תאונות הדרכים - הכתובת על הכביש

אם פעם, באמת רוכבי האופנועים, היו זן נדיר ומעטים על הכביש, ונודעו ברכיבה הנועזת שלהם, שהקנו לאופנוע שם של מלאך המוות, היום מספר הרוכבים על הכלים הדו גלגליים, עצום. אין מקום להקל ראש בעברות התנועה שלהם, אלא יש להתרכז בעברייני התנועה, מסכני החיים האלו.

בבוקר שבו שידרו ברשת ב' את החדשות, בעניין העלייה החדה במספר ההרוגים מקרב רוכבי האופנועים, הביאו גם ידיעה על תפיסת עבריין תנועה מקרב הרוכבים. באופן חריג ויוצא דופן, המשטרה שמה ידה על אופנוען שנסע במהירות של 180 קמ"ש, וניסה להימלט ממנה, בסכנו את משתמשי הדרך.
אכן, מצד אחד מעלים השערות וניחושים שונים, על הגורמים לתאונות הרוכבים, ומצד שני, הנה מול הפרצוף שלנו – נראה שכשמשטרה רוצה, היא יכולה!
כוונתי שהפעם המשטרה סטתה ממנהגה, לארוב לעברייני התנועה ליד כל מני תמרורים ומקומות, שאמנם רבים עושים שם עברות תנועה, אבל אלו עברות קלות, לא מסכנות חיים.

יום אחרי ששודרה כתבה שבה סרטון של קורקינט שחוצה צומת באלכסון באור אדום ורכב נכנס בו ופוצע אותו קשה, ראיתי דבר דומה. שני רוכבי קורקינט, לא ילדים, חצו ביחד צומת של שני רמזורים, שכולו היה אדום, מכיוונם. ממש יכולתי לדמיין לנגד עיני, את הרכב מגיע ונכנס בהם.
זה רק אומר, שלא יעזרו כל הדיבורים וההסברים, עד שלא תהיה אכיפה ממשית, עם עונש ראוי בשטח, התאונות יימשכו כרגיל.

באחד הקניונים אני רואה נערה שהשרוכים של הנעליים שלה פתוחים. היא ממש עומדת כל רגע לדרוך על שרוך, דבר שעלול להפיל אותה. אז אני מעיר לה והיא אומרת: אני יודעת ומתעלמת מהעניין לגמרי. ואני חושב לעצמי, נערים ונערות כאלה היום, רוכבים על אופניים וקורקינטים חשמליים, מה שפעם לא היה עולה על הדעת. בשבילם דיבורים על זהירות בכביש, זה פטפוטים של זקנים, שלא מקובלים עליהם. אמנם יש חוק לגבי הגיל, אבל לא אוכפים את זה. אז מה הפלא שיש כל כך הרבה תאונות ונפגעים בכלים הללו?

האופנוענים דוגמת זה שנתפס במהירות 180, מעמידים דוגמא מסוכנת לשאר הרוכבים. הם רואים כי טוב, שבכביש רוכבים פראיים, שמרימים גלגל, נוסעים במהירות לא סבירה לתנאי הדרך, עוקפים מכוניות תוך שהם חותכים נתיבי נסיעה של אחרים, כל אלו הם הגוררים אחריהם עוד ועוד רוכבים. כך הולכת ומשתרשת, בגלל חוסר האכיפה, תרבות רכיבה קלוקלת. אם פעם, באמת רוכבי האופנועים, היו זן נדיר ומעטים על הכביש, ונודעו ברכיבה הנועזת שלהם, שהקנו לאופנוע שם של מלאך המוות, היום מספר הרוכבים על הכלים הדו גלגליים, עצום. אין מקום להקל ראש בעברות התנועה שלהם, אלא יש להתרכז בעברייני התנועה, מסכני החיים האלו. קחו למשל את קטנועי ה-Tmax שהם כלים אימתניים, נראים כמו קטנועים, אבל הביצועים שלהם בכביש, מדהימים. כל הרוכבים בכלים האלו, רוכבים לא רק במהירות עצומה, לא מתאימה לתנאי הדרך, אלא גם מבצעים להטוטים פראיים, ברכיבה בין מכוניות, בתנועה סואנת. אין כלי אחד כזה, שלא עובר, באופן קבוע, את המהירות המותרת, שלא לדבר על מגוון עברות מסכנות חיים. המשטרה יכולה בקלות לשים ידיה על הכלים האלו ולבער תופעה מסוכנת זאת, שכאמור, גם מהווה דוגמא לשאר הרוכבים, המנסים להגיע למהירות וביצועים שלהם.

הנה עוד דוגמא לחוסר באכיפה:
בעודי רוכב על קטנועי בכביש מרכזי, שני רוכבים בתוך התנועה, מתחילים לשוחח ביניהם ומפריעים לתנועה. כשמגיעים לרמזור, מיד עם תחילת הנסיעה, הם ממשיכים לשמור על קשר ביניהם ופתאום אחד מהם נפרד מהשני ופונה חדות שמאלה, עד שאני בנס ניצל מהתנגשות בו. כן, במקום לשמור על עצמם, דווקא רוכבי האופנוע נוהגים לא לעמוד, לפני הרמזור, במסלול המיועד להמשך רכיבתם. כוונתי, שלרוכב האופנוע, חשוב מאוד, לעמוד, למשל, בנתיב השמאלי, אם רצונו לפנות שמאלה. שהרי אחרת, רכב שיפנה שמאלה מהנתיב האמצעי, יתנגש ברוכב שמשמאלו, שירצה להמשיך ישר. בנוסף, הרוכבים נוטים להתקדם ולעמוד ברמזור, אחרי מעבר החצייה. קודם כל, קורה לא פעם, שהם נעמדים כך, שתנועה שמתחילה לנסוע ברמזור, עלולה לפגוע בהם. שנית, הם נוטים לזנק לכביש, עוד בין חילוף הרמזור מאדום לצהוב, ובכך להתנגש ברכב, שלא הקפיד לעצור בעצמו, בצהוב של הרמזור שהתחלף לאדום.

הבעיה העיקרת היא, כמובן, ברוכבים עצמם, בהשתוללות חסרת הרסן שלהם בכביש. כל זאת בגלל שהמשטרה לא אוכפת את החוקים מסכני החיים האלו.
פעם להיות אופנוען נחשב למסוכן וחריג. היום להמון אזרחים יש כלי דו גלגלי והם לומדים מהתנהגות העבריינית של הרוכבים הבודדים, כיצד לנהוג בכביש.
האופנוע הוא כלי לא יציב, האחיזה שלו בכביש מוגבל. אבל רוב הרוכבים נוקטים ברכיבה פרועה, לא מידתית, בלי להתחשב בסיכון העצמי שלהם. למשל, אומרים שיש לנסוע במהירות התואמת את תנאי הדרך. אבל לגבי האופנועים, בגלל חוסר היציבות שלהם, מהירות מפחיתה בצורה משמעותית את יכולת התגובה שלהם, לסכנות בכביש. אם יעצרו בפתאומיות הם יתהפכו וייפגעו. על כן הם בונים על עקיפות, סטיות תמידיות ממסלול הרכיבה, כניסה בין כלי רכב עד כדי חיתוך מסלול הנסיעה של המכונית והסתכנות בפגיעה.
כמובן שבשעות החשכה, הסיכון של רוכב הכלי הדו גלגלי, עולה במידה ניכרת. קודם כל, גם באור יום הניראות שלהם על הכביש פחותה (שלא לדבר על המנהג המטופש, של רוב הרוכבים, לבחור כלי בצבע שחור!) אז ברור שבשעת חשיכה הסכנה גדלה פי כמה וכמה.

הוסף לזה את הגשמים, כביש חלק גורם לכך שכל ברקס מסכן את היציבות של האופנוע. כל הטיה של האופנוע... במצב כזה, השליטה על האופנוע כמעט אפסית. כמובן, שיש גם את הרעה החולה הזאת, של הצבע הלא תקני, שבארץ צובעים בהם, את סימני הדרך על הכביש. אלו הופכים, עם הגשם, לחלקים מאין כמותם. לא רק זאת, רוכבים רבים אינם מודעים, שגם הצבע של כחול לבן, על צדי המדרכה, מחליק מאוד. רוכב שינסה לעלות על המדרכה, עלול, אם היא רטובה, להחליק בצורה מסוכנת מאוד!
כן, בחירת רבים מהרוכבים בכלים כהים ובדרך כלל שחורים, מקשה לראות אותם, בייחוד בשעות בין הערביים והחשיכה. בנוסף, רוכבים רבים, מקפלים את המראות שלהם, כדי שיוכלו לעבור בין מכוניות ובכך לא רק עוברים על החוק, אלא הופכים לעיוורים לנוגע במה שקורה מסביבם. אני זוכר, שפעם כיוונתי את הראי של האופנוע שלי ברמזור, ורוכב אחר העיר לי: כל הכבוד לך! אכן תופעה נדירה...
לא רק שרוכבים רבים לא מקפידים לנעול נעליים בזמן הנסיעה, אלא הם רוכבים תוך כדי כך, שבמקום להניח את כפות הרגליים על האופנוע, הם מניחים אותן משתלשלות מטה בצדי האופנוע. כך קורה שכל חפץ בולט בדרך, עלול להתנגש בכפות הרגליים שלהם ולגרום לנזק קשה או תאונה של ממש.
ראיתם פעם אופנוע עם זנב? אז לא הסתכלתם היטב, (כמו שאומרים בבדיחה: ראית פעם פיל מתחבא מאחורי פרח, לא? סימן שהתחבא טוב) כי רוכבים רבים, נוהגים לקשור חפצים לקטנוע שלהם באמצעות גומייה מיוחדת ואחרי שימוש, שוכחים לקפל את הגומייה, וזו נותרת משתלשלת מהאופנוע, ומסכנת אותם, בכך שהיא עלולה להיתפס באיזה כלי או חפץ בדרך.
לאחרונה עלתה גם המודעות לסכנות של הולכי הרגל, במעבר החצייה. ראינו איך רוכב קטנוע נכנס, במעבר חצייה, באישה שחצתה כביש עם עגלת תינוקות. מבחינה זאת, הסכנה האורבת להולך הרגל, מצד הרוכב, היא גדולה. הרוכב מתקשה לעצור במהירות הנדרשת, במצב חירום. אני זוכר, בצומת בית דגן, הולך רגל שהחליט לעבור באדום במעבר החצייה, בה בעת שמנגד רכב שנסע במהירות גדולה, מכיוון רמלה, הצליח לעצור לו, באופן פתאומי, בחריקת בלמים איומה. הולך הרגל ניצל, אך אני חשבתי, שאם היה מדובר ברוכב אופנוע, לא היה לו סיכוי לעצור! יתרה מזאת, הולכי רגל מתקשים יותר לראות קטנוע, שהוא בעל צדודית צרה. שלא לדבר על אלו, שצבועים בשחור... כאן האסון גדול במיוחד, לא רק הולך הרגל נפגע קשה, אלא גם הרוכב...

לאחרונה עם הקצאת מסלולים מיוחדים לתחבורה ציבורית ולרכבים, שבהם יותר משלושה נוסעים, נגזלו מהרוכב הזהיר, הנתיבים הימניים. שכן אלו הנתיבים, שמן הראוי שכל רוכב יבחר בהם, במקום להיכנס לתנועה בין המכוניות, שהן מהירות יותר מהכלי הדו גלגלי. בנוסף, הרכבים שבהם יש יותר משלוש נוסעים, והבוחרים בנתיב הימני, רוגזים על הרוכבים האטיים ונכנסים לנתיב הרכיבה שלהם, תוך ניסיון לדחוף אותם לשולי הכביש.
כללית יש לי עצה לרכיבה זהירה ומתונה. קחו בחשבון, שאם ברגע האחרון, החלטתם לפני רמזור, לפנות בו לנתיב אחר מאשר אתם נמצאים בו, אל תעברו נתיב בחופזה, לכל היותר תפנו ברמזור הבא, או תעצרו בצד, בנתיב הימני, עד שיתאפשר לכם להיכנס לנתיב השמאלי, כדי לפנות שמאלה. זכרו! במיוחד בכביש חלק, כל סטייה של הרגע האחרון, או ברקס פתאומי, יגרום לכם להתהפך. אז אל תפתיעו את הנהגים האחרים וגם, אל תפתיעו את עצמכם. עדיף להמשיך ישר, ולעבור פניה שפספסתם, מאשר להסתכן בתאונה!
הייתה פעם סיסמא מאוד חכמה, לרלב"ד, בנוסח: נתיב הנסיעה שלך, הוא ביטוח החיים שלך. ואכן, סטיה ממסלול הנסיעה, הוא מסוכן ביותר: לגבי האופנוע, אם הוא לא מודע היטב לרוכבים משני צדדיו, ולגבי המכונית, שיש להם נקודות מתות, שבהן לא רואים אם יש איזה קטנוע מצדי הרכב.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל