אבולוציה סמויה

אבולוציה צריכה את שלוש התכונות היסודיות: צורה, מהות ומודעות, כדי להתקיים. המודעות היא בעצם החיים עצמם. חיים שאין בהם מודעות, הם מתים. שכן החיים משתנים בלי הרף. השינוי עצמו הוא הצורה, אבל מאחורי הצורה, (שיכולה להיות למשל קטסטרופה של שינויי האקלים) ישנה המודעות. המהות נמצאת בתת המודע שלנו, ששולטת בנו. מה שפרויד כינה האני העליון.

בספרה אבולוציה סמויה, טוענת המחברת, לילי בנטב, שהאבולוציה איננה תהליך עיוור, כפי שחשב דרווין. האבולוציה, שהיא הצורה, תלויה במהות ובמודעות.
את המודעות נוכל למשל למצוא בפיזיקת הקוונטים, שקובעת ששום תהליך ברמה האטומית קוונטית, לא מתרחש, בלי הצופה – כלומר בלי מודעות.
המהות היא התוכן שהמודעות נותנת לצורה.
כלומר אבולוציה צריכה את שלוש התכונות היסודיות: צורה, מהות ומודעות, כדי להתקיים. המודעות היא בעצם החיים עצמם. חיים שאין בהם מודעות, הם מתים. שכן החיים משתנים בלי הרף. השינוי עצמו הוא הצורה, אבל מאחורי הצורה, (שיכולה להיות למשל קטסטרופה של שינויי האקלים) ישנה המודעות. המודעות הזאת, הקיימת בבני אדם שונים זה מזה, מדרבנת אנשים מסוימים להתפתח מבחינה מודעת, לרמה גבוהה יותר, מה שמאפשר להם לחולל שינוי בצורה. וכאמור שינוי תמידי בצורה, היא החיים עצמם, שאינם שוקטים על שמרם.
תהליך זה, שבו המודעות שולטת על הצורה, היא האבולוציה הסמויה. זאת הנובעת מתת המודע של האדם. מה שבעיני דרווין נראה, ברירה טבעית עיוורת, הוא למעשה דווקא שינוי מודע, שבלעדיה שום דבר לא יכול להתקיים. בדיוק כפי שהוכיחה תורת הקוונטים – עצם המודעות של הצופה, היא הקובעת את התהליך הפיזיקלי - את הצורה.
את האבולוציה הסמויה, נמצא למשל, בספרו של ד"ר ברוס ה. ליפטון, ביולוג בעל שם עולמי, "הביולוגיה של האמונה". המחבר מגיע למסקנה, שהאמונה היא השולטת על הביולוגיה, כלומר על הצורה. הוא גילה שיש קשר בין חומר לרוח. והאמונה שלנו, המחשבות שלנו, משפיעות על הביולוגיה של הגוף שלנו.

האלמנט השלישי של משולש היסוד הוא כאמור: המהות. המהות נמצאת בתת המודע שלנו, ששולטת בנו. מה שפרויד כינה האני העליון. היא הגוזלת את מנוחת הנפש שלנו, ומכריחה אותנו להביט פנימה עמוק, למהות הדברים. מעבר למשחקי החיים, להנאות, להתעסק עם המהות, עם הדברים המוטבעים בתוך תת התודעה, ששואפת להגשים את האני העליון שלנו, האני הרוחני, שהוא אדון המהות.
תהליך זה הוא אחראי לאבולוציה האנושית, שדוחף אותנו קדימה, לא לשקוט על השמרים, אלא להתפתח תמידית. להגשים את עצמנו. לגלות את עצמנו הנפלא, האלוהי ולהביא לעולם את המתנה שלנו, של היותנו מיוחדים.
מפה נובעת החרדה, שתוקפת אותנו לפעמים. החרדה שמסמנת לנו שאנו שבויים בידי האגו, חושבים שאנו נבדלים מהשאר. החרדה עוצרת אותנו במדרון החלקלק הזה, של איבוד העצמי העליון. אותו עצמי שמטריד את מנוחתנו ולא נותן לנו לעבור את החיים בתוך שינה, בתוך חוסר מודעות לאמת. היא מציבה לנו את האמת פנים אל פנים. אמת שלא פעם מזעזעת את האגו שלנו ויוצרת קונפליקט כל כך עמוק, שלפעמים בא לנו להרוג את עצמנו...
בכי הוא חלק מיצר ההישרדות שלנו, אבל צחוק הוא חלק מהשלמות הרוחנית שלנו.
שכן בסופו של דבר כולנו רוצים לצחוק ולא לבכות. לא מספיק להתקיים, לתת לאבולוציה העיוורת לפעול, צריך גם לשאוף לשלמות הרוחנית, למהות.





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל