אמנת השפנים

אי אפשר להמעיט מהחומרה של רוכבי הכלים הדו גלגליים, המזלזלים בחייהם שלהם ובחיי כל הסובבים אותם. אם פעם חשבתי, שהכלים הדו גלגליים המודרניים, שהפכו כל כך נוחים ובטוחים, יחסית לקודמיהם, האופנועים, יביאו לשיפור בתרבות הרכיבה, הרי טעיתי בגדול.

את המגפה הזאת אפשר לעצור!

אי אפשר להמעיט מהחומרה של רוכבי הכלים הדו גלגליים, המזלזלים בחייהם שלהם ובחיי כל הסובבים אותם. אם פעם חשבתי, שהכלים הדו גלגליים המודרניים, שהפכו כל כך נוחים ובטוחים, יחסית לקודמיהם, האופנועים, יביאו לשיפור בתרבות הרכיבה, הרי טעיתי בגדול.
אמונת ה"לי זה לא יקרה" הזה, יחד עם הסלחנות של החברה כלפי רוכבים אלו, היא בעוכרי החברה שלנו ומחייבת התייחסות ופעולה מיידיים.
במיוחד צורמת ההתנהגות של הרוכבים המועסקים בחברות השונות, שמתבלטים ברכיבה הפרועה שלהם. החברות המעסיקות אותן, אמנם מתיימרות לבקש מהעובדים לרכב בזהירות, אבל למעשה עצם התמריצים הכספיים שהם נותנים, על הספק גבוה במשלוחים, ממריצים את העובדם לרכב בחוסר זהירות גדול עוד יותר.
גם פה בא לידי ביטוי העיקרון: אחד בפה ואחד בלב... מדברים ככה ועושים אחרת.
צעד ראשון בכיוון הנכון, כבר נעשה עם העלאת הקנסות על רוכבי האופניים החשמליים ויש כוונה מבורכת, להמשיך בהחמרת החוקים והאיסורים כלפיהם. פה אפשר לנקוט באופן מידי, באכיפה רבתי, שכן בנקל כל אחד יכול לזהות על הכביש, המוני רוכבים כאלה, בלי קסדות. אם תהיה נוכחות ואכיפה מאסיבית, זאת תהיה התחלה טובה. התחלה שתקרין עם הזמן, גם על שאר הכלים הדו גלגליים.
מה שקרה הוא בדיוק ההפך. דווקא בעלי הכלים הדו גלגליים הקלים הללו, הם שמשתוללים הכי הרבה בכבישים ומפרים כל תקנה וחוק קיימים. רוכב אחד לומד מהאחר, עד שהרכיבה הפראית הפכה ממש לנורמה, כאשר רוכבים חדשים, חשים שהם חייבים לחקות את הוותיקים המשתוללים בכביש.
אומרים שמה שלא נכנס דרך הראש, נכנס דרך הרגליים, והכוונה שמי שלא מתכנן את צעדיו מראש, צריך לעמול כפליים. אצל רוכבי הדו גלגליים מה שלא נכנס בראש, צריך להכניס דרך הכיס – קנסות כבדים! ואני הייתי מגזים אפילו, על דרך המטאפורה – דרך התחת. הרי פעם נהגו להרביץ לכאלה במקל לישבן.
על כן מן הראוי לשבח ולחנך את הרוכבים, לזהירות בכביש ולהחדיר בהם את ההכרה, שדווקא הפחד הוא השומר עליהם מפני תאונות ואסונות.
לפחד זה להכיר במציאות, בחולשות של הכלי החשוף לסכנות הזה, המסוכן והמועד לפורענות. על כן, בכל הרצינות, אני מפרסם בזה קריאה לכל הרוכבים, לשנות מסלול ולהתחיל לרכב עם הפחד בלב, עם החשש וההכרה בחולשות ובסכנות שהכלי הזה חושף אותם אליהם.

אמנת השפנים

אם יש לכם בן, חבר, קרוב משפחה, או אפילו אבא, רוכב, כדאי שתתנו לו לקרוא את הקטע הבא. הוא חשוב להם כמו אוויר לנשימה.
אני מתחייב לא להיגרר למעשים פזיזים על הכביש, גם אם רוכבים אחרים ינהגו כך. לא לנסוע בין המכוניות או מצדי המכוניות במהירות, אלא במתינות, תוך התבוננות והיזהרות מרבית, מרכבים סוטים, דלתות נפתחות ועוד. נתיב לא שלי הוא נתיב לא חוקי והוא פתח לסכנות!
אני מתחייב לא לסטות מהנתיב שלי, בלי להיות בטוח שאין אף רכב שאני חוסם או מפריע לו בנתיב שאני סוטה אליו. התנפלות על כל חור בכביש היא פתח להתנגשות קטלנית ביני לבין רכב, כאשר מי שיפגע בעיקר זה אני, בתור רוכב… בקיצור אשתחל רק בין מכוניות עומדות, תוך הבנה שברגע שהן נוסעות, לסכנת נפילה אותי הן חושפות.
לתת לרוכבים אחרים על הכביש להקדים אותי וכך לנסוע אחריהם בדרך שיפנו לי.
לצפצף בלי בושה, גם אם אני לא ממש בטוח בסכנה שאורבת לי – העיקר תמיד לוודא שנהג רכב על הכביש מבחין בי!
גם ברמזור (אם אני יכול) אני לא מזנק ראשון, אלא נותן לרוכבים אחרים אותי להקדים. ככה מכונית שגנבה רמזור, את עצמותיי לא תשבור.
הראי הוא כלי יפה ובאגדות הוא אפילו לדבר יכול, אבל במציאות לא אסמוך רק על הראי, אלא אעיף מבט לצדדים, אולי אקלוט איזו סכנה שהראי לא ראה. זוכר ומבין, ראי הוא רק ראי ושמע מה שאומר אני.
לא לרכב בשום מקרה ב-חג (חושך וגשם ביחד) שהרי זה מתכון בטוח לתאונה. לקחת בחשבון רוחות סוערות ולהימנע לרכב אם לא ארגיש שאני יציב מספיק על הכביש ועלול חס וחלילה להיזרק על מכוניות חולפות.
ביום גשום, עם מים על הכביש לרכב בזהירות מרבית, תוך הימנעות מהטיית הכלי או עצירה חזקה ולקיחה בחשבון שקטע כביש שאני לא רואה, עלול להכיל בתוכו מכשולים ושמנים שיגרמו להחלקה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...