות הנעורים שלך בדבר אהבה חופשית, בדבר חוסר הצורך בנאמנות זוגית, בדבר ההכרח להתנסות בכל סוגי הזיווגים, השתלבו באורח הרמוני ומושלם עם רוח הזמן ועם מחשבותיהם של הצעירים. כך כנביא השמאל גילמת וקידמת בחייך ובמותך, את תמצית הכפירה באלוהים ובעשרת הדברות ובכל צו מצפון אנושי ישר ידוע ומקובל. כך היה וכך נמשך עד היום. מעשיך אשר יפורטו להלן, לראשונה בטור מפורט ומדויק, נמחלו לך, אז ועד עכשיו, על ידי אנשי התקשורת השמאלנית והשופטים והפרקליטים ורוב ככל אנשי כת השמאל בארץ ובעולם. כמו המוסר הכפול והאיתרוג שהם מאתרגים כל נביא שקר שמאלני, כך איתרגו אותך דן בן אמוץ. הכת הזאת שלך דן בן אמוץ, טורפת אנשי ימין ומתנחלים יהודים, יהודים וערבים נאמנים לדתם האמתית, רק משום שהתרת לעצמך, ולכת הזאת, לממש כל יצר וכל סטייה, וכל תאווה ודעה שעולות בדעתם, גם כשמדובר בפגיעה נוראה בנפש האדם ובחיי אדם. כאן, תחזינה עינינו להלן, ברצח נפשן של ילדות וקטינות, שנפלו ונופלות קורבן לכת ולנביא השקר שלה.
המסמך הזה, נכתב רק משום שמעולם לא נכתב עד כה. לא מצאתי בשום מקום באינטרנט או בגוגל, או ברשתות החברתיות, את המסמך החשוב הזה, כי השמאל השתיק את המידע החיוני הזה, בדיוק כפי שהוא עושה ביחס לעובדות נוספות, כמו: מותו של תהליך השלום ומותם של יהודים וערבים רבים מספור כקורבנות טרור וחלום הבלהות של השלום שלא היה מעולם, ולעולם לא יתקיים כפי חזונו של שמעון פרס, גם הוא בן מחזורו של דן בן אמוץ בכפר בן שמן, גם הוא פושע מין, שרק עתה נתגלה מעט מקלונו ברבים.
לנוכח המעשים המפורטים להלן, מיד יעלו בקורא הישר והמצפוני, זכר רדיפת המתנחלים ורצח האופי שנעשה להם במשך שנים ארוכות, בידי אותה כת שמאל בראשות אהרון ברק. רדיפה זו, לא בחלה בשום אמצעי, עד גירושם של מתיישבים חלוצים נפלאים אלה, ומחיקת ישובים יהודיים פורחים בגוש קטיף, בבנימין, בשומרון ובהרי יהודה והר בית אל ובהרי חברון. לרדיפה הנוראה הזאת, נתנו כותרת משפטית שקרית: תכלית ראויה. רדיפה כזו, לא בחלה בשום אמצעי, כנגד הימין ומנהיגו ובני משפחתו, עד כדי עיוות משפט נורא שנעשה לשרי ימין ולראש הממשלה מבצע גירוש היהודים עם אקדח משפטי שמאלני לרקתו, ולראש הממשלה בנימין נתניהו ואשתו ובני משפחתו ותומכיו הרבים מקרב העם והעולם. עוד יבואו ימים בהם יתגלה קלונו של השמאל בישראל ובעולם, ואותם אנשי כת אהרון ברק יישפטו על פשעי המין שלהם ופשעי המלחמה שביצעו כנגד יהודים בני עמם וכנגד העם הערבי בישראל.
האוזניים הצעירות היו כרויות לנביא השמאל דן בן אמוץ. כאז כן היום, כרויות אוזני צעירים וצעירות לנביאי שקר ותאווה שמתירים כל רסן ומצפון, עד כדי שואה רוחנית וערכית שהם ממיטים על החברה האנושית. אנחנו נחזה כעת בכתובים, איך השתלט נביא שקר על המוח הריקני של צעירים, שלא זכו, כמו שגם אני לא זכיתי אלא בגיל מאוחר יחסית, לשבור את צימאוני לערכים ולחזון, בתרבות היהודית המקורית, בתורת ישראל. שטיפת המוח של התקשורת הישראלית, כאז כן היום, יצרה מוח של צעירים ללא מנוח, שהיה צמא לשמוע את הטפותיו של דן בנושאים אלה, והנפש נענתה וכן גם הגוף. לא היה צורך במאמצים מיוחדים כדי שהנערות ישכבו אתו. הרי הכל היה כל כך הרמוני, הכל זרם בטבעיות כזאת – האכל והמוסיקה, והיין והחשיש שסחררו את הראש, ותחושת הקרבה והתענוג שבהתעוררות השכל ובפריצת חומות המוסכמות, וזה זרם אל האמבט שלו שבו היו משתכשכות הנערות, הגופות הרכים, היפים, החלביים, של בנות השש עשרה והשבע עשרה, צוחקות ומשוחררות, מושיטות את ידיהן וממששות, נענות לנשיקות, מתכרבלות אתו במיטתו, לפעמים שתיים שלוש ביחד, לפעמים עם עוד גבר או שניים מהגברים הצעירים ארוכי השיער והחכמניים. כמה נעים ויפה זה היה. הכל נעשה בנפש חפצה, מתוך אהבה ושירה ויין. השמלות הערביות וההודיות הופשטו מעל הגופות היפים, הנערות היו מחוללות לצלילי המוסיקה, רוכנות מדי פעם אל מישהו, מתלטפות ומתנשקות אתו ברכות, גם עם דן, ואז שבות לרקד ריקוד ענוג.
בבוקר....היו הולכים, אבל תמיד היו נשארות נערה אחת או שתיים מאלה ששכבו אתו בלילה ולא שבעו ממנו, או מאלה שלא שכבו ושמעו מחברותיהן כי כדאי...להתנפל שוב על המיטה או על המזרנים ושוב להשתגל ולהשתולל ולצחוק, כי הכל היה מותר והיה נפלא ואפילו אם מישהו נקפו ליבו על כך שדן שוכב עם החברה שלו שאותה הוא כל כך אוהב, הרי דן הסביר להם ושכנע אותם כי לאהבה אין גבולות וכי רק לב קמצן וקטנוני ימנע מאחרים את הדבר ש/הוא עצמו נהנה ממנו כל כך, והקנאה היא דבר איום ונורא. נעים היה לבנות הרכות האלה, תלמידות השביעית או השמינית, לשכב עירומות באמבטיה.... "אפשר לעשות גם אהבת נשים, כן בנות, זה כל כך יפה ונעים. ועכשיו אני אבוא ואשכב עם שתיכן וזה יהיה נפלא לא רק לשלושתנו, כל אחד לחוד, אלא, תתפלאו, גם לקשר ביניכן, אחרי זה אתן תהיו חברות הרבה יותר טובות".
והם היו קמים ומתחברים ומתחבקים ושרים וצוחקים ושוב היו נשכבים בפרצים של תאווה מבודחת על המזרנים ונוגעים אלה באלה בקדחתנות ומשתגלים. וכך בוקר אחר לילה, לילה אחר יום, שבועות וחודשים, אורגיה בלתי פוסקת של תענוגות, עם הפסקות לצורך שיחות ממושכות....(הספר דן בן אמוץ, אמנון דנקנר, עמ' 260-262).
הרעיון כי דור (הבן שלו מאלן אחת מנשותיו) יחלל את יצועי אביו קסם לדן מאוד. באותה עת היה מחלק את מיטתו באופן כמעט קבוע עם אחת מאותן נערות צעירות שהיה צד בשבת לפני הצהריים במועדון צוותא. זאת הייתה עטרה אופק, תלמידת תיכון יפהפייה שחורת שיער. הוא שכנע אותה כי עליה לשכב עם בנו....דור היה ער למתרחש והסתייג....אולם דן לא ויתר. ובסופו של דבר הם שכבו בבית בעין הוד. בסופו של דבר מצא דור נערה ודימה כי הוא הולך ומתאהב בה. אולם לדן הייתה עכשיו מזימה נוספת – לאט לאט החל מפנה את עוצמת הפיתוי שלו כלפי הנערה, וזו לא איחרה ליפול ברשת. כשנוגע הדבר לדור, הוא הרגיש הרוס.
באותו בית שבו הכל היה מותר, שבו קורא דרור ליצרים ולרצונות, שבו כבר טעם דן גם את טעמם של יחסים הומוסקסואליים עם שניים מהצעירים שהרבו לבקר, עדיין ריחף איסור אחד, בו רצה עד מאוד, לשכב עם בתו נועה מאשתו בתיה (שם, 274-277). איסור שנשמר, למרות רצונו העז לפתותה. מה שלא היה נכון לגבי אמו אתל. דן שכב עם אמו בהיותו נער צעיר, עוד בהיותו ילד ונער בפולין. היא נעשתה למאהבת הראשונה של בנה. מוסיה תהילימזייגר, שמו המקורי של דן, בא על אמו ועתיד היה לבוא כך עוד כמה פעמים עד שפסק הדבר (שם, עמ' 24-25). עם גילוי הדבר על ידי אביו החורג זכריה, הבשילה תכנית לשלוח את הבן הסורר והמורה לארץ ישראל, לכפר הנוער בן שמן.
קהל הצעירים ראה בו מדריך ונביא ובקהל הצעירות שהיו כרוכות אחריו. המסיבות נעשו פרועות יותר והאל.אס. די היה מצרך קבוע בביתו...עכשיו נעשו שעשועי המין לעניין העיקרי, היחיד בעצם. נערות צעירות היו מגיעות אל הבית ביפו ביוזמתן, ככל שיצא פרסומו של דן כמפתה מקסים, מורה טוב לסודות תשמיש המיטה. אצל הרבה תלמידות בכיתות הגבוהות של בתי הספר התיכוניים בילוי של לילה עם דן בן אמוץ היה הרפתקה שאת סודותיה היו חולקות בגאווה עם חברותיהן המתקנאות, טקס חניכות מיני אצל הכוהן הגדול עצמו.
אולם מספרן של הבאות מיוזמתן לא הספיק. הוא היה יוצא לציד, לעתים לבדו, משוטט בעיר ובעיקר בסביבת אזור מגוריו ביפו, קושר שיחה עם נערות ומשכנע אותן לבוא לבקר בביתו. ...היו לו עיניים שהביעו טירוף, הוא נראה כמו מסומם שמנסה להשיג נואשות את מנת הסם היומית שלו, שבלעדיה חייו לא יהיו חיים. לעתים היו מצטרפות אליו ידידות שהיו מסייעות לו בציד. הטובה שבהן הייתה ליסה הראל. היא הייתה בחורה פשוטה ממוצא מרוקני, קטנה וחייתית, שהעריצה את דן וחייתה בביתו כשפחה, משועבדת לרצונותיו ולקפריזות שלו. היא הייתה מתלווה אליו בשיטוטיו והם היו צדים את הנערות בצוותא, כשעצם נוכחותה של אישה לצדו של דן מסייעת רבות להפשרת הקרח, לביטול היראה האפשרית מפני האיש המבוגר הזה הנטפל אל הנערות.
דן השתמש גם בשירותיה של נריה, צעירה יפה בעלת פני מלאך תמימים. היא הייתה מתמחה בפיתוייהן של מי שהיו תמימות כפי שנראתה. נריה, יחד עם שרי, צעירה ירושלמית, היו משמשות גם בתפקיד המרככות....גיל הנערות החל יורד בהתמדה. דן כבר לא הסתפק בבנות השש עשרה, השבע עשרה והשמונה עשרה. עכשיו הוא רצה ילדות קטנות. חמש עשרה היה לא רע, ארבע עשרה ושלוש עשרה – נהדר. שתים עשרה, אם אפשר להשיג במקרה נדיר – יוצא מן הכלל. ביחד עם הגיל ירדה גם האיכות. עכשיו היה הציד מתנהל אחרי כל מה שמצוי בשטח. ליסה, שרי ונריה היו מסייעות צייתניות, מפשיטות את הבנות, רוחצות אותן, מתלטפות עימו, מכניסות אותן למיטה ונשארות לדאוג שהכל יילך למישרין. אם היו הבנות מתחרטות פתאום תחת כובד משקלו של דן, היו סריסות ההרמון נחלצות מיד לעזרה בדברי כיבושין רכים, בקינוח הזיעה, בעזרה לאברו הגדול של דן להיכנס אל המחילות הבתוליות הצרות. לפעמים היה קשה להיכנע לפיתוי משום שלנערה בת שלוש עשרה או ארבע עשרה היה קשה מאוד להסכין עם המחשבה שעוד מעט תהיה שכובה תחת האיש הזקן הזה, שבטנו גדולה ורפויה ובשרו לבן ומידלדל, העומד כאן מולה בכפות רגליים גמלוניות מעוקלות ציפורניים, מכוערות, גופו מפיק ריח לא נעים של זיעה. אבל היא הייתה מוכרחה להסכים, חייבת להיכנע....והיא הייתה חייבת להסכים לכול. אם נמאס לו לפמפם לתוך אבר מינה והוא שלף את כלי זינו וביקש מיד לתחוב אותו בפיה, היא חייבת הייתה לקלוט אותו שם ולהמשיך לעשות כרצונו, שאם לא כן היה עלול להתרגז, לצעוק עליה בכעס, להשליך אותה משם, מגורשת לעולמים מן המקום הקסום הזה.
לא היה מחסור בנערות צעירות וילדות שניצודו ובאו והסכימו. לא קשה היה, בעיר הגדולה הזאת, למצוא ילדות מבולבלות שרבו עם הוריהן, מתלבטות בנשיותן החדשה, תוהות על עצמן, נפתלות עם ייסורי גיל ההתבגרות. הן היו מאבדות את רצונן בפני האיש הזה ובפני הסריסות המקסימות, היפות והרכות. לעתים היה מזדמן חבר מבוגר של דן וזה היה מציע לו להשתתף, בעיקר במקרים שבהן הייתה כבר הילדה מוכרעת, עייפה ורוויה, שקועה באדישות – ייעשה בה מה שייעשה. לפעמים היו חברים מוזעקים בטלפון – תבוא מהר, יש פה איזה פרח לקטוף.
לבו של דן נעשה גס יותר ויותר, גם מול חלק מחבריו, שנרתעו וניסו לשכנעו להפסיק את המעשים. אלכס אנסקי, חבר טוב ושכן, זוכר את הילדה בת השלוש עשרה שהייתה שוכבת עם דן חודשים ארוכים, שותקת, אינה נעה כמעט, וכל עת המשגל דמעות שקטות זולגות על לחייה. דן היה רואה וממשיך לשכב איתה...והסריסות היו מבהילות את הילדה אל הדלת ומשלחות אותה לבדה אל תוך הלילה המפחיד. ....היו כאלה שלהן היה מגלה עדיין את צדו העדין, הנדיב והמתחשב. ליסה היה מותר לה לשכב עם אחרים על פי הכללים של דן. הוא חילק אותה ברוחב לב עם חברים. ביחד, בערימה, עם כולם, כשהוא רואה, כשהוא מפקח, כשהוא שולט, כשהוא יכול להתערב פתאום. כן, ברצון. אבל מאחורי גבו – זה היה אסור. זאת הייתה בגידה. ...
פעם אמר: אני מעדיף יחסי מין עם נערה צעירה. היא פשוט יותר קטנה מבפנים... הוא קיים יחסי מין עם נערות כמו יעל דיין הצעירה עוד בשנות השלושים המוקדמות שלו. ...
מאוד אהב גם לפתות נשים נשואות, גם לא יהודיות, כמו אשתו האנגלייה הצוננת, של נציב הצלב האדום בארץ, רוזן בריטי ששמו ג'ון דה סאליס. היא נעתרה לו, לבסוף, לאחר שלושה חודשי פיתוי. היה גם ערב של וידוי, שבעקבותיו צורף דב סאליס למשכב, שנעשה מעכשיו ברביעייה, אולם הדבר נגמר בכי רע. נישואיהם של הבריטים לא עמדו במעמסה הזאת. הם עזבו את הארץ והתגרשו.
היו מקרים בהם פיתה דן את האימא של הילדה שנפלה ברשתו. היו אף פעמים בהן שכב עם האם ועם בתה יחדיו.
עד היום שבו האזרח ר.ש חזר מיטול בחו"ל ובתו בת השתיים עשרה סיפרה לו את מעשיו של דן בה, והוא רתח ורץ לתחנת המשטרה הסמוכה כדי להגיש תלונה. דן היה אז בן חמישים ותשע, והקטינה בת שתים עשרה וחצי. דן נחקר במשטרה ולקח את עורכת דין נירה לידסקי. היא צעקה עליו שעליו לרוץ לטיפול פסיכיאטרי כדי שיתרפא מסטייתו. הקטינה לא העידה, משום שחוקרת הנוער קבעה כי היא מבוהלת מכדי להתייצב מול דן. עדותה הוקראה ונתקבלה על ידי השופט. הוא הרשיע את דן. התובע המשטרתי המליץ לשופט, והשופט התחשב בהמלצתו והטיל על דן מאסר על תנאי וקנס של 700 דולר בקירוב.
אף אחד מחבריו ומהתקשורת, לא שינה דבר מיחסו לדן. להיפך, הוא נתקל במבטי אהדה, בטפיחות "לא נורא" על השכם. שום דבר, נדמה, לא השתנה ביחסן של הבריות. ברור היה כי החברה סולחת לדן. ממשיכה לסלוח. הרי עניינו בקטינות היה כבר כמה שנים מן המפורסמות. בדיחות הילכו על כך, והכל קיבלו את הדבר בהומור ובהבנה, כולל אנשים רגישים מבין חבריו ועמיתיו, אשר היו מתקוממים בוודאי כאיש אחד אילו היה מדובר באיש ציבור אחר. איש מהם לא העמיק לחשוב ולתאר לעצמו את הילדות המבוהלות או הנכפות לשכב עמו. איש מהם לא הרהר בנזקים הנפשיים שחלק מהן עתידות לשאת שנים.
הננו רואים במו עינינו בימים אלה, כיצד עדיין חיים הרעיונות והמעשים של האיש הטמא הזה, ועוד החמירו ונעשו כביכול מקובלים ואף נפוצים מאוד במדינת תל אבי וסביבותיה. אותה הכת הטמאה אליה השתייך, השתלטה כעת, זמנית, בטרם יקיץ קיצה בידי בורא עולם, על הממשלה והכנסת ועל חלקים משמעותיים מבית המשפט העליון והפרקליטות, כולל על חלקים משמעותיים של התקשורת הישראלית ומערכת החינוך. אין קץ לפשעי המין שהכת הזאת מבצעת, והם מושתקים. אין קץ לפשעי המלחמה שהכת הזאת מבצעת, וכובלת ידי משטרת ישראל וצבא ההגנה לישראל ופוגעת קשות בתפקודם במלחמה נגד הטרור האסלאמי.
קץ בא לחושך. המעשים הרעים נחשפים עוד ועוד. האור הגדול של הרשתות החברתיות החופשיות, מוציא לאור את האמת לאמיתה. עם ישראל מואס בחושך וברוע של כת השמאל הרדיקלי. ארץ ישראל מקיאה את כת השמאל ורבים מצאצאיה המועטים יורדים מן הארץ. מדינת ישראל ממצה כעת את ההשתלטות העוינת של נביאי השקר של השמאל, יחד עם מנהיגי שקר ערבים שהם תומכי טרור איסלמי אנטי שמי ואנטי שבע מצוות בני נח ואיסלם אמיתי, הפוגע בערבים וביהודים ואנשים ונשים חפים מפשע, חפצי שלום אמת לדורות.
עוד מעט קט, יקיץ הקץ על תרבות אנשים חטאים, אשר בוגדים בעמם ובזכר הנספים בשואה, ובחיילים לוחמים בזרועות הביטחון וההצלה, אשר מסרו ומוסרים נפשם, אלפי שנים, להקים כאן מדינת מופת מוסרית.
הנאמנות והמוסריות עתיקות היומין, ינצחו בלבבות, והבוגדנות והתאוות ינוצחו. הפוליטיקה הישראלית הטמאה, נכחדת בהשגחת כוח עליון. הצבא ישוחרר לנצח את הטרור. המשטרה תשוחרר להשליט חוק וסדר על פי צו הכוח העליון. פושעי התקשורת הישראלית עוכרי ישראל נכחדים ואין להם דורש. מערכות המשפט והחינוך יתקדשו ויתעלו למשפט צדק ואמת.
מוקמת כאן ממלכה של אור מוסר הקודש לכל העולם.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל