המסע והמשא

בעקבות הכתבה שעשיתי על הילה ברוך, "מסע בין העולמות", שבה הבאתי את הערותיי לגבי החוויה החוץ גופית של מוות קליני שעברה, הזדמן לי לשוחח אתה אישית – ולהתבשם מהרוחניות המופלאה שדבקה בה. מסתבר שצדדים שונים להארה שעברה, עם שובה למציאות מעולמות אחרים, היא התקשתה מאוד להסתגל לפה והרגישה שהחוויה גם העמיסה עליה משא, של אחריות להעביר את המסר מהשמיים לארץ.

אחרי הפוסט שכתבתי על הילה ברוך (מסע בין העולמות) והחוויה הרוחנית שעברה, עם המוות הקליני שלה, זכיתי להכיר אותה. היה זה אחרי שקראה את הפוסט שלי, התרגשה עד דמעות (לדבריה) ויצרה אתי קשר.
מסתבר שהיא מעלה אתר משלה ובו תובנות על החוויה המעצימה שעברה. בהמשך מובא קטע מתוך האתר.
האתר של הילה ברוך:
https://rutha8.wixsite.com/hila


מכל הסרטונים המרגשים ביוטיוב, שראיתי על אנשים שעברו חוויית סף מוות, הסרטון של הריאיון עם הילה ברוך, הישראלית, עשה עליי את הרושם העז ביותר. לא ידעתי את נפשי מהתרגשות שעלתה בי, תוך כדי צפייה בסרטון. הילה נגעה בכל נימי נפשי, עד כדי כך, שהרגשתי שאני מתחבר אליה נפש בנפש.


אחרי שהתוודעה, בחוויית המוות הקליני שעברה, לעולם שמעבר, העולם הרוחני של הבורא, הילה ברוך, התקשתה מאוד, כשחזרה לעולם שלנו, להסתגל אליו. הרגישות שלה לחומריות וחפספוס הרגשות בעולם הזה, גרמו לה לעינויים רבים. הנטייה של בני האדם לריב, לקנא ולהתכחש לאהבה הטהורה, אליה הייתה חשופה בעולמות העליונים, גרמה לה לסבל רב. תפקודה בעולם הזה, על הפרדוקסים ועיוותי האמת שלו, נפגם, בשל אי יכולתה "לשחק את המשחק של החיים". לשכוח מהערכים הנעלים של הרוח, כדי לנצח בעולם החומרי, התחרותי שלנו. עולם שבו, בניגוד לעולמות העליונים, כל אדם לנפשו ואין שיתוף פעולה ואמפתיה מוחלטת אחד כלפי השני.


אם פעם, לפני החוויה הרוחנית שעברה, אנשים העירו לה, על הלשון החדה שלה, עכשיו היא לא יכלה לסבול בני אדם, שדיברו בצורה בוטה, בלי אמפתיה ורגישות זה כלפי זה. אחרי שחוותה את האהבה המוחלטת, הטהורה והבלתי תלויה בדבר, של הבורא, היא הרגישה כעוף מוזר, כתיירת, בעולם שממנו פרחה נשמתה ואליו חזרה. גם מבחינה מעשית, קרו לה דברים, שהקשו עליה. כך למשל, לא יכלה לנגוע במכשיר מחובר לחשמל, שכן מיד קיבלה זרם עז. נורות התפוצצו לה בבית...
רבים מהחווים את החוויה של סף המוות, מתגרשים ועוברים המון משברים בחייהם, סיפרה לי. זאת על סמך מחקרים רבים, שערכה, אחרי שחזרה לחיים. היא בעצמה הרגישה, לא פעם, איום לאבד את שפיותה. מסתבר שלעבור מהעולם הזה, לעולם הבא, עם המוות, קל הרבה יותר, מאשר לחזור משם...

מתוך האתר של הילה ברוך:
https://rutha8.wixsite.com/hila

איך זה לחזור למציאות אחרי חווית סף מוות?
• זה קריעה, זו הסטירה לפנים הכי כואבת ובו זמנית-הכי רחמנית ואוהבת שחוויתי!
• זה "בוקר טוב עולם"! אבל ממש!!!! בהתפעלות אינסופית לפלאיות לנסים של המופלא והגדול מכולם!!!!
• זה להתרגש עד דמעות מפרח , מזוג מבוגרים אוחזים יש ביד ומעוד דברים פשוטים!
• זה להתעורר מחלום ולחזור למציאות ולגלות שהיא סוג של חלום צלול.
• זה להרגיש כמו חייזר שצריך להסתגל משך זמן רב, למציאות שכאן.
• זה להיות נוכחת במציאות שבה אין ממדי זמן ומרחב.
• זה להבין שמכשירי חשמל זה אויב.
• זה להכיר בזה שה׳ איתי תמיד.
• זה ללמוד מחדש את המגבלות האנושיות ולקבל אותם.
• זה אחת לכמה זמן לבכות לבורא - ״אבא, איך עושים את זה? איך לחיות עם גאולה בלב בתוך עולם של טוב ורע?!״
• זה להכיר את העולם מחדש ולחוות אותו בתדר הרגשי יותר... אם אפשר לומר..
• זה להרגיש כמו תינוקת ולגשש ולבדוק מי אני מחדש בעולם הזה.
• זה להרגיש לפעמים שאו שאני משתלבת בעולם הזה, או שאני לא מוותרת על האני האמתי שלי.
• פשוט לאהוב כמו ה', את כולם! גם את מי שלא כ"כ אהבתי. להרגיש שאין בכלל אפשרות אחרת, כי באינסוף יש רק אהבה.
• זה לחוות תופעות לוואי שלא ציפיתי, או תיארתי לעצמי, שהרבה אנשים חווים אותם.
• זה הכרת תודה עצומה, יחד עם רצון תמידי לתקן. לנסות להבין מה הבורא מנסה לומר לי, מה השיעור לנשמה. זה תובנות עמוקות ועצומות כל כך, עד שאני מרגישה לפעמים, שאני משתגעת.
• זה לדעת שהנשמה נצחית ושאנחנו תמיד נחיה! לנצח!!! באנו מאהבה ופשוט נחזור לאהבה.
• זה להסתובב עם תחושה תמידית, 24/7 שאני צריכה לעשות משהו, משהו אמיתי ומשפיע, וזה מטריד ולא נותן מנוחה.
• לברך ולהתפלל ולהתגעגע להרבה אנשים בלבי, שאין להם מושג שאני מתגעגעת נורא לנשמה שלהם ומדמיינת איך היינו מדברים באמת, בלי כל הפילטרים של העולם הזה.
• זה להרגיש כמעט תמיד שאני חצי רגל פה וחצי רגל שם, שלא עד הסוף חזרתי. כאילו אני בשני עולמות. בשונה ממצב של להיות בין העולמות... תודה שזה עבר!!!
• זה לדעת להעריך יותר מכל - טוב לב, כנות, אמת.
• זה להרגיש את השקר או האמת בצורה חדה עד כדי צורמת/ נעימה.
• זה לדעת שמלכתחילה אין לי למי או על מה לסלוח. אין עוד מלבדו! הכול אהבה גם אם אני לא תמיד מבינה את הביטוי בעולם הזה.
• זה אם לפני החוויה אמרו לי כולם לעדן את עצמי כי הלשון שלי חדה מדי, היום זה בדיוק ההיפך... זה להרגיש ולרצות עוד יותר לגלות את העדינות שבתוכי.
• זה לרצות להקשיב, לנשמות, לציוץ הציפורים, למנגינות ושירים, לדברים שכאילו לקחתי כמובן מאליהם והם פלאיים ועוד לאינסוף אפשרויות.
• זה להיות ברגישות יתר... להכול, לאנשים, לצלילים/רעש, למגע, לאור, לסביבה, לקולות, לטעמים, בקיצור - לעולם המעשה!
• זה לדעת לקבל את העובדה שככל שעובר הזמן החוויה תהיה יותר בהירה וברורה, ויחד עם זאת, לא ניתנת להכלה, אלא לעיבוד ודרך העיבוד ואינטגרציה, לחיות את התובנות שחוויתי.
• זה לדעת בלב שלם שהאהבה חכמה עד אין קץ , שהיא כל הזמן מתקשרת איתי, משתעשעת איתי עד לעצם, ועדין להתגעגע אליה...
• זה להיות בסיטואציה או להיזכר בה, ולחשוב ישר מה הייתי מרגישה רואה כצופה על כל זה בסקירת חיים.
• זה להיות זהירה למי אפשר לספר מה שחוויתי, שמא אתויג ׳כמשוגעת׳.
• זה להיות בהלם מעצמי עד כדי בהלה, אם פעלתי מאגו או הזדהות עם הדרמה של המציאות.
• זה להרגיש את הקיצוניות של העולם הזה דרך הרגישויות שלי, כשאני שמחה. אני ממש ממש שמחה!!! כל נים בגופי שמח! ולהיפך...
• זה להכיר מקרוב את עולם החושך ולרצות לעלות פעם הבאה אחרת.
• זה להרגיש שהמוח מתפוצץ מרוב מידע.
• זה לחוות סיטואציה במציאות, ותוך כדי כך להיזכר שהיא כבר קרתה.
• זה לרצות באופן תמידי, לקרוע את המסכה שעל מי שמולי ולא לעשות זאת, רחמים!
• זה לבכות כי אני מתגעגעת הביתה, ובו זמנית לשמוח על זה שיש לי את הזכות בכלל, לחוות רגש של להתגעגע הביתה.
• זה לא לראות איפה ׳אני נגמרת׳ והאחר מתחיל.
• זה קושי עצום להכיל כל מצב, שהוא לא שלום.





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל