וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.

לפני כעשורים הושתל בציבוריות הישראלית אט אט, בשקט, בשקט, באין רואה, ובאין מרגיש זרעון של נרטיב המכונה "שומרי הסף" או "מעוז הדמוקרטיה" המיוחס כמובן למערכת המשפט ושופטיה. אט אט בשקט, בשקט, באין רואה, ובאין מרגיש נקלט הנרטיב בציבוריות הישראלית

וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.
לפני כעשורים הושתל בציבוריות הישראלית אט אט, בשקט, בשקט, באין רואה, ובאין מרגיש זרעון של נרטיב המכונה "שומרי הסף" או "מעוז הדמוקרטיה" המיוחס כמובן למערכת המשפט ושופטיה. אט אט בשקט, בשקט, באין רואה, ובאין מרגיש נקלט הנרטיב בציבוריות הישראלית ומני אז פחד ויראה כבש את הציבוריות הישראלית, ואסור חלילה לבקר, להעיר, לסייג את מערכת המשפט בכל אמירה או פסיקה שלהם ויהיו קלקוליה ככל אשר יהיו. כי זו פגיעה בקודש הקודשים. וכל מי שפוצה פה או מצפצף הוכרז אוטומטית כמחרב הדמוקרטיה! פוגע בשומרי הסף! פוגע בקודשי הקודשים
ומני אז אט אט, בשקט, בשקט, באין מרגיש השופטים עברו ממצב צבירה של בני אנוש בני תמותה למצב של בני אלים או הם, הם האל בעצמו.
באין רואה ובאין מרגיש גלשו לתחומות לא להם כמאמר אדמו"ר החוק והמשפט "הכול שפיט".
ומני אז נדמה כי עשרה קבין של חכמה ירדו לעולם תשעה קבין נטלו שופטי ישראל וקב אחד לכל העולם כולו
ומני אז נדמה כי עשרה קבין של נאורות ירדו לעולם תשעה קבין נטלו שופטי ישראל וקב אחד ניתן לכל העולם כולו.
ומי אז עשרה קבין של מידתיות, סבירות, נורמטיביות, ירדו לעולם תשעה קבין נטלו שופטי ישראל וקב אחד לכל העולם כולו
ומני אז בטלה סמכות המחוקק הנבחר על ידי העם. נטלה ממנו משילותו והועברה לשופטי בית המשפט העליון, היודעים מה התכוון המחוקק, גם אם לא כך התכוון, ומה סביר ומה בלתי סביר, מה מידתי ומה לא מידתי. מה נאור ומה לא נאור.
ומני אז אימא פחד ורעדה אחזה בציבוריות הישראלית מלבקר להעיר לחלוק חלילה על שופטי בגץ כי מי יעז חלילה לפגוע בקודש הקודשים במבצר הדמוקרטיה ומעוזו או בשומרי הסף. ובכל פעם שנתפס בקלקלה זו או אחרת מייד שבים להיות כבני אנוש ומצדקים אנו רק בני וככל בן אנוש יכול לטעות וחזור חלילה
אף אלו שלא מאמינים בנרטיב הכוזב, בקדושתו של מעוז הדמוקרטיה פחד ורעדה אחזם מלבקר חלילה את המעוז כי אז באופן אוטומטי במודע או שלא במודע מוקעים כמחריבי הדמוקרטיה וכמחללי קודש הקודשים.
ואף שאמון הציבור בהם צלל לשפל שלא היה כמוהו לא עלה ולא יעלה על דעתם להביט במראה ואולי להתעשת ולתקן הטעון תיקון. הסיבה לשפל האמון בהם לדעתם זו ההסתה כלפיהם.
• נהוג היה לחשוב במדינה דמוקרטית שהרשות המחוקקת מחוקקת. והרשות השופטת שופטת על פי חוק שחוקק המחוקק. עד שבא אדמו"ר המשפט וקבע שהכול שפיט קרי אני מתמחה לא רק בחוקה ובמשפט כי אם בכל מכל כול.
• נהוג לחשוב במדינה דמוקרטית שהרשות המחוקקת מחוקקת. והרשות השופטת שופטת. עד שבא בגץ וקבע אכן הרשות המחוקקת מחוקקת אך אני אקבע למה התכוונה הרשות המחוקקת בחוק שחוקקה אף אם זה בניגוד לדעתה
• נהוג לחשוב במדינה דמוקרטית שהרשות המחוקקת מחוקקת. והרשות השופטת שופטת על פי חוק. עד שהגיע בגץ וקבע לא על החוק לבדו יקבע המשפט כי אם על פי סבירות, מידתיות, נאורות, נורמטיביות, ואני ואין בלתי אקבע מהי סבירות מהי מידתיות מהי נאורות ומהי נורמטיביות.
• נהוג היה לחשוב במדינה דמוקרטית כי הכנסת היא נציגת העם והיא הקובעת את הנורמות, בשם העם. שופטי בית המשפט העליון נמנעו מלהתערב בעבודת החקיקה של הכנסת והסבירו, פעם אחר פעם, כי "כלל גדול הוא בידינו כי חוק שנחקק ונתקבל בכנסת, אין שאלת תוקפו של החוק נתונה לביקורת שיפוטית. יסוד מוסד של משטרנו הדמוקרטי בעל שלוש הרשויות הוא, שאין מהרהרים אחרי מעשה בית המחוקקים בחקיקתו." (דברי השופט מנחם אלון בבג"ץ 142/89 לאו"ר נגד יו"ר הכנסת). עש שהגיע האדמו"ר אהרון ברק וקבע הכול שפיט!
• נהוג לחשוב במדינה דמוקרטית ששופטים מנועים לשפוט בניגוד עניינים דבר שמובן מאליו כי הרי אדם קרוב לעצמו. עד ששופטים הבהירו אכן אדם קרוב לעצמו אך שופט מקצוען יכול לשפוט גם בניגוד עניינים. מה שזה אומר אם אני מגיש תביעה נגד שופט מסוים יכול השופט לשפוט בינינו.
וזה מה שמלמדנו השופט אליקים רובינשטיין המשנה לנשיאת בית המשפט העליון לעניין הקמת וועדה חיצונית לניגוד עניינים של שופטים וזו תגובתו ציטוט: "קודם כל צריך לצאת מהנחה בכפוף לשקיפות ולשכל הישר ששופטים עושים מלאכתם נאמנה. זה דבר שהוכח ב- 72 שנות מדינה שלנו . שופט שמחליט בדיני נפשות במאסרים בממונם של הבריות לא יוכל להחליט בדבר הזה?"
חה! חה! חה! מי קבע ששופטים עושים מלאכתם נאמנה? השופט כמובן!
חה! חה! חה! מי קבע שזה דבר שהוכח 72 שנות מדינה? השופט כמובן!
חה! חה! חה! אכן השופט יכול להחליט בדיני ממונם של אחרים אך האם יכול להחליט בדיני ממונו שלו? והיה ונדמה לי שזו דעת יחיד מתברר שלא
שופטת בית המשפט העליון בדימוס טובה שטרסברג כהן באותו עניין להלן ציטוט: "זה לא דוגמה אני לא יכולה לומר שמי שיושב בדין על חברתו שהיית אתו לפני זה אז מה אם הייתה חברתו לפני זה? הוא מדבר לגופו של עניין ולא לגופו של אדם" (שזה אומר בניגוד לבני אדם בני תמותה הקרובים לעצמם שופטים מדברים רק לגופו של עניין) ושוב חה! חה! חה!
כבוד השופטת שימשה כנציגת הביקורת על שופטים וכשנשאלה אם אין בכך ניגוד עניינים שהיא מבקרת שופטים שהיא מכירה : תשובתה הנחרצת ציטוט:
"זה לא משנה בכלל! זה יכול לומר רק אדם שהוא בור ועם הארץ בקשר למה שידוע בעולם הדמוקרטי כולו! ששופט הוא בראש ובראשונה עצמאי ולא תלווי בשום דבר אחר אלא בעקרונות היושר הצדק והמוסר" (אפשר ששופטים לא מבינים כלל מה זה להיות בן אדם והם בחזקת מלאכים). משום מה לא שכנעה אותי
• נהוג לחשוב במדינה דמוקרטית וכך היה נהוג במדינת ישראל שמינויים של בכירים נקבעו ויקבעו על פי טוהר המידות של המועמד. עד שבאו שופטי בגץ וקבעו על דעת עצמם ללא כל סמכות כי לא די בטוהר המידות יש לבחון התאמה! אך מי יבחן התאמה? כמובן לא השר או הפקיד הממנה, לא השר הפקוד כי אם שופט העליון שיקבע לשר מי מתאים לו ומי לא. וכך היה עם השופט טירקל שהחליט על דעת עצמו להרחיב את הקריטריון מעבר לטוהר המידות נדרשת גם התאמה והוא (השופט)יודע מי מתאים ומי לא. ולהלן ציטוט מפיו: "במקרה אחד השר עמד על שלו ואמר אני ישבתי אתו (עם המועמד) הסתכלתי בעיניו ואני בטוח שהוא מתאים. אמרתי לו תשמע אתה מרגיש ככה אני מכבד את זה כמובן. אבל יש מושג שקוראים "חוש המומחיות של המשפטן" אני איך שהוא בקצות אצבעותיי מרגיש שלא מתאים"
השופט שטרסנוב באותו עניין ציטוט: "אמרו חז"ל אוי לדור ששופט שופטיו ואוי לאלו שמטילים ספקות באלו בבתי המשפט בהגינותם ובהתנהלותם של השופטים כדאי לזכור את המשפט הזה" אך משום מה כבודו שכח את המשכו של המשפט "אוי לדור ששפטו את שופטיו ואוי לדור ששופטיהם צרכים להישפט אוי ". ואני מוסיף או לו לדור שאלו שופטיו.
מחקר נוכחות של שופט ערבי מגדילה את סיכויו של נאשם ערבי להקלה בעונשו
ועוד: בגץ הכריע נגד חוק המסדיר הפקעת אדמות של פלסטינים ביהודה שומרון היחיד מתוך תשעה שופטים שנתנגד היה שופט שגר ביהודה שומרון איך זה שחוש המומחיות שלו לא עבד?
סגידה מופרזת מוחלטת לרב, לאדמו"ר, לגורו, למנהיג, לשופט, בעיניי זו עבודת אלילים. שופטים ושוטרים שנגסו ביס, ועוד ביס, בסמכויות לא להם ונכסו אותם לעצמם והעצימו את כוחם מאבדים את האיזונים הנדרשים משופט, והזהירות בעשיית משפט ובאופן בלתי מודע מרגישים מורמים מהעם ואין דין בקורת חל עליהם. יש לשמור ולהיזהר בכבוד המערכת ועצמאותה המוחלטת, ומאידך יש לשמור על איזונים ובלמים והפרדת רשויות באופן הברור המקובל והנהוג בכל דמוקרטיה. ריכוזיות הכוח בידי גוף שלטוני אחד ויחיד משחיתה. ממשלה צריכה למשול ושופטים צריכים לשפוט.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל