הביקור בטוניס והילולת לגריבה בזרבה

טוניס אלכדרה. זה הכינוי למדינת טוניס. ואכן ירוקה היא ולא רק בשל שלל עצי הזית הירוקים האציליים הפזורים בכל מרחביה, עצי הזית עתיקי היומין אשר בגזען העבה ובענפיהם המפותלים, אוצרים סיפורים היסטוריים עתיקי יומין מזה מאות בשנים. אני מביט בעצי הזית על גזעיהם המפותלים וכרסיהם העבים והמטופחים מעשי ידי אומן, בורא עולם, ומדמיין לי כמה שנות דור ידעו עצים אלו?

טוניס אלכדרה (טוניס הירוקה)

טוניס אלכדרה. זה הכינוי למדינת טוניס. ואכן ירוקה היא ולא רק בשל שלל עצי הזית הירוקים האציליים הפזורים בכל מרחביה, עצי הזית עתיקי היומין אשר בגזען העבה ובענפיהם המפותלים, אוצרים סיפורים היסטוריים עתיקי יומין מזה מאות בשנים. אני מביט בעצי הזית על גזעיהם המפותלים וכרסיהם העבים והמטופחים מעשי ידי אומן, בורא עולם, ומדמיין לי כמה שנות דור ידעו עצים אלו? וכמה סיפורי היסטוריה צופנים בגזעיהם המפותלים והמיובשים לכאורה.
טוניס אלכדרה. טוניס אכן ירוקה ולא רק בשל שלל עצי הדקל הרבים המושרשים באדמתה המדברית, ומזדקרים לגבהים ולשחקים, ואף הם, ידעו ימים ושנות דור, מתקופות היסטוריות רבות. אני מביט בעצי הדקל המתנשאים לגובה השמים, ובא לי להצטופף בצלן, ולהתחכך בהם ואולי ילחשו לי סיפורי ילדותם, מתי נשתלו. ומה מספרות השנים הקודמות?
טוניס אלכדרה. אכן ירוקה בשל אופי בני עמה ותושביה החביבים והנעימים, תושבים סבלניים וסובלניים, מקבלי אורחים ומסבירי פנים, מקבלים כל אדם בחיוך ובאהבה יתרה, ובמיוחד אם אתה בן העיר.
אני אוהב את העם הטוניסאי, ואיני מתכוון רק לקהילה היהודית אלא לכלל העם המוסלמי היושב בטוניס. בכל ביקור אני מופתע מחדש מהמפגשים החמים והלבביים, מהפתיחות המיידית במפגש ראשוני כמו זה היינו חברים מזמן, מהסבלנות ואורך הרוח, מהחרדה לכבוד האישי ומהיושרה וההוגנות, מהאנושיות הטבעית אשר מזמן נעלמה מהעולם המערבי "המתקדם" המנוכר הווירטואלי, הכפוף לחוקים ותקנות ומשולל כל אנושיות.
אני אוהב את בני העם הטוניסי היודע להעניק לך תחושה של קבלה טבעית, של חום, של אכפתיות, של אי זרות, ואפילו אם זה בבלוף כטענת רבים ממכריי, הרי בכל זאת ההרגשה הנה הרגשה טובה מעודדת ומרחיבה את הלב. יש הטוענים כי בלבם שנאה ליהודים, חיפשתי שנאה זו ולא מצאתיה, ואולי יש להם זיקה והזדהות עם העם הפלסטיני וזה אך טבעי, אך יודעים ובהצלחה רבה להפריד בין הקונפליקט בין העמים, לבין האדם העומד מולם כרגע. ונוהגים בו בכל הכבוד הראוי. ולהלן מספר רשמים:

על סדר יומי לא תוכננה נסיעה להילולת ל"ג בעומר בלגריבה שבדג'רבה, הילולת רבי שמעון בר יוחאי. וזאת בשל כמה סיבות.
1. כבר בקרתי בהילולה זו מספר פעמים.
2. איני נהנה במיוחד מההמולה ההמונית הצפיפות והרעש.
3. רק לפני שנתיים בקרתי בדג'רבה וטעמה המתוק עדיין בחכי.
4. אני מעדיף את ג'רבה במצבה הטבעי, בקצבה האיטי. במזגה הרוגע.
5. אני מתגעגע לחתונה דג'רבאית, ומעדיף לנסוע באירוע חתונה.
אך הרהור קל ושיחה קצרה עם עצמי שכנעה אותי לאמור: כי בגילי המתקדם אסור לי לוותר על חוויות מזדמנות, ובמיוחד חוויות נעימות, כי יתרת מכסת חיי מי ישורנה? זאת ועוד, הביקור בהילולה מעורר ומרענן תאי זיכרון רדומים, תאים הטעונים בתמונות צבעים טעמים ומראות, ומחזיר אותי אף אם זה באשליית מה לאותה תקופה, לאותם גילאים, עת היינו נערי חמד, יפים בריאים וחזקים. גדושי חלומות חזונות ותוכניות רבות לעתיד. איש, איש וחלומו עמו. איש איש וחזונו אתו. הביקור בהילולה אף כורך בתוכו הפתעות קטנות נעימות, ומתוקות, בלתי צפויות, כמו מפגש עם חברים שנשתכחו מלב, ואולי זה שנים לא ראינום, ואיש איש וסיפור חיוו המעניין, ובכלל מה יותר טוב ונעים משבת אחים גם יחד. ובמיוחד רעים מתקופת הילדות, אחים אהובים. אני אוהב את דזרבה ואיני יכול לסרב. איני יכול לעמוד בפיתוי. וכמשפט המשורר "כאשר קורצת לך האהבה לך אחריה, אף שדרכיה קשות ומכבידות. ואם כנפיה מרחפות מעליך, התכנס תחתן, אף שהחרב הנחבאת בין נוצותיה עלולה לפגוע" ואהבתי לדזרבה אינה יודעת גבולות, ואינה חודלת. ושיני הזמן רק משביחות אותה ומעצימות את תפארתה בעיני. השתכנעתי התארגנתי לנסיעה והנני כאן.
זו לא הפעם הראשונה השנייה או השלישית שאני מבקר בזרבה, ובכל פעם אני מתרגש מחדש, מתגעגע מחדש, נערג מחדש לאהבת נעורים אשר לעולם לא תמחק, וכפתגם המשוררת זלדה על ירושלים אומר אני על ג'רבה המכונה פרוזדור לירושלים "ג'רבה לכדה את נפשי החופשית. . . סודה לכד את נפשי החיה. טבעתי ברזיה" ואכן בכל פנה ומשעול קיים מעין סוד, רז קטן סמוי וחבוי בלתי נראה לעיין, הלוכד את הנפש.

העיר זרבא

זרבה בעיני ערש ההתהוות שלי כילד, כנער, כור ההיתוך של הווייתי היום, וזיכרונותיה חקוקים בסלע נשמתי, ואיני אלא קרקע קטנה, תבנית נוף מולדתי זרבה. כמאמר המשורר טשרניחובסקי על ארץ מולדת.
"האדם אינו אלא קרקע קטנה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, רק מה שספגה אוזנו עודה רעננה, רק מה שספגה עינו טרם שבעה לראות . . .האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו".
זרבה הנה עיר ציורית הממזגת ישן מאוד עם חדש ומודרני, תרבות עתיקת יומין המזמינה חוקרי תרבויות ושוחרי עתיקות. זרבה הנה עיר אחת ויחידה שאין כדוגמתה או דומה לה בכל העולם. אנתרופולוגים רבים וחוקרי תרבויות פקדו את זרבה וכולם כאחד יצאו המומים מהקסם והפלא הזה שקוראים אותו זרבה. ולא לחינם כתב אחד המבקרים ספר על זרבה בשם "אי הפלא". כי בביקורו בזרבה נדמה היה לו כי הנו בתקופת התלמוד דמויות מקומיות טיפוסיות עטופי גלימה רכונים וכנועים מהלכים ברחובות ופניהם מאירים מזכירים לו חכמי התלמוד. הנה זה רב חייא! וזה רב חנינא! וזה רבי טרפון! וכן על זו הדרך. זרבה הנה דף היסטוריה חי ונושם שטרם נכתב במלאו ואף לא בחלקו הקטן. זרבה מכונה פרוזדור ירושלים. זרבה הנה המעין הבלתי נדלה של מפעל עתיק יומין לייצור תלמידי חכמים, ענקי הדור ששמעם פרץ גבולות וערים, והגיע עד לקצות תבל. מזה דורות הרב הראשי לטוניס הנו יליד זרבה, הרב מרדכי מייס הכוהן, הרב חיים מאצ'אר, והיום הרב חיים ביתאן. חברותא שלי מספסל הלימודים אצל מו"ר הרב הגאון הצדיק העניו הרב חנינא בוגיד סעדון.

געגועי לעיר הולדתי זרבה לא פסקו, לתרבות, להווי, לחברים, לאוכל, למראות התמזל המזל ונפתחו שערי הכניסה לעיר ומאז מידי פעם אני מנצל אפשרות מזדמנת לחזור לעיר הולדתי ולספוג ממנה ריחות תמונות ומראות. ובכך אני מרגיע את געגועי ומרווה את צימאוני הבלתי פוסק לנוף ילדותי. כפתגם המשורר הלאומי ביאליק בשירו "אחד אחד ובאין רואה" "ידעתי כי רק אחת ישת האדם מכוס הזהב, וחזון זיו וזוהר לא יקום פעמיים: כי מראה תכלת יש לרקיע ועין ירק לדשא. ואור גנוז למלא תבל וזיו פנים לכל מעשי אלוהים אשר רק אחת תזכה להם עין הילד- ולא יוסיף". ואכן מתגעגע אני לפעם ההיא עת שתיתי בגמיעה מתוקה נופי ילדותי בזרבה. כשאני בזרבה אני חוזר לנוף ילדותי לנוף הפיזי, ולנוף המנטאלי, לבתים והחלונות המיוחדים בצבעי התכלת לבן, לים וגליו, ונדמה לי כי הכול פה יחיד ומיוחד. אף הים מיוחד, ומימיו מיוחדים, וגליו רכים ומלטפים, ואין דומה ים של זרבה לשום ים אחר שבעולם. כשאני בזרבה אני חוזר שוב לפגוש את הנוף האנושי המוקסם האנשים הטובים המארחים ללא לאות, הרגועים, מסבירי הפנים, יראי השם, הענווים, ממשיכי דרך אבות לדורותיהם. ושוב אני מצטט משירת ביאליק "ונפקחו עיני וארו, וזכו כעיני הילד. ומראות ילדותי כולם על צבא חליפתם יחד עם כל יקומם סביב ינהרו דומם דרך נפשי, יסלו עלי ארוחות זוהרם כחלונות בוקר בהירים. הרחוקות תקרבנה פתאום, יקיצו קולות נרדמו, וגוונים וריחות נשכחים יקומו שנית לתחייה. רק רגע יתמהמה החזון, ושטפני גל מתקו. ואת כל עסיס חיי עד תמציתו יגמיאני באחת. ושוב אעמוד נפעם לפני עולם פלאי בטהרו. גן נעול וחתום זרוע חידות ופלאים." זרבה אנשיה טובים יראי שמים ותמימים לטוב. יראי שמים אמרתי ולא דתיים. כי דתיים זה מונח ישראלי חדש שאינו מוכר בזרבה. יראי שמים אמרתי, כי דתיים בדרך כלל שומרים על אורח חיים דתי, מקפידים במצוות שבין אדם למקום, ופחות מדקדקים במצוות שבין אדם לחברו. דתיים נכשלים לא אחת בפגיעה בזולת באי הקפדה על ממון האחר, וכיוצא באלו. אך יראי שמים מורא שמים מהלך על כל אורחותיהם. ומקפידים במצוות שבין אדם למקום ולא פחות במצוות שבין אדם לחברו. נדמה לי כי בכל אחד ואחת דולק הניצוץ היהודי בכל עוזו בצורה איתנה ויציבה. היהודים בזרבה דתיים הדוקים אך אינם קנאים. שומרים על קלה כבחמורה ורובם ככולם עוסקים בתפילה בלימוד תורה במעשי חסד וצדקה. כמעט כולם קובעים עתים לתורה בד' אמות הלכה המתקיימים בערבים בבתי כנסיות הפזורים בכל סמטותיה. יש הבקיאים בלימוד ומשקיעים יותר, יש החלשים בלימוד משקיעים בצדקה וחסד או בתמיכת לומדי תורה בכך שמשרתים את הלומדים בעת לימודם דואגים לכיבוד לניקיון ולהכנות מוקדמות,

השבת בזרבה: חלות הלחם וסירי החמין לכבוד שבת קודש

בוקר יום שישי בעלי בתים נושאים על ראשם מגשי לחם לבית המאפה שבלב השכונה, האופה הערבי מכניס לתנור מגש אחר מגש, לפי סדר ומוציאם לפי סדר. ובעלי המאפה איש, איש מכיר את לחמיו לוקחם ואוספם לביתו. לאחר הצהריים המחזה חוזר על עצמו אלא שהפעם סירי החמין מגיעים בזה אחר זה ומוכנסים לתנור על פי סדר, ועל פי סימנים וקודים הברורים רק לבעלי המקום מכוח ההרגל. האיש במאפייה שאל אותי מדוע החמין של התנור יוצא הכי טעים מכל חמין על הפלטה, או הגז או כל צורה אחרת. לא ידעתי להשיב. אך הוא שאל והשיב: בלב התנור מקום סגור וחם הריחות נספגות כולם בכולם ובעצם נמצא הניחוח מועשר.

בית הכנסת לגריבה

בית כנסת לגריבה ממוקם במרחק מה מהישוב היהודי מרוחק ומבודד. ולשאלה מדוע זה בית כנסת מרוחק כך ממקום יישוב. יש העונים כי כך נהוג היה בימים קדומים. מקום מקדש, או בית תפלה נהגו להקימו מחוץ למתחם הישוב, ובכך נמצא מבודל וממודר מענייני היום יום שבעיקרם ענייני חול. בידולו וריחוקו מענייני היום, ומהמולת היישוב מעניקה לו נופך מיוחד של קדושה מיוחדת. לאמור אין זה בית ככל הבתים.
ומה משמעות המלה לגריבה? כבר נרשמו סיפורים ואגדות רבות על משמעות השם. אך ידידי חבר ילדות דוד כהן ז"ל סיפר לי עת ביקרתיו בביתו שבפריז כי המלה לגריבה, נגזרת מהמלה בערבית לגורבה. בתרגום מילולי הרחוקים המרוחקים מביתם עקב מסעם. והסברו כך: בימי קדם בית התפילה שימש גם כבית מחסה לעוברי אורח המרוחקים מביתם. בבית התפלה נהגו עוברי האורח לחנות בדרכם למסעם לשם מנוחה, אכילה, שתייה, ואף לינה במקום, ורענון כוחות להמשך הדרך. לגורבה אלו המרוחקים מביתם עקב מסעם לעיר רחוקה, התאכסנו בבית התפלה למנוחה ורענון. ובית הכנסת לגריבה שימש את הגורבה. המרוחקים מביתם, ועל כן קבל השם לגריבה. האם זה נכון? איני יודע. אך זה עוד פירוש למילה לגריבה שלא שמעתיו עד כה.

הילולת לגריבה שבאי ג'רבה

האי זרבה קטן וזעיר, ממוקם בקצה כנפה הדרומי של טוניס, ומנותק רצף גיאוגרפי מהמדינה, מתנהל משך השנה ככפר קטן רגוע ושקט, וכמעט שכוח אל. הופך בין יום למעין מטרופולין ענק, ואנשים רבים מכל ערי המדינה נוהרים, זורמים אליו בהמוניהם, ואף מחוץ לגבולות טוניס, מהשכנה לוב, הגיעו יהודים רבים עם רכבים מפוארים, מעין לימוזינות לבנות, שחורות, ארוכות, והתרפקו, התענגו במיטב כספם הרב על היין הדזרבאי המשובח, ועל בקבוק הבוכה של בוקבזה, ועל הבשרים של טלאים רכים שרעו בשדות פתוחים, אשר ניחוח בשרם הנצלה בתנור, התאבך ונספג באווירת החג ובמרחב ההילולה כולה. ומיותר לציין את טעמו המעודן. כפתגם האמרה בערבית "חטט פלפם תלקא נם" לאמור הנחת בחלל הפה החליק מעצמו נבלע ואיננו. בטרם הספקת ללעוס.
ועת בואי לכתוב את אשר בא לי לכתוב, ריחות מראות ותמונות מתערבבות ומתחלפות זו בזו, תמונות עכשוויות מזה הרגע, ותמונות עתיקות משחר ילדותי, עת הייתי נער, עלם חמודות, נפעם ונרגש מחוויות ההילולה עוד בטרם הגיע מועדה. התרגשתי, התפעמתי, חשתי כבר את מתיקותה. שמחה שררה בכל הבתים, כמו זו הייתה חתונה המונית, ואכן תהלוכת המנורה בלווי תזמורת והמונים רבים מבית הכנסת לגריבה ליישוב הסמוך דיגת (חארה סגירה), דמתה לתהלוכת הכלה ביום שמחתה לבית חתנה. אני זוכר זו הייתה אווירת חג מיוחדת רועשת, גועשת, והומה. רוויה מראות ותמונות בשלל צבעים ובכל הגוונים, נחילי אדם זרמו מכל עבר, ולכל עבר השתרכו קבוצות, קבוצות. קטנות וגדולות. ראיתי גברים צעירים רווקים נהנים ממשתה נגינתם, מקפצים מרקדים צוחקים ומצחקקים, ופה ושם תרו אחר נערות בנות גילם, בתקווה שעינם תצוד נערת חמד בת טובים לזיווג ראוי. ראיתי זוגות צעירם החוגגים מעין ירח דבש, מתענגים על מיטב המרכולות והכיבודים, ראיתי משפחות כבדות נגררות גברים נשים וטף, טעוני מטלטלין התהלכו בכבדות עד לחניית מקום, ושם קבעו את חנייתם.

רבי שמעון בר יוחאי ומנהג המדורות

הילולת לג בעומר יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי. מסופר כי בהגיע יום מותו (צדיקים עשויים לדעת מתי הגיעה שעתם להסתלק). הגיעו אליו תלמידים רבים, ורבי שמעון הודיע להם כי בשעה זו, שהיא שעת רצון יגלה להם סודות תורה שלא התגלו לאיש מעולם. בעודו מדבר יצאה נשמתו, אור גדול הציף החדר בו שהו, ואיש מהנוכחים לא יכל היה לראות דבר מפני האור הזוהר. זו אחת הסיבות לכך שאת יום פטירתו מציינים במדורות גדולות.
רבי שמעון בר יוחאי תנא בן הדור הרביעי לתנאים. תלמידו של רבי עקיבא.
רבי יהודה הנשיא עורך המשנה היה מתלמידיו החשובים של רשב"י . בכל מקום שמוזכר במשנה סתם רבי שמעון הכוונה לרבי שמעון בר יוחאי.
רשב"י למד בישיבה של רבי עקיבא בבני ברק יחד עם רבי חנינא בן חכינאי
רשב"י התנגד נחרצות למשטר הרומאי ועליהם אמר "כל מה שתיקנו תיקנו לשם עצמם, תיקנו שווקים להושיב בהם זונות, מרחצאות לעדן בהם עצמם, גשרים ליטול מהם מכס" רשב"י מרד ברומאים התפלל ויחל לנפילת הרומאים בידי ממלכת הפרתים שהיו האויב העיקרי של רומא. עקב הלשנה נידון למיתה ע"י השלטון ונאלץ לרדת למחתרת. הוא ובנו אלעזר התבודדו 13 שנה במערתא דפקע, דהיינו פקיעין. ועסקו בלימוד תורה. התקיימו מעץ חרוב אחד שצמח ליד המערה, ושתו מימי מעין שנבע בסמוך. מעל קברו של רבי שמעון נמצא קברו של רבי יוחנן הסנדלר שהתפרנס מעיבוד עורות ותפירת סנדלים. רש"י גדול המפרשים שחי בצרפת נחשב כנצר ליוחנן הסנדלר, עולים לקברו בכ"ז בתמוז יום פטירתו של רש"י.
רשבי לא צורף לסנהדרין שבאושא מפחד השלטונות. בתלמוד מסופר כי הלך עם משלחת של חכמי ישראל לרומא, ובהשתדלותם בוטל האיסור על השבת והמילה, לאחר שהוציא דיבוק מבת הקיסר מרקוס אורליוס.
הפיוט "בר יוחאי נמשחת אשריך . . . " חובר לכבודו. על ידי שמעון לביא כנראה ממגורשי ספרד, אשר התיישב בטריפולי שבלוב. פיוט זה מושר בכל ימות השנה, ובפרט בל"ג בעומר. והמיוחד הוא בפיוט זה שהוא מקובל על כול הזרמים ביהדות. החסידים, הליטאים, והספרדים. יהי רצון שזכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל. יהי רצון שבזכותו תתקיימנה כל הבקשות והתפלות. ואכן נסים ונפלאות רבות מספור התרחשו בזכות הצדיק רבי שמעון בר יוחאי. ואף הגעתי הפעם לזרבה אפשר לומר הייתה בבחינת נס. בניגוד לכל סבירות סטטיסטית. והסיפור שהיה כך היה:

הגעתי למלון vincci alkantara

הגעתי למלון vincci alkantara . בסמוך לעיירה מידון. זהו מלון בנוי כמעין חצי סהר בן 2 קומות כלוא בין 2 קוטבי טבע. ממערב אופק אין סופי של ים תכול המתמזג עם צבע השמיים ומראהו כמראה גן עדן. ומדרום מדבר צייה ושממה, אדמה צחיחה, יבשה אשר לא עלה עליה עול, ופזורים בה באקראי עצי דקל כמו נטועים מעצמם, וכמו מעולם לא השתייכו לאיש, וכמו לאיש אין עניין בהם, אך הם זקופים ומזדקרים מעלה, מעלה. כמו מרמזים או אומרים: עמוק, עמוק אנו נטועים באדמה, וחזק חזק אנו מחוברים לשורשים, שורשים עמוקים בבטן האדמה משתרכים לרוחב ולעומק, וכמו מרמזים לאדם או בעיקר לי, המרוחק במידת מה ממנהגים ומסורת מפוארת עתיקת יומין. החיבור לשורשים הנו מקור החיים, מקור החוסן והעוצמה, מקור ההישרדות, החיבור למורשת אבות, הנו תעודת ביטוח להישרדות להצלחה ושגשוג ולהמשכיות לדורי דורות. שמור נא עליה, חבקנה, אמצנה, העבירה כלפיד הבוער לבנך, ובן בנך, והבטחת קיום מתמשך עד אין קץ.
ואכן בג'רבה נמשכת העברת הלפיד הבוער של המסורת וההלכה ברוח אבות אבותינו, וכולם כאחד מי יותר ומי פחות שומרים בקנאות על צביונה הדתי של הקהילה בשמירה קפדנית לקיום תורה ומצוות ושימור מנהגים קדומים. ודור אחר דור גדל דור המשך על התורה ועבודת השם כמקדם. שאלתי תושב המקום האם יש תלמידי חכמים אשר יכולים למלא מקום הרב הראשי בבוא העת? והשיבני בחיוב כבר קיימים תלמידי חכמים ברמה של פוסקי הלכה וראויים למלא כל משרה בבוא העת. אלא שבג'רבה אין תואר רב נדבק אלא למי שמחזיק במשרה ציבורית. מלמד. שוחט ובודק, דיין או אחר. אך תלמיד חכם גדול בתורה ככל שיהיה אינו מכונה בשם רב. והוא נוהג כאחד מפשוטי העם וכך בעצם תלמידי חכמים רבים לא נודעה גדולתם רק למי שידע גדולתם. ידיעתם בקיאותם וגאוניותם עניינים שלהם בלבד, ולמי שמכיר אותם מקרוב. ואצטט מרשמיו של הרב לואיס יצחק רבינוביץ אשר שימש כקצין בצבא בריטניה במלחמת העולם השנייה עת הגיע לג'רבה והעלה על הכתב את רישומיו מהקהילה וכך כתב" "אי אפשר לתאר את החיים היהודיים בפרוזה, צריך בעט פייטן, שמה ראיתי חיים ממש לפי התלמוד, עם כל ההנהגות, וכל המידות של התלמוד. יהודים ענווים יראים ושלמים לומדים וצדיקים . . . הם חיים את חיי התלמוד במלא מובן המלה . . . חיים בתוך ארבע אמות הלכה . . . וכל הזמן שביליתי על אי הקסמים כמדומני שהלכתי בשבילי סורא ונהרדעא יחד עם רב ושמואל" וכן כך כתב הרב אליהו בירנבוים בביקורו בג'רבה באוגסט 2008 במאמר אי הנפלאות "מעל הכל זו קהלה אשר הצליחה לשמר את התרבות המסורתית, ובשעה שיהודי כל העולם עברו תהליכי מודרניזציה וחילון, היא שמרה על עצמה סגורה ומסוגרת וכל היהודים החיים בה כיום, שומרים על מסורת ישראל סבא בנאמנות בהקפדה ובמסירות. המבקר בג'רבה חווה חוויה עזה וחש כמי שנכנס למנהרת הזמן וחולף מאות בשנים לאחור על פני ההיסטוריה היהודית".

בית כנסת רבי שלום

בקרתי בבית כנסת רבי שלום ושם ראיתי תלמידים קבוצות, קבוצות רובצים על תלמודם מבוקר עד ערב, בקרתי בבתי כנסת בערבים ושם ראיתי קבוצות, קבוצות של מבוגרים אוחזים בגמרא ולומדים פרק לימוד משהו כמו הדף היומי. בג'רבה בתי כנסת רבים וכמעט כולם פעילים במניין רודף מניין ג' תפילות ביום שחרית מנחה ומעריב. קבוצות קבוצות רובצים על תלמודם מבוקר עד ערב

ספרי קודש עתיקי יומין זנוחים ועזובים

כמעט בכל בית כנסת קיים אוצר בלום של ספרי קודש עתיקים שחלקם הועבר לישראל. חלקם נמכר ברשות או שלא ברשות, וחלקם רובצים על מרבצם עשרות בשנים ושני הזמן פוגעות בהן. לצערי לא הבחנתי בהתייחסות ראויה מצד תושבי המקום לספרים עתיקים אלו כה נדירים וכה יקרי ערך, בבחינת אין נביא בעירו. וחבל. חזרתי מזרבה רווי חוויות, ספוג מראות ותמונות נעורים, מרוענן בזיכרונות ילדות, וכבר אני מתכנן לי ביקור חוזר.

אסכם ואומר כי אכן יהודי ג'רבה כאותם עצי דקל הנטועים כמו באקראי באדמה צחיחה, ויבשה בלב מדבר. אך הם זקופים ומזדקרים מעלה, מעלה. וכמו מרמזים ואולי אף צועקים עמוק, עמוק אנו נטועים באדמה, וחזק חזק אנו מחוברים לשורשים, וזה מקור חוסננו ומקור הישרדותנו.
קהילת יהודי ג'רבה היקרים הרשו לי לקנא בכם. באורח חייכם, בדבקותכם, באחדותכם, בהיותכם קהילה למופת ולתפארת. והרשו לי לדקלם משירתו של חיים נחמן ביאליק.

יהי חלקי עמכם,ענווי עולם, אלמי נפש.
רוקמי חייהם בסתר, צנועי הגות ועלילה,
חולמים נעלמים ממעטי דברים ומרבה תפארת.
גנוזה חמדת רוחכם בתוככם כפנינה בקרקע ימים
יהי חלקי עמכם יהודי דג'רבה היקרים


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל